הרצון של האגו שונה מהרצון של הנשמה וגורם לאדם לחשוב שהכישרונות והיכולות שלו הן המקור להצלחה שלו
הדעה הרווחת בקרב רבים היא שהאגו עוזר לנו להצליח ולהתמודד עם אתגרי החיים.
חכמת הקבלה מלמדת את ההיפך – האגו הוא אחד מהכוחות השליליים הפועלים נגדנו, אשר גורמים למילוי רגעי ולכאב גדול בטווח הרחוק, לנו ולבני משפחותינו.
לא פעם שמענו את האימרה המפורסמת – מעשים הרבה יותר חזקים מדיבורים.
אם הדבר נכון, מדוע אנחנו כל כך אוהבים לדבר? מדוע אנו נהנים כל כך לקבל הערכה אפילו על דברים שעדיין לא עשינו?
לאגו שלנו יש ישות משל עצמו כאשר יש הערכה של אנשים סביבנו לאנשים מצליחים, האגו יבקש לקבל אנרגיה עוד לפני שהצלחנו.
לעומת זאת, אדם אשר מצליח מאוד בתחום מסוים, נניח בעסקים, האגו שלו יאמר לו שהוא יצליח בכל שאר התחומים אפילו בכאלו שהוא לא מבין בהם כלום.
הרצון של האגו שונה מהרצון של הנשמה וגורם לאדם לחשוב שהכישרונות והיכולות שלו הן המקור להצלחה שלו. הכיסוי הרוחני שנוצר כתוצאה מכך יכול להוביל לעיוורון רוחני – שהאדם יחיה באשליה ולא יצליח להתחבר לרצון האמיתי שלו אף פעם. רצון אשר מקורו בנשמה, להשפיע טוב בעולם מתחבר לשפע בלתי מוגבל.
אדם אשר מונע ממודעות הנשמה, יחפש יותר את העשייה והנתינה לאחרים בתחום העיסוק שלו, לעומת אדם אשר מונע מאגו, שיחפש בד"כ את ההצלחה האישית והנתינה שלו תהייה מונעת רק מאג׳נדה אישית. ההבדל בין השניים יכול להטעות: אדם מצליח ועוזר לקהילה אשר לא עובד על האגו שלו, יפעל בסופו של דבר רק ממניעים אנוכיים ולא ישים לב לכך שהוא כבר נשלט ע״י האגו והעזרה שלו לקהילה רק ממלאת את האגו שלו.
ללמוד דברים שאנו לא יודעים
אי אפשר ללמוד משהו שאנו כבר יודעים. רבי משה חיים לוצאטו ( הרמח"ל) למד רוב חייו את חכמת הקבלה העמוקה, וכאשר הגיע לסוף ימיו, אמר לתלמידיו, שהוא יודע בוודאות שהוא לא יודע כלום.
האגו שלנו אומר שאנו כבר חכמים ויודעים מספיק מכדי ללמוד משהו חדש, ולכן אנחנו מפספסים כל כך הרבה הזדמנויות.
אחת הדרכים לשנות זאת, היא פשוט לראות את עצמנו כתלמידים שלא מפסיקים ללמוד.
דרך נוספת, היא להזכיר לעצמנו שתמיד יש מישהו שהוא טוב מאיתנו. לדוגמא, אפשר לחשוב על מנכ"ל מצליח, שהביא תוצאות מדהימות לחברה שבה הוא עובד, ויחד עם זאת ממשיך לעבוד עם מנטור אישי יותר מוכשר ממנו, על מנת לגדול ולהשתפר.
מחקרים שונים מראים, כי כאשר האדם עוזר לאחרים, והופך להיות כמורה למתחילים בתחום ההתמחות שלו, הוא יוכל להתנהל עם פחות אגו והרבה יותר ענווה.
לדוגמא: שחקן כדורסל מפורסם, אשר מלמד שחקנים חדשים, יהיה יותר בענווה משחקן מפורסם אחר. כאשר אנו מלמדים אנשים אחרים, אנו יכולים לראות קשת רחבה של רמות, ובכך להזכיר לעצמנו, כמה יש לנו עוד ללמוד.
התחילו לעזור וללמד מתחילים, וראו איך האגו שלכם מתאזן!
בלי חשיבות והלקאה עצמית
"מי שהוא קטן בעולם הזה, הוא גדול בעולם הנצחי" (ספר הזוהר, פרשת חיי שרה)
כאשר אנו חווים הצלחה והדברים מסתדרים לנו, האגו יזקוף זאת לזכותנו, ובד"כ תחושת החשיבות העצמית שלנו, הולכת וגדלה.
לעומת זאת, כאשר משהו לא מתנהל כשורה בחיינו, בד"כ אנו נחוש כעוסים ונאשים אחרים.( או את עצמנו)
אם נהייה מודעים לרגשות אלו, עלינו לזכור עיקרון חשוב של חכמת הקבלה:
ככל שרמת האגו שלנו קטנה – כך מתחזק הקשר שלנו לאור הבורא. ואילו ככל שרמת האגו שלנו גדלה –כך נחלש הקשר שלנו לאור.
הזוהר מסביר שגם חשיבות עצמית מנופחת, וגם הלקאה עצמית מוגזמת ("אני לא שווה כלום") הם סימנים לכך שהאגו שלנו שולט בנו.
הרצון היחידי של הנשמה הוא להתחבר עם אור הבורא, ואילו לאגו יש אג‘נדה משל עצמו.
מטבעו של האגו לכעוס כאשר הוא לא מקבל אנרגיה ולהיות שאנן ושבע רצון כשהוא מקבל את מה שהוא רוצה. בשני המקרים האדם מנותק מהרצון האמיתי שלו.
הכעס הוא שלוחה של האגו
״ כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה״ (זוהר פרשת פינחס)
ספר הזוהר מלמד אותנו, שכל עבירה גורמת לחושך ומשפיעה על אחד מהאיברים בגוף האדם( עבירה באה מהמילה להעביר, אדם מעביר את האור שלו למערכת של הטומאה והחושך)
אדם שמשתמש בפיו בצורה שלילית פוגם בפיו, אדם שמשתמש בעיניים שלו בצורה שלילית פוגם בעיניו וכו'. ישנה רק עבירה אחת אשר פוגמת בכל איברי הגוף בבת אחת: הכעס.
הכעס מבטא אגו בלתי נשלט ומראה איפה המודעות של האדם נמצאת באמת.
יכול להיות אדם שהוא טוב ונדיב, ועוזר לכולם, אבל בשעת כעס הוא מאבד את הכל.
מדוע? מכיוון שלא באנו לעולם להיות אנשים טובים, אלא ללמוד איך להתגבר ולשנות את הטבע האנוכי שלנו לטבע של נתינה.
כאשר האדם כועס, אפילו אם זה למטרה טובה, הוא בעצם שם את עצמו במרכז ושוכח שהאור של הבורא שלח לו את המקרה כדי להשתנות.
יכול להיות אדם שכועס מאוד כשהוא רואה מקרה של חוסר צדק, אבל שם בדיוק עליו לזכור שגם לחוסר צדק יש סיבה ושזאת רק הזמנות בשבילו להתגבר על הכעס.
ספר הזוהר מציין מיקרים בהם האדם כועס ומשליך חפצים מידיו בזמן הכעס, שאז נאחזים בו כוחות שליליים והוא מאבד את כל האור שהיה לו.
לכן כאשר אתם כועסים, זיכרו שאפשר לפתור הכל בדרכי נועם, ואם תחליטו לא להגיב בכלל. האור של הבורא יעשה הכל בשבילכם, בזמן הנכון בדרך שהכי תטיב עמכם.
אשת חיל מי ימצא, שלמה המלך
שלמה המלך כתב את השיר אשת חיל המוכר לכולנו על השכינה אך הקדיש אותו לשרה אמנו. שרה מתה בגיל 127 שנה.
בתורה כתוב מאה שנה (ביחיד), עשרים שנה (ביחיד), אולם שבע שנים (ברבים).
פירוש אחד מלמד כי שרה הייתה בת 127, נראתה כבת 20 ,אך הייתה לה מודעות טהורה כשל ילדה בת 7
הזוהר מסביר, כי המספר הקטן הוא בעל המשמעות הרבה ביותר. הסוד של כך הוא: פחות אגו – יותר אדם, כלומר יותר חיבור לאור הבורא.
ספר הזוהר עוזר להקטין את האגו
אחת מהסיבות מדוע גדולי הצדיקים והמקובלים המליצו לקרוא בזוהר בכל יום היא מכיוון שבתוך ספר הזוהר גנוז כל האור של גמר התיקון.
במקום לעבור תהליכים קשים בחיים, אשר גורמים לנו לחוות כאוס וחוסר אונים, הקריאה בזוהר עוזרת לאדם לעבור תהליכים ברחמים.
כאשר אנו קוראים בזוהר, החסימות של האגו נעלמות ואנו יכולים להתחבר לרצון האמיתי שלנו הנובע מהנשמה. אין זה אומר שאנו הופכים לאנשים חלשים בלי אגו, אלא ההיפך: אנו מתחברים לגדולה שלנו ומגדילים את השפע והאור בחיינו.
המשך שבוע טוב ושקט לכולם!
