ביקור בכנסייה המורמונית הענקית בווסטווד ובכנס התעוררות של מטיפים אוונגליסטיים באנהיים חושף את המאבק האידיאולוגי של הנוצרים בקליפורניה כמו-גם את המשותף בינם לבינינו
במאמר קודם סיפרתי על גופים שעוסקים בפעילות ציבורית הקשורה לישראל ״לשם שמיים". הדבר היחיד החשוב להם הוא התוכן ולא המסגרת. אין הם רצים לעבר אור הזרקורים או הבזקי המצלמות, כי לאלו אין משמעות עבורם. אין הם מתחרים מי מהתורמים יתפאר בסכומי הכסף שהם תרמו, ואין עיסוקם במשלחות-מכניסות-כספים ארצה ופגישות עם כל האנשים-החשובים-ביותר. כל עיסוקם הוא חריש עמוק של השטח – חשיפת נתונים, לימוד, הסבר, הפצת ידע, פעילות של ממש בשטח. הם עושים זאת בצורה שיטתית, עקבית, בלתי פוסקת. במלחמה על מודעות ותודעת הקהל בעולם, הם הלוחמים בקו הקדמי, וחריש עמוק מאפשר צמיחה. חבל רק שהם כל כך יוצאים מן הכלל, לא אופנתיים, לא תואמים את השטנץ המקובל.
״שנים שנים באו אל נח, אל התיבה, זכר ונקבה, כאשר ציוה אלוהים את נח״ נאמר בבראשית ז:9, והפעם ברצוני לספר על שני ארועים דווקא בחסות נוצרית, אחד של הכנסיה המורמונית והשני של האוונגליסטים. שני הזרמים האלו לא מסתדרים זה עם זה, וקשה יהיה למצוא אותם באותו חדר. אך כל זרם בנפרד תומך בנו, היהודים וישראל, וסיבותיו שמורות עמו.
המורמונים: קומפלקס אדיר בווסטווד
הקשר עם הכנסיה המורמונית מזה כשלושה עשורים מתנהל בעיקר בגלל המאמץ המתמיד שלהם לפנות אלינו, להזמין אותנו, להיות בקשר אתנו. הם תמיד מאוד נחמדים, הקונסול הכללי של ישראל לחוף המערבי מוזמן דרך קבע לבקר בסאלט לייק סיטי, והמנהיגות הבכירה של הכנסיה נפגשת אתו, דבר משמעותי בפני עצמו. אך אין בכך דבר יוצא דופן, שכן פעילות זהה קיימת לזרמים השונים של הנצרות, לדתות אחרות ולסגל הדיפלומטי בכללו. ההבדל, כמובן, שלנו – היהודים והישראלים – משהו מאד משמעותי שלהם: ישו, בית המקדש בזמנו של ישו, ירושלים, הברית הישנה, ספר היוחסין של המשפחות השייכות מאז תחילת הזמן עד ימינו אנו.
המורמונים – אנשי הכנסיה של ישו של קדושים בזמנים האחרונים (The Church of Jesus Christ of Latter Day Saints) – הם אמריקאים דתיים אדוקים. הבסיס המשותף שלנו בנקודת זמן לפני אלפיים שנים והזינוק לימינו בהם אנו זקוקים להם מהווים נקודת מקפצה מעולה. ארה״ב אינה מוכנה עדין לנשיא מורמוני, כפי שראינו לפני שמונה שנים, אך אין ספק שאחרי תפקידי מושל וסנאטור, היום לא רחוק ויהיה סגן נשיא או ביום מן הימים נשיא מהזרם המורמוני. מספר אנשי הכנסיה בעולם גבוה רק במקצת ממספר היהודים בעולם, קרי הם מיעוט שבמיעוט, אך כוחם לא מבוטל ולכנסיה שנוסדה בארה״ב לפני 190 שנה ע״י ג׳וזף סמית אמצעים כספיים נכבדים. היהודים והמורמונים, כל קבוצה בנפרד מהווה כשני אחוזים מכלל אוכלוסית ארה״ב. הריכוזים הגדולים ביותר של מורמונים הם ביוטה (68% מאוכלוסית המדינה), איידהו (26%) ומונטנה (12%).
בלוס אנג׳לס יש לכנסיה קומפלס אדיר בווסטווד. בולט במיוחד הבניין עם מלאך הזהב מעליו שלמרגלותיו משתרעת גבעה שלמה, פעם עם מדשאה, היום עם עצי זיתים, שניתן לראות כשנוסעים בשדרות סנטה מוניקה. האחראי על הקשר של הכנסיה עם החוץ, קרי ״שר החוץ״ המקומי של הכנסיה, הזמין את חברי הסגל הדיפלומטי ודמויות בולטות מהעולם הדתי בעיר כמו גם מנהיגים מקומיים למופע מוזיקלי של ״אנשי הפסנתר", ג׳ון שמידט על הפסנתר וסטיבן שרפ על הצ׳לו. הם מופיעים יחדיו מאז כמעט עשור, וצפו בהם למעלה ממילארד וחצי פעמים. הם הופיעו בארבעה משבעת פלאי תבל, בסין, ברזיל, מקסיקו וירדן (וישבו בקהל שגריר פרו ואשתו, וההזמנה כבר הספיקה להגיע לפרו), כמו גם באולמות המפורסמים ביותר בעולם. מדי יום צופים בהופעות שלהם ביוטיוב כשלושה מליוני פעמים.
התכנסו המוזמנים מהדתות השונות כמו גם נציגי ארצות וגופים שונים לקבלת פנים שעיקרה היה אוכל טרם הקונצרט. המיוחד היה שלתריסר המוזמנים היהודים הוזמן אוכל כשר שהונח על שולחן מיוחד. לאחר כמה זמן, כשהמגשים עם חותמות הכשרות נשארו מיותמים, פתחו אותם להנאת הבאים כולם.
הקונצרט היה אינטימי במיוחד, כששני החברים – כשנשותיהם יושבות בשורה הקדמית – מספרים על נפלאות החיים וגדלות האלוהים. שמידט גם נשכב על הגב וניגן בפסנתר בצורה הפוכה. בקיצור, הם ממש נהנים ממה שהם עושים. בנוסף לנגינה, הם גם יוצאים עם הקלטות וידאו במקומות שונים בעולם, ואת כל הנוכחים הם לקחו אתם להופעה בסקוטלנד, שפשוט השאירה חותם של סיפור, מוזיקה ומראה, וכל זאת נשזר ברקע העובדה שישבנו בכנסיה המורמונית. עד כמה חשוב ליצור קשרים ולמסדם, כי יום יבוא וקשרים אלו יהיו מועילים עד מאד. ההזמנה הבאה, אגב, היא מאיתנו, לבלות בערב עם מוזיקה ״משלנו". יחסי גומלין מורמונים-ישראלים-יהודים.
האוונגליסטים כאמור לא יהיו במחיצה אחת עם המורמונים, נקודה שחשוב שנזכור: הכנסיה הנוצרית אינה גוף הומוגני אחיד, והאפיפיור עומד בראש הכנסיה הקתולית אך אינו הדמות הבכירה ביותר בעולם הנוצרי. כל עשרות מיליוני האוונגליסטים מתייחסים לאפיפיור בדומה ליחסם למורמונים, יחס של תיעוב והתרחקות. במידה רבה, הסתכלותנו על הנוצרים דומה להסתכלותם עלינו. עבורם, יהודים הם מקשה אחת (עד כמה הם טועים!) וכולנו מאמינים (ניחא, כאן לפחות הם צודקים כי היהדות היא אצלנו בדם, גם אם אנחנו מתכחשים לעובדה זו), והעומד בראש ה״כנסיה״ של היהודים הוא הרב הראשי (נא לא לבלבל אותם, כי אצלנו היהודים יש שני רבנים ראשיים, כיון שאחד ודאי לא מספיק).
קליפורניה נחשבת מדינה בה המפלגה הדמוקרטית שולטת ביד רמה, והרפובליקנים המעטים חוששים לדבר, או שמזמן הרימו ידים כיון שהבינו שבין אם יצביעו ובין אם לאו, אחת תהיה התוצאה. בעוד הרפובליקנים ״בארון", ישנה תופעה מוזרה מאוד: קליפורניה היא הבית של כמה כנסיות ענק, ״רשתות״ של כנסיות למעשה, ויש אומדים את מספר האוונגליסטים כאן במספרים אדירים של מיליונים רבים. הכיצד יתכן, שואלים את עצמם כמה מראשי הכנסיה? היכן כל האוונגליסטים, האם הם לא מצביעים? האם הם לא מתמודדים בבחירות ברמות השונות – המקומיות, במדינה או ברמה הפדרלית?
האוונגליסטים: מיליונים רבים בקליפורניה
המצב בקליפורניה בכי רע. זו המדינה הליברלית ביותר בארה״ב. כאן הכל מותר, מערי מקלט למהגרים בלתי חוקיים, לעמידה נגד כוחות הביטחון הפדרלים, להנפקת רשיונות נהיגה ותעודות זהות למהגרים הבלתי חוקיים; בתי ספר בהם תלמיד יכול לסיים 12 שנות לימוד בלי לדעת אנגלית אך מגיל צעיר ביותר מלמדים אותו איך להשתמש בקונדום בהדגמה על קישואים, אותם בתי ספר בהם מלמדים ילדים שהם יכולים להיות בנים או בנות, או לשנות את זהותם פעם כך ופעם כך, נישואים הם קומבינציות ככל העולה על הדעת; המדינה מסוממת (נמכרים כאן חומרים אסורים, והחנויות פועלות בכל מקום, כולל ליד בתי ספר, נהגים נוהגים ומעשנים כל מיני חומרים, וכו׳); ועוד דברים שעדיף לא למנות. מספר ההפלות הוא מהגבוהים בארה״ב, רצח רשמי. הדם של האווגליסטים רותח – קליפורניה, ביתם, הפכה לסדום ועמורה.
מאידך, קליפורניה היא ביתם של אין ספור כנסיות ענק ובינוניות וקטנות. יש בעיות פנים לאוונגליסטים: הכנסיות סוטות מדרך הישר, מוטות יותר למספר משתתפים ולתרומות המעשר מאשר ל״ערכים של התנ״ך". פחות אנשים מגיעים (דבר מקביל קורה גם אצלנו בבתי הכנסת), והדור החדש לא מרגיש קרוב כמו שהוריו או שני דורות מעליו (כך בדיוק גם אצלנו, גם ביחס ליהדות וגם ביחס לישראל). ההתקפות הן גם מבית וגם מחוץ, ובמקום בו שוהה בלבול, האויב תוקף ביתר שאת, שכן הוא מזהה נקודות תורפה וחולשה. אויבי ישראל מנצלים גם הם את המצב ומציבים ״אלטרנטיבות", בדיוק כפי שהם עושים בקרבנו (ג׳יי סטריט).
אלא שבדת הנוצרית ישנו ציווי או אמירה לפיה ״אמונה ללא פעולה מתה". כך יוצאים להם מנהיגים אבנגליסטים בניסיון לדרבן את האוונגליסטים בקליפורניה לשנע את אנשיהם בכנסיות לצאת ולהצביע כמו-גם לרוץ למשרות שונות. הרעיון דומה למשנת הנקסוס הישראלי-נוצרי של פעם (בימיו של שמעון ארם ז״ל): אם נגיע לפסטורים (שווי ערך לרבנים), הרי שדרכם נגיע למכפלות: לאלו 200 חברים, ולאלו 20,000, וכך הלאה, כך שהמסר עובר לכל המאמינים, כשנקודת הממשק היא למעלה. בנוסף למתמטיקה פשוטה, קיים תנאי נוסף שגם הוא היווה את הבסיס לפעילות הנקסוס: פעילות מתמדת, לא רק בשעת צרה וצוקה. אנחנו היהודים באים אליכם לא רק כשאנחנו צריכים אתכם כי אם בשוטף. אנחנו בונים גשרים בין יהודים לבין נוצרים ומחזקים אותם כל הזמן.
כך בדיוק עושים האוונגליסטים: מדי שנה הם עושים חריש עמוק בקליפורניה, מהדרום לצפון ולהיפך, ובכל אזור הם מזמינים את הפסטורים ובני/בנות זוגם ליומיים במלון, כשכל ההוצאות מכוסות, ומטרת אותו כנס להדריך, לחזק, לעמוד איתנים יחד, ללמד, לשתף ולחשוף. פסטורים שכל אחד ואחת עומדים בראש כנסיה בגודל זה או אחר נמצאים בצוותא בסיר לחץ, ופתאום הם כולם שווים בפני האלוהים. פתאום הם מוקפים באנשים חשובים לא פחות, מוצלחים אף יותר, והם מרגישים קרבה ושייכות, הם מרגישים כחיל גדול מאד. פעם אחר פעם, לא רק ״שגר ושכח".
לאחר יומיים בכנס כזה, שנערך השנה באנהיים, כשהרוח משולהבת והגב זקוף, כל הנוכחים מרגישים שרעידת אדמה גדולה צפויה, שבבחירות הבאות קליפורניה תחזור לשורשיה ותהפוך למדינה שמרנית המכבדת את התנ״ך ואת ציוויו; וכל זאת לא קורה. למרות מפח הנפש בבחירות, האנשים לא מאבדים תקווה וממשיכים לחרוש את האדמה, כי ״הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו״ והדברים נעשים לפי לוח הזמנים של הקב״ה, לא לפי מה שנראה לנו מתאים או כדאי.
ממש כמו בכנסיות, גם במהלך הכנס ישנה להקה ונישאות תפילות ומניפים את הידים כלפי מעלה בחיזוק ובתפילה כנה. אך כאן יש להתמודד עם כוחות חיצוניים חזקים, כוחות המנסים להפריד בין הממשל לבין הכנסיה, המאיימים על הכנסיה שתאבד את מעמדה (מבחינת רשויות המס) אם היא תעסוק בפוליטיקה.
המתנחלים: אמונה המתרגמת לעשיה
במהלך שמונה שנות כהונתו של הנשיא אובמה, הנוצרים היו גוף נרדף. בבתי הכלבו לא נשמעה מוזיקת חג המולד. אלוהים נשלח לעמוד בפינה כשפניו הלאה מאתנו. כל זאת השתנה עם עלייתו של הנשיא טרמפ לשלטון. אלוהים הורשה לחזור, והוא מתקבל בהתלהבות אדירה. אנחנו חוזרים אט אט להגיון בריא, למורשת של ארה״ב שמייסדיה שאפו לבנות את ״ירושלים החדשה״ ב״ציון״, וכל עמודי התווך הקיימים עד היום נוצרו ע״י פסטורים, אנשי דת, בעיקר בדרשות שהם נשאו ופרסמו בכתב. מי ידע? מי יודע?
משך יומיים עוברים הפסטורים תדרוך אחר תדרוך, ומקבלים חיזוק אחר חיזוק. אמונתם איתנה, והנה הם נוכחים שאין הם לבד, שיש כה רבים אחרים כמוהם. למה דומה הדבר? האוונגליסטים בארה״ב שנואים, שכן הם מאמינים באלוהים ובארה״ב. ובארץ? ה״מתנחלים״ (כיפות סרוגות, בעיקר ביהודה ושומרון) שנואים כי הם מאמינים באלוהים ובישראל. ערכים תנ״כיים. אמונה המתרגמת לעשיה. שירות צבאי מלא, קרבי. פעילות בשטח, בשוטף. השקעה ששכרה בצידה, אם כי רק ברבות הימים. ימשיך הצד מנגד לשנוא, ונמשיך אנו לעבוד את השם ולהעלות על נס את עצם קדושת החיים.
כך הנוצרים. כך גם אנחנו. פלא הוא? הלא כל מה שקיים בנצרות מאתנו הגיע. עץ אדיר הוא ששורשיו הם אנחנו, ובלעדינו אין העץ ולא כלום. זכינו שאחת הפסטורים ביקשה רשות מיוחדת להזמין קבוצה של נציגים יהודים, וכך שנה אחר שנה אנחנו משתתפים, וכה גאים אנחנו כשהם שואלים ״אתם יהודים משיחיים?״ ״לא!״ אנחנו עונים, ״אנחנו יהודים-יהודים, הדבר האמיתי!״ ובדרך זו נפתחת הדלת והשיחה קולחת על ישראל ועל הקשר ההדוק בין ישראל לבין ארה״ב, על הערכים המשותפים, על העתיד בו אנו תלויים אלו באלו ועל שיתוף פעולה שחייבים למסד ולהדק.
אנחנו מתפרים דרך דלת פתוחה ומחבקת, והנוצרים יושבים ופשוט נעתקת נשמתם כשאנו באים אל חיקם ואל קרבם, דניס פרגר וקומץ היהודים-אורחים. יהודים המכירים שישו הוא דמות היסטורית אך עבורנו אין הוא בן האלוהים או האלוהים עצמו (חלק מהשילוש הקדוש). על דבר אחד אנחנו מסכימים בכל לב: אנחנו מצפים ומייחלים לביאת המשיח בימינו, שיזדרז כבר ויגלה את עצמו, משיח בן דוד, ונשאל אותו, בכדי ליישב את חילוקי הדעות פעם ולתמיד: ״היית פה כבר בעבר?״
