סרטו של מיכאל מאיר (באנגלית: HAPPY DAYS), העולה סוף סוף לאקרנים הגדולים אחרי שנתיים של דחיות קורונה, הוא קומדיית אימה שמשלבת בדיחות עם גופות על חשבונם של ישראלים שמתגוררים בלוס אנג'לס * מלבד מיכאל אלוני, גם שני אטיאס-שלום ועידו מור מככבים בסרט, עם הופעה דרמטית מפתיעה של מייק בורשטיין
פתיחת בתי הקולנוע ותחילת החופש הגדול בישראל מביאים איתם שלל סרטים ישראלים לבתי הקולנוע. אחד מהם הוא הסרט "נתראה בשמחות", שהעלילה שלו מלווה חבורת ישראלים שנפגשים לארוחת שבת בלוס אנג'לס. במהלך הארוחה העניינים יוצאים משליטה ומתדרדרים כמעט עד מלחמת אזרחים. למרות שהסרט מבטיח הצצה ל"מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית", הבמאי מיכאל מאיר, תושב לוס אנג'לס אמר בריאיון למאקו שמבחינתו, "זו קודם כל קומדיה והוא קודם כל נועד להצחיק".
הסרט, מסתבר, מבוסס על אירוע אמיתי לחלוטין שקרה למאיר: "התארחתי לארוחת ראש השנה בלוס אנג'לס, ממש אחרי שטראמפ נבחר. אצל אמריקאים פוליטיקה אסורה לחלוטין מסביב לשולחן אבל ישראלים כמו ישראלים – ישר התחילו בצעקות וריבים. הערב הזה נגמר בשלום וחיבוקים", מרגיע מאיר, "אבל אמרתי לעצמי מה אם הוא לא היה".
כשיצרת את הסרט עבר לך בראש מה יחשבו הישראלים על הסרט?
"ישראלים זה עם שיודע לצחוק על עצמו הכי טוב מכולם, אנחנו מתים מעצמנו מצחוק. חוץ מזה, הביקורת בסרט היא לא ספציפית על ישראלים. יש הרבה דברים שאנחנו רואים בתור בעיות של ישראלים כשבעצם הם פשוט בעיות של אנשים בכל מקום – הפגנות, ויכוחים בתוך העם. בגלל זה אני לא חושב שהסרט מעביר ביקורת דווקא על ישראלים אלא על התקופה שאנחנו חיים בה, שמלאה באלימות ותסכול".
"נתראה בשמחות" הוא סרטו השני של הבמאי מיכאל מאיר. סרט הביכורים שלו, "עלטה", נחשב להצלחה ואף קטף, כמו הסרט החדש, את הפרס הראשון בפסטיבל הסרטים בחיפה. חלק מהשחקנים בסרט החדש מלווים את מאיר מסרט הביכורים – מיכאל אלוני ואלון פדות, והם גם אלה ששכנעו אותו ליצור את הסרט החדש.
כוכבת נוספת שהצטרפה לצוות השחקנים היא סטפי סלמה שמוכרת לנו מ-"Call My Agent" או "10 אחוז" בעברית, עליה אמר מאיר כי למרות שאינה ישראלית היא השתלבה נפלא, "ההומור מחבר את כולנו בלי קשר לשפה שאנחנו מדברים".
מאיר: "אני לא אדם של ציפיות אבל אני אדם של תקוות. אז אני מקווה. הסרט היה אמור לצאת שנייה לפני הקורונה ומאז הוא נדחה ונדחה. בירכתי על העובדה שהוא בכלל היה גמור ולא עצרו אותנו באמצע צילומים. אני בטוח שלמרות שעבר זמן הסרט ימצא את הקהל שלו וזה שהוא בכלל יוצא, זה מבחינתי ניצחון".
באופן רשמי "נתראה בשמחות" בכלל לא נחשב סרט ישראלי, כי אין גורמים ישראליים שהשתתפו במימון שלו. אבל בפועל, הסרט הזה דובר עברית, יוצרים ישראלים כתבו, ביימו, צילמו וערכו אותו, וגם צוות השחקנים שלו ברובו הגדול כחול לבן, גם אם חלקם מתגוררים בלוס אנג'לס.
HAPPY DAYS-"נרתאה בשמחות הופק בתקציב צנוע אך עם צוות מוכשר. מהמפיק תומר אלמגור, הצלם הנפלא זיו ברקוביץ, הסופר האיטלקי הארי דה לוקה והמפיקה- שותפה פאולה ביזון. הבמאי וצוות ההפקה הצליחו לרתום לפרוייקט רפרטואר מרשים של שחקנים מלבד מיכאל אלוני שמככב, תוכלו למצוא גם שמות מקומיים ביניהם שני אטיאס, דניאל לביד), לירז חממי המוערכת מישראל (מוסד 101, מפלצות קטנות, נעלמים), עידו מור, אלון בדות, גיא אדלר וגם את סטפי סלמה הנפלאה מ״תתקשר לסוכן שלי״ שמככב בנטפליקס. עוד בקאסט כאמור מייק בורנשטיין, קוני למל לפני כמה דורות.
ארוחת ערב לא שגרתית במוצאי שבת
זוהי קומדיית אימה שמשלבת היטב בדיחות עם גופות ומתבדחת על חשבונם של ישראלים שמתגוררים בלוס אנג'לס. העלילה עוקבת אחר קבוצה של טיפוסים כאלה שמתקבצים יחד במוצאי שבת לארוחת ערב נינוחה, בביתם הגדול והמהודר של איש עסקים כוחני ומפוקפק מעט (שידידיו מכנים אותו "קוף לבוש בארמני" מאחורי גבו) ואשתו הנובורישית. בין היתר מגיעים להתארח איש הייטק מתנשא ואשתו שנטשה קריירה מבטיחה לטובת גידול הילדים, בן חסותו של בעל הבית שמנסה בחוסר הצלחה להיכנס איתו לעסקים, שחקן יהיר שעדיין מחכה לפריצת הדרך המקצועית שלו ומביא איתו את חברתו השחורה והלא יהודייה, וגם רב אחד (בגילומו של מייק בורשטיין).
הילדים נשלחים לישון אצל חברים, העובדת המקסיקאית עוזרת לבעלת הבית להכין את הארוחה, האורחים מגיעים, ואלכוהול וסמים עוזרים לתדלק את האווירה ולשחרר שדים חבויים. אמירות גזעניות כלפי העוזרת המקסיקאית והאורחת שחורת העור לא מאחרות לצוץ, הצהרת חברתו של השחקן כי אינה רוצה ילדים נענית במתקפה חזיתית, ואיש ההייטק צולל מדי פעם לפלאשבקים של הלם קרב. סביב השולחן הם מספרים למי הצביעו בבחירות כי הוא תומך בישראל, והם מזועזעים מהשחקן חובב הפרובוקציות, כשהוא מסביר לחברתו הגויה על הגזענות המתנשאת של התפילות בטקס ההבדלה הרואות ביהודים את העם הנבחר.
גם אם מלים באנגלית מתפלקות כמעט לכל משפט בעברית שיוצא להם מהפה, הם ישראלים בדם. ואת הדם הזה בדיוק הם מתחילים בשלב מסוים להקיז, בהתקפים רצחניים של קנאה, שנאה, נקמה ועלבון. כשהמתחים בין הטיפוסים השונים צפים ועולים והפערים הכלכליים־עדתיים־מעמדיים־מגדריים מתלהטים, האלימות המילולית מידרדרת מהר מאוד לאגרופים, ליריות, ולניפוץ גולגלות בשיטות מגוונות ויצירתיות למדי.
כשצמד שוטרים מגיעים למקום הם מגורשים בטענה שהם חושדים בבעלי הבית ובאורחיהם רק בגלל שהם ישראלים ויהודים, ומרחץ הדמים נמשך באין מפריע. כשהלא־יהודייה היחידה בחבורה מציעה לבן זוגה להימלט מהמקום, הוא שולח אותה ללכת לבדה, ומסביר שישראלים לא נוטשים חברים בשדה הקרב. "כולכם פסיכופטים", היא מפטירה בתגובה, מבועתת.
אם לא־ישראלים היו עושים את הסרט הזה הוא היה נתפש כמתקפה אנטישמית ושונאת ישראל, אבל הזהות הישראלית של יוצריו מאפשרת לו להיות עקיצה עצמית של ישראלים אמריקאיים. הבמאי והתסריטאי מיכאל מאיר הוציא תחת ידיו קומדיית אימה משעשעת, מהוקצעת ואפילו משכנעת מבחינה טכנית. כל גופה מרוטשת וכל רצח מעוררים אימה אבל גם צחוק בו בזמן, כראוי לז'אנר.
פצצה שמחכה שמישהו ידליק את הפתיל
מיכאל אלוני, הכוכב בהא הידיעה בעולם הקולנוע והטלוויזיה הישראלי ("שטיסל", "בשבילה גיבורים עפים", הגיע במיוחד ללוס אנג׳לס לצילומי. כתב "שבוע ישראלי" אלעד מסורי ביקר בזמנו בסט בווילה הענקית בטרזנה וגילה שם הרבה דם, דמעות, ותמרות עשן אלוני משחק את מייקל – בן הדוד של סיגל, שחקן כושל וממורמר, אתאיסט שאינו מאמין בדבר. בעוד המשפחה מנסה לקיים ארוחת ערב מסורתית ותרבותית, מייקל כופר ובועט בכל המוסכמות החברתיות – ומכאן הכל הולך ‘דאון-היל.
אלוני: ״יש בסרט כור היתוך שמחפש לצאת החוצה ולהתפרץ. הארי דה לוקה הוא סופר איטלקי מצליח והבמאי מיכאל מאיר עובד איתו הרבה. ביחד הם יצרו מין חזון אפוקליפטי מאוד קרוב. בבסיס יש רעיון שהוא מין פצצה שמחכה שמישהו ידליק את הפתיל. הסרט מגיע לגבהים מסויימים ומבחינת האקשן יש פה עבודה מצויינת. יש לנו את פיל עם רקורד מאוד נחשב: הוא עשה את סרטי הבאטמן הראשונים, את ״שודדי הקריבים״ו״הנג אובר״. זה כיף לשחק את הסצנות המדממות.
״אף פעם לא יודעים מה יהיה העתיד של סרט. יצאתי מהארץ כשצילמנו שם את ‘בשבילה גיבורים עפים׳ ואף אחד לא חשב שניקח את פרס הסידרה הטובה בקאן. זה כיף לראות את ההצלחה של הסדרה ואת התגובות החמות. אני מתעסק ביצירה ואחרי זה היא מקבלת חיים משל עצמה״.
