קבוצת ווסטאפ של ישראלים בלוס אנג׳לס וניו יורק זכתה לדברי חוכמה ברוח זו: ״אתה זבל. בגלל זבל כמוך השואה קרתה" * זו התרבות הרווחת וזהו השיח, ולחנך כבר לא ניתן. צריך לבער את החלקה כולה ולשתול מחדש, ממש מעשה המבול
לחנך אדם מבוגר כבר אי אפשר, אלא אם כן שולחים אותו למחנות חינוך מחדש בסין (שם מקובל הדבר עד מאוד, ראה לדוגמא חינוך מחדש של מוסלמים) או בצפון קוריאה (שם הם דומים יותר למחנות ריכוז). אך כשמדובר בחברה פתוחה כמו ארה״ב או ישראל, הדבר פשוט בלתי אפשרי.
אומרים שהחינוך מתחיל מהבית וממשיך בבית הספר. אוי לנו שדוגמאות כאלו נהיות רווחות יותר במקום נדירות ביותר.
הדוגמה הבאה ידועה כמעט לכל ישראלי באשר הוא – ״טיסת השוקולד״ – בה טוב שהאירוע הונצח בטלפונים החכמים של הנוסעים האחרים. כתוצאה מכך השתרש מושג חדש בתודעה הציבורית ושמו בישראל ״שיימינג". תופעה חדשה שעיקרה שאתה מתנצל ברבים – ״לא התכוונתי: אני באמת ובתמים מתנצל על התנהגותי המחפירה, לפחות עד הפעם הבאה שאתנהג בדיוק באותה צורה, אני צריך להזהר יותר מטלפונים חכמים בסביבה ופשוט לאיים אם מישהו יעז לצלם אותי!״ גם זה חינוך – התנהג בהפקרות, בפזיזות, בצורה נלוזה, וכל זאת במחשבה שאם במקרה יהיה אכפת למישהו, תוכל לפטור הכל בלא כלום – ״לא התכוונתי, הדברים הוצאו מהקשרם, מה שאתם רואים לא באמת קרה, השנאה לא פעפעה ממני".
אם אותה ״טיסת השוקולד״ היתה היורה, מיד אחריה הגיעו נופשים ישראלים לבית מלון באילת, חנו בחניה השמורה לנכים – כי היה להם נוח ביותר, זו היתה החנייה הקרובה ביותר לכניסה – וכשפקיד הקבלה העיר להם הם זרקו כל הבא ליד, כולל מחשבים, והחלו להכות את הפקיד. טוב שהוזעקה המשטרה. כמה טוב שיוצאים לנופש, עד כמה חשוב להקל על עצמנו, העולם כאן לשרת אותנו, וכל דבר חייב להיות רק לנוחותנו! האם משהו השתנה? האם מישהו הטיב דרכיו?
השמאל הנאור בארץ יוצא ומדבר, מחנך, מבכה את לכתו ללא עת של ראש הממשלה רבין, ונשבע שיגאל עמיר ירקב בכלא. מדי שנה מלמדים את מורשת רבין בבתי הספר וניצבים בכחול לבן ומבטיחים קבל חברים לכיתה ולשכבה ״לא עוד!״ חינוך לשמו!
אלא שמזווית הפה נשמעת ביקורת נוקבת בעיקר על ראש ממשלה אחר, שמו בישראל בנימין נתניהו, על אשתו ובנו, על הימין הקיצוני והליכוד של האספסוף. מחד ״חייבים להאזין לזולת״ ובאותה נשימה ״אבל הזולת היום הוא כה קיצוני שחייבים להשתיקו!״ להשתיקו לא רק בשיח, כי אם לחלוטין, אחת ולתמיד, בדרך ידועה ומנוסה, בדיוק כפי שקרה לרבין ז״ל!
אנחנו אוהבים לצפות – ממש משתוקקים ומכורים – בנשיא האמריקאי ולהעביר ביקורת, בהתמוגגות רבה: ״טפוי, איזה נשיא, איזו התנהגות, איזו צורת דיבור, איזו סכנה, איזו תסרוקת!״ למרות חוב שאנו חייבים לו, שכן מנסיון אישי של מדינת ישראל אנחנו יודעים שכן יש ערכים וכן יש אהבה וודאי שיש בו טוב גלום בפנים. הנה צורת התבטאות טיפוסית: ״האמריקאים הצביעו נגד הגסות, האלימות, השיסוע, הבורות, המשמיצנות, הנבחנות (מלשון כלב נובח?) …״ דברי גיא פינס אחד (תסלחו לי, איני יודע מי הוא, ציוצו הובא במאמר במקור ראשון) או מישהי שאני דווקא מכיר, שלי יחימוביץ בציוץ משלה: ״נפטרנו מאדיוט מופרע ושקרן, שבז לכל מה שצודק ונכון וחיבק כל מה שרע ונתעב. נרקיסיסט ומגלומן, מיזוגן מטרידן וגזען, שאיים לדרדר את כל הישגי השיוויון והקידמה לעידן האבן. צל כבד הוסר מעל העולם. הללויה.״ קראתי ונחרדתי לליבי: מהיכן אוצר התוארים? האם שכחנו משהו? וביתר שאת: היכן אפשר למצוא כל כך הרבה רוע, כל כך הרבה כפיות טובה? כנראה רק בסדום ועמורה.
אגב, השתלחות חסרת רסן זו אינה יוצאת דופן. ישבנו מוזמנים מלמעלה מארבעים מדינות ברחבי העולם, כולם חלק מתקשורת נוצרית, בירושלים הבירה, ובפנאל של נשים בכנסת שמענו מעל הבמה ״טראמפ ככה״ ו״טראמפ ככה״ עד שהרמתי ידי והערתי ״הנשיא טרמפ הוא הנשיא של כמה מאתנו, ומשוכנע אני שאף אחת מכן לא היתה אתו בגן הילדים. אנא, אם לא עבורו, נא הראו כבוד מינימלי לנשיא מדינה זרה, שהיא במקרה גם בעלת ברית". מהלשון החוצה השתנה היחס, אבל מסתבר שהלבה בפנים המשיכה לרתוח.
באותו שבוע של ״רבין החדש״, הילדים של היום, כמו גם הרבה מבוגרים היו מופתעים אם היינו מצטטים כמה מדבריו לאורך השנים בלי לזהות את הדובר. אותם אנשים המפחדים שיקרה רצח נוסף (אבל אם זה יבוצע נגד נתניהו, הם כנראה לא יגידו מילה, כי במעשיהם הם תורמים לכך), היו מכנים את הדובר ״בוגד,״ ״ימני קיצוני״ ועוד כהנה וכהנה מדבקות שאנו ממהרים לשייך לאנשים שלא מסכימים בהכרח עם דעתנו אנו.
נראה לדוגמה משפט מטור המדבר על אחדות ודבריו של ביידן הקוראים לאמריקאים לישר קו איתו. הכותב בחר דוקא להשוות את הנשיא המכהן טראמפ לנתניהו ואת ארבע שנותיו כנשיא ל״אינספור שנים בזוויות ומזוהמות של רה״מ אשר מתמיד להרוס כמעט כל חלקה טובה במדינה״. בהנתן הלך הרוח של 25 שנים לרצח רבין, האם זה שיח מכובד? מקובל? כזה שיש לו מקום בקרבנו? נראה שכן, כי המדובר הוא בנתניהו. אותו כותב ממשיך ברעל הנוטף מקולמסו: ״הוא פונה לדחפים האפלים שלהם ונותן להם לגיטימציה. ההתנהגות השפלה נותנת אישור להתנהגות דומה בקרב מצביעיו; פריקת העול המוסרי שלו מעוררת בקרבם אנחת רווחה, שכן לא משנה מה הם עשו, עושים או יעשו – הכל בסדר ואין על מה להרגיש רע. השימוש שלו ברטוריקה של שנאה מאפשרת להם להרתיס בפני כל מי שמטיף להם לא לשנוא את האחר…״ (המדובר עתה הוא לא בנתניהו כי אם בנשיא טראמפ).
השיח כה רווח שקבוצת ווסטאפ של ישראלים בלוס אנג׳לס וניו יורק זכתה לדברי חוכמה ברוח זו: ״אתה זבל. בגלל זבל כמוך השואה קרתה". השימוש בשואה הוא מקומם, והלשון הרווחת פשוט מלבבת – אנשים הם זבל (אכן, כמו היהודים נושאי המחלות בזמן הנאצים). אותו שלמה-חכם-מאדם לא ראה לנכון להתנצל, כי הוא – כמו אותו זוג בשדה התעופה ע״ש בן גוריון – צודק, ורק העז מישהו להעיר לו על ההשוואה הבלתי מוסרית לשואה, וכבר הוא נעלב, שוברים את הכלים ולא משחקים. מה עושים בכל זאת? ממשיכים להשתמש בכינויים, להעליב, לתקוף.
אילו רק היה זה יוצא דופן, אך זו התרבות הרווחת וזהו השיח, ולחנך כבר לא ניתן, שכן דפוסי המחשבה וההתנהגות כה מושרשים שצריך יהיה לבער את החלקה כולה ולשתול אותה מחדש, ממש מעשה המבול.
הכיצד הגענו הלום? ואם לא נתעשת, האם גורלנו יהיה כגורל סדום ועמורה?
תרחיש: ביידן – הנשיא
חודש כסלו כאן, ופרושו החודש השלישי של שנת התשפ״א. כמעט לא הרגשנו עד כמה הזמן חולף עובר לו, וכבר מתחילים לדבר על חיסון מחברה אחת, וחיסון מחברה שניה ועתיד ורוד יותר ושמיים כחולים בהירים. אנחנו מתחילים לראות את המחר.
בארץ ראש הממשלה משתדל אצל העומד בראש חברת פייזר, אך כבר נחתמו חוזים נוספים, ובסופו של דבר גם יהיה חיסון ״כחול לבן״ יצירת פאר של המכון הביולוגי. בינתיים הוירוס מסרב להתבלבל מרוב המתנכלים-בפוטנציה ואומר כשהוא ניצב איתן – עוד נחכה ונראה, בינתיים ידי על העליונה. הא! חיסון! חכו עד למוטציה. לי טוב, והחגיגה נמשכת והיא בעיצומה, חדלו להפריע!
בארה״ב תוהו ובוהו (גם אם כרגע שקט-לכאורה) – יש עוד חודש עד הכרזת הקולג׳ האלקטורלי ואישור תוצאות הבחירות באופן רשמי, וחודש ושבוע אחר כך עד למועד טקס ההשבעה. כמו הוירוס בדיוק, כך גם סגן הנשיא לשעבר ביידן: הוא הכריז, יצר מציאות מדומה ופועל בהתאם. למה דומה הדבר? כאילו לקוח משיעור של שר התעמולה הנאצי: אמור דבר (גם אם הוא לא מדויק או שקר מוחלט) וחזור עליו מספיק פעמים, שהעולם יתחיל להאמין. היטלר אפילו הגדיל וטען שככל שהשקר גדול יותר ובלתי אפשרי בעליל, כך יאמינו לו יותר. לך תוכיח שטוהר הבחירות נשמר.
על מדינת ישראל להתכונן, או לפחות לערוך כמה משחקי שולחן לפי ״תרחיש: ביידן-הנשיא". הכרה באל קודס כבירתה הנצחית של פלסטין, פתיחת שגרירות שם, ביטול רישום ״ירושלים, ישראל״ כמקום לידה של אמריקאים, ביטול או הפחתה משמעותית של הסיוע הכספי והביטחוני השנתי למדינת ישראל, חידוש מימון הומנוטרי לפלסטינים (ככל שמספר הישראלים שהם פוצעים או הורגים גדול יותר, כך גם ההכנסה החודשית עולה, כי הם פשוט עושים טובה לאזור ולעולם ע״י הפחתת מספר הישראלים שזה לא מקומם בין הנהר לחוף הים הנפלא), חידוש הכניעה המוחלטת לאו״ם ושנאתו המובנת לישראל ועוד ועוד.
זוכרים מה קרה כששש ספינות יצאו לשבור את המצור מעל עזה ולהביא הספקת תרופות (שפג תוקפן) ושאר מוצרים (שאיש לא ביקש, איש לא היה צריך ולא היתה כל כוונה לספק)? בראש המשט היתה המאוי מרמרה, ומדינת ישראל נתפסה עם המכנסיים למטה.
צבא ההגנה לישראל, תפארת הצבאות בעולם, שלח את חיילי השייטת, שבד״כ אין כמוהם, אלא שאפילו לציידם באקדחים ותחמושת חיה לא עשו. השתלשלו אלו מהחבלים אל הסיפון, ושם נערך בהם לינץ׳ כנאה וכראוי נגד האויב הציוני. החיילים נזרקו דרך גרמי המדרגות ובכל פינה ושלב כמעט שהוציאו להם את נשמתם ואת גופותיהם הפכו לעיסת-שק חבטות ומכות. שנה נדרשה לשיקום, ועד היום חלקם עם תופעות לוואי שישארו לכל חייהם.
צה״ל ידע, שכן הציבור כולו ידע, שכן מארגני ומשתתפי המשט לא החביאו דבר. נכשלנו, המשט הצליח, הוקמה ועדת חקירה, הרמטכ״ל הודה שהיה נוהג אחרת ומדינת ישראל התנצלה ושילמה מיליונים בפיצויים (לא לחיילנו כי אם לטורקים). אותו רמטכ״ל הוא היום שר החוץ של מדינת ישראל. צפי תוצאה בהתקלות הבאה: כשל גדול עוד יותר.
הפעם לא מדובר בשש ספינות שניתן להטביען ללא מאמץ מיוחד. מדובר בשמונה ועוד ארבע שנים בהן שקדו יהודי ארה״ב (אמריקאים לשלום עכשיו, הליגה נגד השמצה, הקרן לישראל החדשה ועוד גופים נוספים בהם הזרם הרפורמי והרבה יותר מדי בתי כנסת רפורמים וקונסרבטיבים) להכין תוכניות מגירה איך לקדם את רעיון שתי המדינות, למנוע התפשטות ההתנחלויות (אלו היהודיות, לא הפלסטיניות או הבדואיות) להחזיר את מדינת ישראל לגבולות 67׳ ולחלק את ירושלים אחת ולתמיד.
בנוסף לכל אותם יהודונים יש גם את הזרם הסופר-ליברלי בארה״ב (הטוען שהוא ״מתקדם,״ אך עלינו להמנע משימוש במילה זאת בסמיכות לקומוניסטים, סוציאליסטים ושונאי עמם ומדינתם), ושם טמונה הסכנה האמיתית. חברי אותו זרם קראו פעם אחר פעם לפעולות נחרצות נגד ישראל והלובי היהודי, שכן זה האחרון שולט בחיים בארה״ב ומתפשט כסרטן. אותו פלג הנוטף אנטישמיות מזוקקת-מרוכזת-טהורה הפך לחזק עד כדי כך שהוא נבחר מחדש וישחק תפקיד נכבד באסטרטגיה ובטקטיקות של המפלגה הדמקורטית בשנים לבוא.
חייבים לערוך כמה תרגילים לבחון תרחישים אלו ואחרים, כי שנים קשות מאד נכונו למדינת ישראל אם יקום ויהיה ביידן נשיא ארה״ב. לישראל יהיה קשה במיוחד, כי המציאות החדשה תודות למאמצי הנשיא טראמפ היא נוחה, מרעננת וללא אפשרות של חזור. לאחר נורמליזציה עם איחוד האמירויות, בחריין וסודן, עם הליכים דומים עם ערב הסעודית ומדינות נוספות בדרך, איש לא ירצה לשמוע על הפלסטינים – ודאי לא ״אחיהם״ הערבים. אך הדמוקרטים נפלו שולל לתרמית המוצלחת ביותר של המאה הנוכחית – שקרי תנועת החרם והמציאות הבדיונית שהמציאו, ואל ניתן למציאות בשטח לבלבל אותם עם עקרונותיהם ומה שהם החליטו נכון לישראל, למזרח התיכון ולעולם כולו. יוצא שישראל תמצא עצמה נלחמת בארה״ב (או מתגוננת מארה״ב). הדמוקרטים הולכים לאנוס את המדינה הצעירה, והיא תצטרך להתגונן מפניהם כמו אישה מוכה מבעלה. מפה חדשה, עולם חדש, מציאות שונה מבעבר.
לרמטכ״ל גבי אשכנזי וקובעי המדיניות מעליו עת משט הטרור הטורקי היה כוח אדם מהחכמים והמתוחכמים ביותר בעולם, ובכל זאת הם לא ניצלו אותו כראוי. לנשיא טראמפ היו כמה מהגופים החושבים והמבצעים הטובים בעולם, ונראה שלמרות אזהרותיו על שעלול לקרות בבחירות אך לא התכונן לכך כראוי. בשני המקרים היה כשל מערכתי שעליו יש לתת את הדין, לשלם את המחיר וללמוד לעתיד לבוא.
יום הפרעון ניצב בפנינו – ב-20 בינואר, ונראה שלא הפנמנו עדיין את גודל החשבון. הוירוס, ביידן והדמוקרטים, כל אחד בשלו וכולם גם יחד, ממשיכים קדימה וזורעים הרס על ימין ועל שמאל. הם עוסקים בחריש עמוק ודבר לא מטרידם משלוותם. עוד רגב ועוד תלם, אדמה חרוכה הם משאירים.
ובכל זאת, המחר בוא יבוא ושמש חדשה תפציע.
