הזמרת והיוצרת הישראלית נגה ארז רשמה רגע היסטורי כשהופיעה בסוף השבוע על במת קואצ'לה באינדיו, קליפורניה, אחד מפסטיבלי המוזיקה הגדולים והמדוברים בעולם – ושיתפה את הקהל בתחושותיה האישיות בעקבות התקופה המורכבת שעברה בישראל. במהלך ההופעה סיפרה ארז לקהל כי ההגעה לפסטיבל לא הייתה מובנת מאליה, במיוחד על רקע המלחמה שנמשכה 40 ימים בין ישראל לאיראן. לדבריה, הדרך מישראל לארצות הברית דרשה מאמצים רבים וכוחות שלא ידעה שיש לה: "כדי להביא את כולנו לכאן נדרשו כוחות שלא ידעתי שיש לי", אמרה על הבמה בהתייחס לנסיעה מתל אביב יחד עם בן זוגה והשותף המוזיקלי שלה אורי רוסו, בתם הפעוטה ואנשי הצוות.
צפו:
https://www.facebook.com/reel/26475586295436778
מול אלפי הצופים הוסיפה בהתרגשות: "אני כל כך אסירת תודה להיות כאן", וזכתה לתשואות מהקהל. עם זאת, ארז הודתה כי לצד ההתרגשות הגדולה היא מתקשה להתעלם מהמצב בישראל. "הלב שלי שבור ועצוב בגלל הדברים שקורים בבית ובסביבתו", אמרה. "אני כל כך אוהבת את הדבר הזה שנקרא מוזיקה, וברגעים כאלה אני מבינה למה אני עושה את זה, כדי לקחת אנשים זרים ולגרום להם להרגיש כמו משפחה, מאוחדים סביב משהו משותף”.
הופעתה של ארז נחשבת להישג משמעותי, שכן היא האמנית הישראלית הראשונה שמופיעה בפסטיבל הענק שנערך במדבר בקליפורניה, ומארח מדי שנה כ-100 אמנים על פני שמונה במות שונות לאורך שני סופי שבוע.
ארז לא נראתה כמי שנעלבת מהשיבוץ הבלתי-מוצדק לבמה יחסית זניחה בשעת צהריים. להיפך: ניכר שהיא, הלהקה וצוות הרקדנים התנפלו על כל שיר מתוך הבנה שאם יש קהל בזמן הזה, אז הוא כנראה הטוב והנאמן ביותר שיש לפסטיבל שהפך לאורגיה של אינפלואנסרים. הסט נפתח עם שיר חדש שמתריע מפני "עונת הברווזים", אבל ארז עצמה הייתה ברבור שחור, עם חליפת האובר-סייז המוכרת ומבט של מתנקשת בתהליך ההינעלות על היעד. משם עברה ל-End of The Road, שכאמור נשמע כמו סיכום הולם של חיי הוויה דולורוזה הקרויים "להיות אמנית בינלאומית מישראל". ביצועים חזקים ל-Vandalist ו-Dumb העלו עוד יותר את רמת האדרנלין גם מבעד למסך. מנגד, לאירוח של הראפר ארמני ווייט הייתה פחות חשיבות מוזיקלית ויותר הצהרתית: למצוא בימינו מישהו שישתף פעולה עם אמנית ישראלית זה לא בדיוק טיול בפארק, והיותו אדם שחור זה גם לא מובן מאליו לאור הקשרים שהתחזקו בין תנועות מחאה נגד גזענות לבין ארגונים פרו-פלסטיניים. גם אם החלק שלו לא היה שיא הסט, הוא נתן לארז נקודת חיבור נוספת לקהל האמריקאי וגם אוויר הכרחי לנשימה במופע מאוד תובעני. ואכן הביצוע של Views, שיר עם הרבה, ובכן, מילים, היה חלקלק וחסר מאמץ.
רגע לפני השיר האחרון, שהיה חדש כמו זה שהתחיל את המופע, ארז הלכה לרגע לצדי הבמה ושם מרחה על עצמה משהו שגרם לאף שלה להיראות מעט מדמם, ואז סיפרה בהתרגשות כמה מסובך היה להגיע לרגע הזה וכמה הוא לא מובן מאליו. החיבוק בסוף עם בתה במראה המדמם יצר דימוי הולם של קשיחות ורוך עבור מופע שנראה כמו משימה שגם טום קרוז לא היה מוכן לקבל עצמו. מי אמר שאין יותר תמונות ניצחון במלחמות?
