האבא של "הסטארט-אפ ניישן" השתתף בפאנל על הישגי התעשייה הישראלית המשגשגת ביותר בהיסטורי – אבל הגדרה אחת למונח טריוויאלי וברור לכל בר דעת הצליחה להוציא אותו משלוותו – ימין ושמאל, רק חול וחול
כתב וצילם: ארי בוסל
בכנס התקשורת הנוצרית שאירגנה לשכת העיתונות הממשלתית בירושלים, הינחה את אחד המושבים מי שנחשב לאבי ההיי-טק בארץ, ד״ר יוסי ורדי. ד״ר ורדי בידר את הנוכחים כולם בסיפוריו על אמו וחמותו, אשתו ובתו, ואם מי מהן לא היתה ולא נבראה, עדיין כולם צחקו עד דמעות. הבטן כאבה, ונזכרנו שכך גם היה בשנה שעברה, כשנערך הכנס הראשון של תקשורת נוצרית בירושלים הבירה.
מדבר אחד ד״ר ורדי נמנע, למרות שהדבר דיגדג אותו וכבר עמד על קצה הלשון. בכל הכוח הוא עצר בעד עצמו מלעבור לפוליטיקה ולהעביר ביקורת על ממשלת ישראל ומי שעומד בראשה. עם זאת, מהערות האגב בהן הוא השתמש לעצור בעצמו לכאורה, נקל היה לשער עד כמה המצב הנוכחי מאוס בעיניו ושנוא עליו.
המשתתפים כולם נהנו, התרגשו והתרשמו כל כך מהמצגת, שאחד ממשתתפי הכנס אפילו קם והציע שבשנה הבאה, בכנס השלישי במספר, יקדישו 50 דקות ל- 50מצגות, מיטב ה״סטראט-אפ ניישן".
ד״ר ורדי צחק בהנאה, גירגר כמו חתול, ועם כל אחד ואחת מהמשתתפים, מארבעים מדינות מרחבי העולם, שיתף רשמים מביקורו או ביקוריו באותה מדינה. נזכרתי בפתיחה של מגילת אסתר, שם סופר על המלך אחשוורוש, שמלך על שבע ועשרים ומאה מדינות, מהודו ועד כוש; וודאי שד״ר ורדי כבר זכה להיות בכולן ולייצג נאמנה את מולדתו-מכורתו-ארץ-מגוריו-מקום-עתיד- ילדיו-ונכדיו.
אחת ממשתתפי המושב היתה ערביה-ישראלית מנצרת, והמעניין הוא שהיא זיהתה עצמה בפאנל כ״פלסטינית״, בעוד ד״ר ורדי הקפיד להשתמש מהלך כל המושב במינוח ״ערביה-ישראלית". למקפידים על שימוש במינוח ועד כמה הדבר משמעותי במתקפות חסרות השחר, החוזרות ונשנות, בתכיפות ובעוצמה הולכות וגוברות, מבין מיד שאין האחד זהה לשני.
ערבים-ישראלים הם אזרחים ישראלים שווי זכויות לכל ישראלי אחר, יהודי או מיעוט (בהאי, דרוזי, צ׳רקסי…) למעט הבדל בולט אחד: חובת שרות (צבאי או לאומי) לא חלה עליהם. למעט החובה, את הזכויות כולן הם יכולים לממש, משופט בית המשפט העליון לחבר כנסת, עתונאית בכירה למדענית בקדמת המחקר, רופאים, אחיות, מורים ואקדמאים, שר בממשלה לאיש דת בכיר. הכל אפשרי והרשות נתונה, וגם אם אין שיוויון מוחלט, הרי שזה דבר עליו יש לשקוד ולתקן, לשפר וליעל.
כל מי שאי פעם נלחם בטענה שישראל היא (שווה ל) אפרטהייד, קרי התגלמות הרוע, הרשע והשטנה בעולם, ידע להקפיד על מינוח זה. אותו חייל עבורו האמת יקרה, יודע גם שבארץ עברו תהליך. פעם היו ״ערביי 67׳״ משם המרחק ל״ערביי 48׳״ ואפילו ״ערביי 47׳״ לא היה רב, ובעוד היו כאלו שהתעלמו מהמינוחים כולם כלא רלוונטיים, עד מהרה הם נעלמו והוחלפו ב״פלסטינאים״ ו״פלסטין". אין יותר ערבים-ישראלים. יש פלסטינים עם חלום זכות-שיבה לפלסטין (אופס, הם כבר גרים פה כאזרחים שווי-זכויות ללא חובות, אך זה לא בדיוק מעניין אף אחד. עד כמה טוב לחלום חלומות משונים). מיליונים ומיליונים חולמים ומחזיקים מפתחות בידיהם/ פליטים נצחיים.
אותו חייל בשטח יודע גם שאין זה ״סכסוך״ ושום ״פשרה טריטוריאלית״ לא תשיג את השלום הנכזב. זו מלחמה להשמדת העם היהודי בארצו, והחלפתם במדינה ששמה ״פלסטין״ שחרטה על דגלה השמדת עם ותו לא. אין בנייה או פיתוח. אין חינוך (למעט חינוך לשנאה ורצח). אין השקעה בעסקים, כי כולם רגילים להושטת יד ולחובת העולם לתמוך בהם ובצאצאיהם עד עולם. יבוא יום ויקום מי מהם ויבין שלא כך מתנהלים החיים בעולם, אך זהו המזרח התיכון, ודברים קורים כאן שאינם מובנים או אפשריים בכל מקום אחר בעולם.
איך אתה מעז? מי אתה בכלל?"
נגשתי לד״ר ורדי, ואח״כ לדוברת, לשאול כל אחד בנפרד על השימוש במינוח כפי שהם השתמשו בו. ד״ר ורדי יצא למתקפת-שמד נגדי בו במקום. עוד לא הספקתי לסיים את השאלה, והמתקפה החלה, ״איך אתה מעז, מי אתה בכלל, באיזו רשות, תתביש לך, …״. ואומנם אחרי כמה דקות (ורצח אופי) הוא נרגע ואפילו התנצל בחצי פה, אך הוא לא התגבר על יצרו, וסיים באומרו, ״עוד שבוע גם תבואו עם חוק הלאום…״
מסתבר שגם חוק הלאום הוא נקודה רגישה עד מאד אצל ד״ר ורדי, וכבר לא העזתי לשאול את דעתו על אותו החוק, החוזר על מגילת העצמאות כמו גם על חוקי יסוד קודמים (לדוגמא לגבי ירושלים), ואם עד כדי כך אין החוק רצוי בארץ, פלא ששונאינו אינם מרוצים מעצם קיומנו? המעניין הוא שדוקא חוק הלאום לא שלהב עד כדי כך את שונאי ישראל באשר הם, למעט ישראלים כאן בארץ ויהודים-ליברלים בארה״ב, שכן הנאמר
בו אינו חורג מעצם קיומנו משך שבעת העשורים האחרונים בתור מדינה מודרנית, חברה במשפחת העמים, מדינת הלאום היהודי, המדינה היהודית היחידה בעולם.)
כמובן שנגעתי בנקודה רגישה אצל ד״ר ורדי, אך נבצר ממני מדוע הוא מרגיש כה חסר אונים שהיה צריך לצאת למתקפה כוללת. כל ששאלתי היה על מינוח בו הוא השתמש פעם אחר פעם ״ערבים-ישראלים.״ אפילו לא פעם אחת, כמדומני, הוא השתמש במילה ״פלסטינים". וזאת במושב שכותרתו ״רשמים ותובנות לתוך ישראל היום ובעתיד!״
התרשמתי, וגם נוצרו אצלי מספר תובנות ממתקפה חסרת שחר של ישראלי בעמדה כה בכירה בחברה, כתגובה לשאלה כה פשוטה וחסרת חשיבות לכאורה.
ד״ר ורדי, אב ההיי-טק, המטייל בעולם ונפגש עם שועי עולם ומנהיגיו – הצלחת להפתיע אותי. אין ספק שההישגים בארץ בתחום הטכנולוגיה כבירים, אך אם הגוף רקוב (לפי ראות עיניך), הכסות הטכנולוגית מכניסה כסף רב, אך לא פותרת את בעיית הסירחון והרקבון. אולי צריך לתת עליהם את הדעת? אולי פיתוח חדשני – יעז מי להעלות על דעתו דעה הנוגדת את שלך, יעז עיתונאי בכנס עתונאים ואנשי תקשורת נוצרים לשאול אותך שאלה שאינה לרוחך, צא מיד וקפדהו, אחת דינו – למוות מיידי לאחר ייסורים קשים!
כה חבל שזו היתה התגובה לנושא שמן הסתם כה קרוב ללבך וכה מרגש אותך…
