יום חמישי, אוגוסט 13

כמו לבחור בין אבא ואימא / טור העורך מאת גל שור

By גל שור12 באוגוסט 2015אין תגובות3 Views

המאבק בין וושינגטון וירושלים על אישרור הסכם הגרעין עם איראן מעורר את השדים הקדומים לגבי יהדות ארה"ב והחשד שהיא מנהלת "זהות כפולה"

בנימין נתניהו זכאי לקרדיט אישי על המלחמה שהוא מנהל נגד ברק אובמה. הוא מביט לאובמה בלבן של העיניים, מטווח אפס, ולא ממצמץ. הוא מנהל דו־קרב עם האיש החזק בעולם, מול כל העולם, ולא סופר אותו. דבר כזה לא היה מעולם בדברי ימי היחסים המיוחדים בין ישראל לארה"ב.

נתניהו, כותב בן כספית ב"מעריב", יצא לג'יהאד נגד אובמה. ברמה האישית, מגיע לו צל"ש על האומץ. השאלה היא אם בנוסף לאומץ יש במהלך הזה גם חוכמה. מאו טסה טונג נשאל פעם אם לדעתו המהפכה הצרפתית הצליחה, וענה ש"מוקדם עדיין לקבוע". להיסטוריה כללים וקצב משלה. בינתיים, המאבק הזה, ראש בראש, בין אובמה לנתניהו, הוא אחד המרהיבים והמרתקים שנראו אי פעם בין שני מנהיגים "בעלי ברית". נתניהו, כמו שאומר הנשיא ראובן ריבלין בראיון ל"מעריב", נלחם באובמה כשווה מול שווים. את ריבלין זה מדאיג.

ההימור של נתניהו עצום. הוא הולך על כל הקופה כשהוא יודע שסיכוייו לגרוף אותה אפסיים. הוא לא לוקח בחשבון את ההשלכות האפשריות, הוא מתעלם מהסיכונים, הוא מתנהג הפוך לגמרי ממה שאנחנו מכירים אצלו. הזהירות, ההססנות והרתיעה מעימותים ומתנועות חדות מדי המאפיינות את נתניהו שנות דור נעלמו לגמרי כשמדובר באובמה, כשמדובר בגרעין האיראני. רה"מ יודע שמה שהוא עושה מלכד סביבו את העם. הוא הצליח להפוך את אובמה לשק חבטות ולנכס פוליטי. הוא הצליח להפוך את המשוואה הקבועה שלפיה הציבור הישראלי לא יסלח למנהיג שיפגע ביחסים עם ארה"ב. הוא בונה על זה שלרוב רובו של הציבור אין מושג אמיתי בפרטים, אבל יש חשש קמאי מצירוף המילים "גרעין איראני".

נתניהו מלבה את הפחדים, מרקיד את השדים מולנו ומציב את עצמו בעמדת האביר האחרון, על הסוס הלבן שניצב, כמעט לבדו, להגן על העם היהודי. תזכורת: לא מזמן, בקמפיין הנשיאות 2012, פעל נתניהו, במישרין ובעקיפין, למען יריבו של אובמה, מועמד הרפובליקנים מיט רומני. גם אז, פיעמה בנתניהו אותה תחושת שליחות גורלית, היסטורית. יועצו המדיני ואיש אמונו, רון דרמר, שנולד בפלורידה ונתפס מומחה עליון לעניינים אמריקאיים, אמר לנתניהו באותה תקופה ש"אובמה הוא נשיא של קדנציה אחת". על פי דרמר, כל מה שצריך זה עוד דחיפה קטנה, והנשיא מפסיד את הבחירות והופך לג'ימי קרטר השחור.

נתניהו קנה את זה. שלדון אדלסון מימן את זה. היחידה שלא שיתפה פעולה היא המציאות. אובמה הביס את רומני בהפרש עצום. אותו דרמר, טוען כספית, מכהן כיום כשגריר ישראל בלאס וגאס, מקום מושבו של אדלסון (בוושינגטון, לדבריו, אין לנו שגריר כרגע) ואומר לנתניהו ש"אפשר לנצח בקונגרס. אפשר לעשות את זה". נתניהו קונה גם הפעם. אף על פי שהמחיר יקר בהרבה מהפעם הקודמת. אף על פי שמשמעות ניצחון ישראלי בקונגרס יכולה להיות קטלנית ושלילית בהרבה מהפסד.

אילאיל שחר, הכתבת המדינית של גלי צה"ל, חזרה בשבוע שעבר מביקור עבודה בארה"ב. לטענתה, גם ראש הממשלה נתניהו וגם הנשיא אובמה עמדו מול יהודי ארצות הברית, והכריחו אותם לבחור בין אימא לאבא. שני המנהיגים, נתניהו באופן מפורש ואובמה במרומז, נתנו את התחושה שמי שלא יבחר בו – ייחשב לבוגד.

בפגישה סגורה בבית הלבן תקף אובמה את איפא"ק, השדולה הפרו ישראלית בקונגרס, על כך שבמודעות שפרסם הארגון נגד העסקה עם איראן נכתב "יהודי שמצביע בעד ההסכם הוא יהודי רע". "אתם יכולים להתנגד להסכם אבל אל תקרעו את הקהילה היהודית לשניים", אמר הנשיא. "אם יהיה קרע עמוק – יהיה קשה מאוד לתקן אותו במשך הרבה שנים".

אבל לא בטוח אם קריאת הנשיא נפלה על אוזניים קשובות, ובכלל ייתכן שהיא בגדר מעט מדי ומאוחר מדי. בביקור שלה בחוף המזרחי גילתה אילאיל שחר שהעימות סביב תוכנית הגרעין מפלג את הקהילות היהודיות ברחבי המדינה באופן חריף ביותר. יש מי שהשתמש בביטוי הקשה – "אנחנו על סף מלחמת אחים", אחרים דימו את המצב ל"על סף גירושים". בכל מקרה, לכולם ברור: המצב קשה מאוד.

שחר: "גם בקרב היהודים הדמוקרטים מתנגדי ההסכם וגם בקרב היהודים הרפובליקנים מתנגדי ההסכם אפשר לשמוע ביקורת על נתניהו ועל האופן שבו הוא ניהל את המאבק בתקופה האחרונה.  "אחד מראשי הקהילות באזור ניו יורק אמר לי במהלך הביקור: 'כשאני בא לחבר הקונגרס שלי בוושינגטון, המסר שלי כיהודי לא יכול להיות 'תתנגד להסכם כי הוא רע לישראל'. אני הרי משלם מסים לארצות הברית. אני לא יכול להעדיף את האינטרס הישראלי על פני האינטרס האמריקאי. המסר שלי צריך להיות – תתנגד להסכם כי הוא הסכם רע, כי הוא מלא חורים, כי הוא לא נותן מענה לסוגיה המורכבת הזו, ובעיקר כי הוא מחזק את איראן ויגרום לה להגביר את התמיכה בארגוני הטרור בעולם'".

ההסכם עם איראן, גם אם יידחה ע"י הקונגרס, יירשם בדברי הימים כאבן הפינה ביחסי החוץ של ממשל אובמה. למרות התייצבותו של צ'אק שומר, מבכירי הסנאטורים הדמוקרטיים ונציג ניו יורק, נגד ההסכם, אין אף פרשן פוליטי אחד שחושב, ש-13 סנאטורים דמוקרטיים יתייצבו בעוד חודשיים נגד ההסכם. המשמעות: הנשיא יטיל וטו נשיאותי על החלטת בית הנבחרים, והעולם ימשיך בשלו. מה שמסתמן מעתה ואילך כסכנה ברורה ומיידית היא המשך מורשת "היחסים המיוחדים" בין ארה"ב וישראל כבעלות ברית. שיחרורו הצפוי של המרגל ג'ונתן פולארד בנובמבר יזכיר לכולם שיהודי ארה"ב, וגם ילידי ישראל ביניהם, חייבים להלך על חבל דק מאוד כשהם מציבים את האינטרסים של ישראל מעל אלו של ארץ הדוד סם.

במקביל, הסחף המסתמן במפלגה הדמוקרטית לכיוון הרדיקלי-שמאלני צריך להדאיג גם את אלה שתומכים ברפובליקנים או, למצער, בהילארי קלינטון; היריב הגדול שלה כרגע, המועמד הסוציאליסט-היהודי בארי סנדרס מוורמונט, הקהיל השבוע בלוס אנג'לס 16 אלף איש לכנס בחירות מילטנטי במיוחד בו צפיתי באינטרנט. דובר שם על אמנסטי למהגרים לא חוקיים, על חינוך חינם באוניברסיטאות, על הקטנת הפער בין עשירים ועניים באמצעות חקיקה. הקהל הזה אינו נמנה על אוהדי ישראל והאחיזה של המסרים שלו בדעת הקהל, במיוחד בקרב הדור הצעיר, הולכת ומתעצמת.

הימים ימי קיץ הם, אבל חשרת העננים המתקדרת לקראת החורף הקרוב חייבת לעורר דאגה בקרב כל מי שישראל ואמריקה יקרות לליבו במידה שווה. הישארו קשובים.

גל שור

Previous Article27-20 באוגוסט: ספיד דייטינג ישראלי ב'טוסט קפה'

Next Article מועדון היאכטות של קליפורניה: ממרינה דל ריי למאליבו ובחזרה

Leave A Reply