העיתון הצרפתי "לה פיגארו" מפרסם הבוקר תחקיר רחב היקף של הכתב ז'ורז' מלברונו, שביקר בקטאר, לבנון וירדן וערך סדרת מפגשים עם בכירים בחמאס – חלקם התראיינו בשמם ואחרים באנונימיות. הכתבה מספקת פריזמה נרחבת אל תוך הארגון: ההכנות למתקפת השבעה באוקטובר, מערכת היחסים בצמרת הארגון, היחסים עם חזבאללה ואיראן, ועוד. תקצר היריעה מלהביא את הכתבה כולה כאן, והיא מאוד מומלצת לקריאה (אפילו בסיוע גוגל טרנסלייט). הנה כמה נקודות וציטוטים ממכלול הטקסט:
מי הבוס
• רק שלושה מבכירי הארגון ידעו מראש על התכנון לשאת את מתקפת הפתע בשבעה באוקטובר: יחיא סנוואר, אחיו מוחמד סנוואר ומוחמד דף. סלאח אל אערורי, ראש חמאס חו"ל היושב בביירות, קיבל התראה על המתקפה חצי שעה לפני שהחלה והתבקש לעדכן גם את מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה. ההנהגה המדינית היושבת בקטאר – ובכלל זה אסמעיל הנייה – לא קיבלה שום התרעה.
• כחלק מהסוואת התרגיל והולכת ישראל בשולל, מפקדי צבא רבים בחמאס נותרו בתפקידם למרות שבפועל לא החזיקו בהם מזה חצי שנה לפני השבעה באוקטובר. "איימן נופל, למשל, שישראל חיסלה בתחילת המלחמה בטענה שהוא ראש המודיעין בגדודי עז אדין אלקסאם, למעשה לא היה בתפקיד מזה זמן רב", אומר גורם בחמאס לעיתון.
• גם מוחמד דף, על פי הדיווח, לא מנהל בפועל את המבצעים. "מוחמד דף הוא איקון, הוא דמות מוערכת מאוד, אבל מי שמנהיג בפועל את גדודי אלקסאם הוא מוחמד סנוואר, אחיו של יחיא ובבת עינו".
• בכירי חמאס בעזה, על פי הדיווח, התנתקו מההנהגה המדינית בחו"ל בחודשים שלפני השבעה באוקטובר ובקושי הגיבו לפניות מצד הבכירים שמחוץ לעזה. בסוף ספטמבר, ימים ספורים לפני התקיפה, מוסא אבו מרזוק נואש מלחכות שסנוואר יחזיר לו טלפון והגיע בעצמו לעזה כדי לפגוש את המנהיג. הפגישה בין השניים, לפי מקורות, הייתה עוינת.
• סנוואר לא מכבד את הקטארים במיוחד "ולא סומך עליהם יותר מדי". אחד המקורות בכתבה מתאר את היחס של סנוואר לקטאר כ"פנקס צ'קים", ומתאר מקרה שבו השגריר הקטארי הגיע עם מזוודות בהן 13 מיליון דולר – במקום ה-30 מיליון דולר המובטחים. סנוואר סילק אותו עם ה-13 ואמר לו לא לחזור בלי כל ה-30 המובטחים.
• סנוואר לא רק כועס על הקטארים, גם לבנון מרגיזה אותו. בסוף אוקטובר, אחרי שבוע שכוחות צה"ל פעלו קרקעית ברצועת עזה, העביר סנוואר מסר כועס לחזבאללה על כך שאינו פועל דיו בזירה הצפונית נגד ישראל. נסראללה, מצדו, מעדיף לנהל מערכה מינימלית, סימבולית במונחים שלו, ולא שוכח שסנוואר לא תאם איתו מראש את מתקפת השבעה באוקטובר.
מה הלאה
הכתבה כוללת ריאיון נרחב עם חאלד משעל במקום מושבו בדוחא, בירת קטאר. משעל, לשעבר ראש הלשכה המדינית של חמאס, נע בין הצהרות רהב מיליטנטיות לרעיונות מדיניים פרגמטיים יותר ופחות.
"אחרי שלושה חודשי מלחמה, הטילים שלנו עדיין מגיעים לתל אביב, כך שמי שמודאג זה לא הצד הפלסטיני", אמר. "לישראל היו מלכתחילה שתי מטרות: להשמיד את חמאס ולשחרר את החטופים. היום הציבור בישראל מתחיל לתהות אם אלו מטרות ריאליסטיות.
"אחרי שלושה חודשי מלחמה, הטילים שלנו עדיין מגיעים לתל אביב, כך שמי שמודאג זה לא הצד הפלסטיני"
"ברור שיש לנו אבדות, אבל אין להן השלכות על היכולת הצבאית של חמאס ולא על הפיקוד שלו. חמאס לא יושמד. הוא צלח את מבחן האמינות מול ישראל".
כשנשאל כיצד הוא מתקשר עם סנוואר, משעל חייך והשיב: "באמצעות החדשנות הפלסטינית" (מקור בארגון אמר לעיתון כי סנוואר מתקשר דרך איש ביניים, כל הנראה במצרים, וכי במנהרות ישנה תשתית לתקשורת).
"תחת לחץ משפחות החטופים, ישראל וארה"ב רוצות כעת הסכם חדש", אמר משעל, "אבל מפקדי חמאס מסרבים. התנאים שלנו ברורים: הפסקת ההתקפות והפסקת אש ממושכת דיה כדי לאפשר שחרור חטופים בעזה ואסירים פלסטינים בישראל, כמו גם מו"מ נרחב על שורת נושאים מהותיים".
אותם נושאים מהותיים, אליבא ד'משעל, כוללים את "החטופים, האסירים, הקמת נמל בעזה – כל זה חשוב, אבל הנושא העיקרי הוא סיום הכיבוש".
משעל, אגב, "מתרגל הכחשת מציאות" – כפי שהכתב מציין – בכל הנוגע לאזרחים הרבים שנבטחו בשבעה באוקטובר בישראל. "חמאס לא הורג אזרחים בכוונה, אבל ייתכן שהיו קורבנות משניים", אמר.
ולבסוף, משעל מבהיר כי חמאס ישקול להכיר במדינת ישראל רק אחרי שתוקם מדינה פלסטינית (באמת, תודה רבה). "למדנו מאוסלו", הוא אומר. "ב-1993, יאסר ערפאת הכיר במדינת ישראל, וזו נתנה לו כלום בתמורה".
