הקיץ מגיע ומריחים ישראל באוויר * מוציאים הון על כרטיסי טיסה, על השכרת רכב, על מחייה לא הגיונית * יש לי חודשיים לחשוב אז תנו לעבוד כי לחופשה בארץ צריך כסף, הרבה הרבה כסף / מאת מיכל אביטל
אחת הדרכים בשבילי לדעת שהזמן טס, זה בדיוק כשנגמר הפסח ואני יודעת שעוד חודשיים נגמר בית ספר וטסים שוב לארץ. איך עוד שנה חלפה לה ביעף; לפני דקה נפרדתי מכולם בעיניים בוכיות מסרבת להיפרד בנפשי ולעלות על טיסת הדיכאון. כי ככה זה לפחות בשבילי, כאשר אני חוזרת מישראל יש שבועיים של נפילה עד שאני מתרוממת וחוזרת לשיגרה…
והנה שוב אני מתחילה להתעורר ולהתרגש כי הקיץ מגיע ומריחים ישראל באוויר. ואם להיות כנה זאת החופשה הכי דפוקה שלי, הכי רחוק מחופשה, למעשה אני עובדת כל כך קשה בחופשה הזאת והיא היקרה מכולן ועדיין נשברת ובוחרת להגיע ארצה כל שנה ואפילו להתרגש כאילו טסים עכשיו לבורה בורה לבטן גב והחיים הטובים…
אז זהו שלא! מוציאים הון על כרטיסי טיסה, על השכרת רכב, על מחייה לא הגיונית שמתחילה מכוס קפה ודלק וכניסה לים, ומשלמים על כיסא וגם על הצל (אם רוצים שמשיה) ובייבי סיטר בתל אביב זה 45 שקלים לשעה ורשימת הקיטורים יכולה להיות טור בפני עצמו!
אני אחראית לבדר את הילדים שלי שלא רוצים קייטנה בשום אופן ותכלס בשבילי קייטנה לא פותרת כלום, כי קייטנה מ8 בבוקר עד 2 בצהריים זה השעות הכי קלות בשבילי להעביר עם הילדודס. אבל קייטנה מ2 בצהריים עד 8 בערב בהחלט יכולה להיות המצאת השנה. שלא לדבר על הפרידות, איך הרבינה (מועקה במרוקאית) מתחילה לחלחל כמה ימים לפני סוף הטיול וביום שאני צריכה לחבק את אמא שלי לשלום. זה רגע השבירה שלי, שם אני נקרעת מבפנים ומרגישה אשמה נוראית, שאני לא שם לעת זיקנה, שאני בחרתי לגדל את ילדיי בניכר, שהיא לא חווה אותם כל השנה והם חווים את סבתא, שחזרה לארץ תמיד נראית לי משהו קרוב אך בפועל זה יותר רחוק מאשר קרוב…
אז כבר שנים שאני חופרת לילדים שלי שיבטיחו לי שכשהם יגדלו הם לא יגורו במדינה אחרת, ושיבטיחו לי גם אם הם יתחתנו הם יגורו קרוב, ושאני אהיה זקנה הם לא יעזבו אותי לבד… והחמודים תמיד מבטיחים לי באהבה גדולה. אבל במציאות זה לא תופס ההבטחות האלה וכל שנותר לי זה רק להתפלל בלב, ואולי גם להפסיק לחפור?!
וכל שנה אני עולה לטיסה אדומת עיניים, שבורת לב, וראש מפוצץ ממחשבות ותהיות של עד מתי? ו will I ever… יש בישראל חיות שמטריפה אותי, הרחוב הישראלי, הפשטות, ויותר נכון זאת תל אביב שמרגשת אותי, לא ים המלח, ולא הצפון ובטח שלא הדרום! תל אביב יה-חביבי תל אביב… העיר עם כל הלירדים מסביב, חיי לילה שלא רואים אף עיר בעולם ממטר כולל ניו יורק, מיאמי ובטח אל איי!!! נהנית מהאוכל, והכי הכי מלנגב חומוס. אין שם שום דבר מפנק כמו החיים הטובים של אמריקה אבל אני מכורה! מכורה לארץ, מכורה לתל אביב!
נשאר לי להחליט, לטוס השנה או לא לטוס השנה? להיפרד מחבילה של דולרים או לחסוך אותה? לטוס לבד לראות את אמא או כולם? כן? לא? לחסוך השנה? לא ברור! לא כרגע! רק המחשבה על להעביר את הקיץ באל איי, ולראות בפייסבוק את כולם מעלים תמונות של ״יששש הגענו״ או לראות צ׳ק אין נתב״ג, או תמונה של שולחנות אוכל וארוחות עם כותרת ״אין כמו האוכל של אמא״ אני אתחיל להתמרמר במיצים של עצמי. ואז תמונות מחוף הים עם אבטיחים קרטיבים וילדים שמחים, זהו פה אני כבר בולעת חבילה של מירמורון פורטה!
טוב יש לי חודשיים לחשוב אז תניחו לי רגע ותנו לי לעבוד כי לחופשה בישראל צריך כסף! הרבה הרבה כסף… ואם אתם בארץ קוראים את הטור ואתם גרים אך ורק ברמה״ש או תל אביב ורוצים לעשות איתי בית בהחלפה אז תכתבו לי בפייסבוק בפרטי. אני משאירה לכם פה וילה מעוצבת ביץ׳ סטייל עם בריכה ושני רכבים, כלב קינג צ'ארלס קאוואליר בשם לואי, חתול לוקאס, קיבוצניק אלוף עם ים של סבלנות ועצבים עם תעודת לוחם (12 שנים איתי), שני ילדים מגניבים ועוזרת פעמיים בשבוע(!).
יש מתנדבים?
