שוב פעם זה קרה. אנחנו מגיעים למסיבת הסיום בגן, אירוע השיא של השנה, והוא – הילד המתוק והאנרגטי שכל כך התרגש מהחזרות – פשוט נצמד אלינו. כל המסיבה הוא צמוד, רוצה לשבת לא רק לידנו, אלא על הברכיים שלנו. "איזה מבאס זה, נכון?" זה משפט שכל כך הרבה הורים חושבים לעצמם ברגעים כאלה, כשהם רואים את ילדי הגן האחרים רוקדים ושרים, וילדם שלהם מסרב להשתתף.
בגן כבר חודש וחצי עושים חזרות למסיבת סיום, והילד שלכם בהתרגשות שיא בבית, שר את השירים ומתרגל את הריקודים. הילדה שלכם כל הזמן שואלת "עוד כמה זמן מסיבת הסיום?" ו"איזו שמלה היא תלבש?". הגננת מדווחת שהילדים מקסימים ומשתפים פעולה באופן מושלם בחזרות. אנחנו מתרגשים, מתייפים לקראת האירוע, קונים בגדים חדשים… ואז מגיע היום הגדול ו… הילד שלכם לא רוצה להשתתף.
מה עושים ברגע כזה?
אולי דווקא בעידן שבו כולם מסביב נראים כמו כוכבים, מופיעים, משתפים ומשגשגים ברשתות החברתיות, יש מקום לאפשר לילד להיות שונה ולא כמו כולם. לכבד את דעתו ורצונו שלא להיחשף ברבים, גם אם זה נוגד את הציפיות החברתיות או אפילו את הרצונות שלנו כהורים.
לקחת נשימה לפני התגובה
קודם כל, כדאי לקחת לרגע נשימה עמוקה ולא לפעול מתוך בלבול או לחץ. גדולתו של ההורה היא ביכולת להוביל, וזו ההזדמנות שלכם דווקא לראות את הערך האמיתי בילד שעומד על דעתו ורצונותיו. במציאות שבה ילדים מוצפים בגירויים ובציפיות, לראות ילד שמחובר לעצמו וליכולת שלו לומר "לא", גם אם זה אומר לאכזב מעט – זו תכונה עוצמתית שיכולה לשרת אותו גם בהמשך הדרך.
למעשה, מרבית ההורים רוצים שהילד שלהם יהיה "כמו כולם", וברגע שהם מזהים אצלו משהו קצת שונה או שאינו מתנהג או אוהב את אותם דברים בדיוק כמו חבריו, הם מיד נלחצים. נסו להבין מה הופך את הילד שלכם לייחודי, איזו אותנטיות יש בו וכמה הוא מחובר לרצונות שלו. זו יכולה להיות תכונה מדהימה של נאמנות לעצמו.
המלכודת של "לשכנע"
הורים רבים מנסים, מתוך כוונה טובה, לעזור, לחזק ולעודד את הילד להופיע. "אבל את יודעת כל כך יפה את הריקוד – הראת לי בבית!" או "לך תשב עם כל הילדים, אי אפשר לשבת פה עלי כל המסיבה!" או אפילו "חבל, עד שהגענו לפה", ו"תראי, רק את לא משתתפת"… וכלום לא עוזר. הרצון שלנו לגרום לילד "להשתתף" הופך ללחץ שרק מרחיק אותו יותר.
אני מכירה את זה מקרוב, באופן אישי. אחד מהילדים שלי מעולם לא השתתף באף מסיבת סיום בגן. זה היה ממש מבאס! חוץ מתמונת סלפי שהוא יושב לי על הברכיים, אין תיעוד למסיבות כי לא היה מה לתעד. ושלא נדבר על השעמום בלראות הופעה של ילדים בגן שאף אחד מהם לא שלי… אבל הבנתי משהו עמוק יותר.
היכולת שלנו לזרוק את עצמנו לסיטואציה אחרת
דמיינו את זה: מקום העבודה שלכם. כמידי שנה יש התכנסות לציין את ראש השנה, ויש הופעה של העובדים. פונים אליכם בבקשה שתשירו, כי יודעים שאתם שרים מאוד יפה, אבל אתם לא רוצים. מנסים לשכנע אתכם: "רק שיר אחד קטן, מה אכפת לכם? אבל את שרה יפה…" לחץ מופעל עליכם, וכשאתם מסרבים כי באמת אינכם רוצים (כי זה מביך אתכם, כי יש לכם פחד קהל, או שפשוט לא בא לכם), אתם מרגישים שאתם מאכזבים את הסביבה. סיטואציה לא נעימה, נכון?
לא פעם אנחנו מייצרים לילדים שלנו בדיוק חוויה כזו: חוויה של לחץ, אכזבה ותסכול. כי כשהילד לא משתתף ואנחנו עסוקים בלשכנע אותו, אנחנו חושבים על עצמנו ולא עליו. על האכזבה שלנו והתמונות שלא נצליח לצלם, ולא על מה באמת עובר עליו.
למה זה קורה?
למה ברגע האמת הם לא משתפים פעולה? יכולות להיות לכך הרבה סיבות: הם מתביישים, הם מתרגשים, הם מפחדים להתבלבל ולטעות, ההתכנסות של כל ההורים מלחיצה אותם… כל ילד וסיבותיו הוא. חשוב לזכור שההתרגשות בחזרות, כשהם מכירים את הסביבה ומרגישים בטוחים יותר, שונה מאוד מההופעה מול קהל רב של הורים ואנשים זרים.
אז איך להגיב כשהילד לא משתף פעולה במסיבה בגן?
התשובה פשוטה ועוצמתית:
• תשאלו את הילד האם הוא רוצה מכם עזרה כדי כן להופיע. תנו לו את הבחירה והשליטה.
• אם הילד אומר מה יכול לעזור לו (למשל, "רק אם אמא תהיה לידי"), אז תעזרו לו בתוך הגבולות הסבירים של האירוע.
• אם הילד אומר שלא – אז לא ללחוץ ולשחרר. המסר הכי חשוב שעלינו כהורים להעביר לילד שלנו הוא: "אנחנו אוהבים אותך ומקבלים אותך בכל בחירה שתבחר."
לא לכעוס, לא להראות אכזבה, לא להלחיץ. תזכרו שיתכן שהילד גם מאוכזב מעצמו, חושש לאכזב אתכם, חושש שתכעסו. לכן דווקא כאן חשוב לחזק אותו – לחבק, לאפשר לו לשבת לידכם, לחייך אליו, לשדר לו "אני כאן בשבילך, בדיוק כמו שאתה, וזה הכי חשוב".
ולגבי התמונות באלבום? כמה תמונות סלפי שלכם יחד איתו מחובקים, תמונה אחת של שאר ילדי הגן בריקוד כדי לזכור את הרגע, תמונה שלו מקבל את המתנה של סוף שנה – והנה סגרתם דף באלבום עם זיכרונות מתוקים של קבלה ואהבה. העובדה שהילד לא מופיע לא אומרת כלום עליו, על יכולות החיברות שלו, על הביטחון העצמי שלו, ובטח לא אומרת כלום עליכם כהורים. היא אומרת רק דבר אחד: הילד שלכם נאמן לעצמו, וזה יתרון.
שירן שפיץ, מדריכה ומאמנת א.נשים ומשפחות ״שותלת״ תובנות ו״מצמיחה״ משפחות. 818-923-7484
https://instagram.com/shiran_shp