מה שמסעיר את האמריקאים בימים אלה, לא פחות מהמרוץ לנשיאות המטורלל לחלוטין, הוא השאלה לאיזו מלתחה ייכנסו טרנסג'נדרים * ככה נראית אימפריה בשקיעה
אם לא מספיקה מערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב, ששברה את כל כללי התקינות הפוליטית והמאיסה את המימסד ומערכות השילטון על רוב אזרחי המדינה, באה "מתקפת הטרסג'נדרים" והפכה לנושא חם, מסעיר ,הניצב כבר שבועות בראש החדשות.
וכמו שמקובל כיום, הוויכוח המעניין הזה הידרדר במהירות לחילופי מהלומות מילוליות, ומשם להשמצות, ומשם לחרמות. מוחרמת בולטת אחת היא רשת חנויות גדולה שבסיסה במדינת מינסוטה – טארגט. מוחרמת בולטת עוד יותר היא מדינת צפון קרוליינה. ברוס ספרינגסטין ביטל את הופעתו המתוכננת במדינה, וכמותו עשתה גם להקת פרל ג'אם. חברות ענק כמו גוגל וסטארבקס הפצירו במושל למנוע ממדינתו מבוכה. ללא הועיל.
זוהי תוצאה מאוחרת, אם גם צפויה למדי, של דיון עקרוני מעניין: לאיזו מלתחה ציבורית, או שירותים ציבוריים, יש להפנות את כל אותם אמריקאים שנולדו נשים והפכו לגברים (אבל לא לגמרי) או את אותם אמריקאים שנולדו גברים והפכו לנשים (אבל לא לגמרי). לא מדובר בכל כך הרבה. מספרם של מי ששייכים לקהילת הטרנסג'נדרים אינו ידוע, בין השאר משום שקשה להגדיר במה בדיוק מדובר (האם מספיקה החלטה או שנדרש צעד מעשי; האם סופרים רק את מי שבחר בשינוי רשמי – נאמר, ברישום בביטוח הלאומי – או גם את מי שמסתיר את זהותו מפני סביבתו). אבל הערכות ישנן: מחקר במסצ'וסטס קבע כי כ־0.5% מכלל האוכלוסייה הם טרנסג'נדרים. מחקר בקליפורניה העמיד את המספר על 0.1%. מחקר שלישי, ארצי, קבע הערכה של 0.3% מכלל האוכלוסייה. לא הרבה.
אבל במקום כמו אמריקה, גם לא ממש מעט. מדובר בכמה מאות אלפי אמריקאים. חלקם תלמידי בתי ספר או אוניברסיטאות. חלקם רוכשים פוטנציאלים בטארגט. חלקם מתגוררים במדינות שמרניות כמו צפון קרוליינה או מיסיסיפי. וכולם צריכים לפעמים להתקלח, למדוד בגדים, להחליף בגדים או ללכת לשירותים. השאלה היא לאיזו מלתחה ילכו, לאיזה תא שירותים, ובשאלה הזאת, כותב שמואל רוזנר, מומחה ישראלי לענייני ארה"ב, החליטו פוליטיקאים, משפטנים ואנשי דת להתערב.
השמרנים, המבקשים לבלום שינויים תרבותיים, הסתערו על ויכוח המלתחות כמוצאי שלל רב. הפרוגרסיבים, הדוגלים בזכותו של הפרט לקבוע את זהותו בעצמו, התעקשו שכל עמדה מלבד עמדתם שלהם מחזירה את אמריקה לחשכת ימי הביניים. מה שקרה – בסיבוב האחרון, הטרי, של המחלוקת – הוא דבר פשוט. צפון קרוליינה העבירה חוק הקובע כי אין לאפשר לבני אדם לפקוד שירותים ומלתחות שאינם תואמים את המין שנקבע להם בעת לידתם. מי שנולד כזכר, יפנה למלתחת הגברים. מי שנולדה כנקבה, תיאלץ להמתין בתור של שירותי הנשים. החקיקה בצפון קרוליינה, ומהלכים לקידום חקיקה דומה במדינות אחרות, לוו ברעש גדול ובתעמולה בלתי פוסקת.
התעמולה התבססה על גרעין של אמת, ולכן הדהדה בקהלים רחבים. כאשר טרנסג'נדר מורשה להיכנס למלתחה התואמת את הגדרתו העצמית, הוא, או היא, יהיו לעתים במלתחה שהמבנה הפיזי שלהם יהיה בה בגדר חריג. וביתר בוטות: זו תהיה אישה עם איבר מין גברי במלתחת הנשים. זה יהיה גבר עם איבר מין נשי במלתחת הגברים. החוק של צפון קרוליינה יהיה יעיל במניעת מצבים כאלה. מי שבתעודת הלידה שלו נקבע שהוא זכר – כלומר, שיש לו איבר מין זכרי – יופנה למלתחה שבה מסתובבים בני אדם עם איברי מין גבריים. מי שיעבור ניתוח שיסיר את איבר המין הגברי, יוכל לשנות את מינו בתעודת הלידה, ואז להיכנס למלתחת הנשים.
בצדו האחד של המתרס ניצבים צפון קרוליינה, מושלה ומחוקקיה. בצדו האחר ניצב הבית הלבן, שהוציא הנחיה גורפת ולפיה מוסד חינוך שלא יאפשר לתלמידיו להיכנס למלתחות או לשירותים התואמים את זהותם המגדרית עשוי לאבד את תקציבו. ממשל הנשיא אובמה סבור כי שאלת המלתחות היא שאלה של זכויות אדם. כפיית זהות מגדרית אחת – נאמר אישה – על מי שזהותו המגדרית אחרת – כלומר, שחש ונוהג כגבר – היא פגיעה בכבוד האדם. משפטית, מדובר בפגיעה חוקתית. מדינת צפון קרוליינה ונציגיה המשפטיים סבורים כמובן אחרת. הם סבורים שהממשל אינו צריך לתחוב את אפו הפדרלי לסוגיה שאופייה מקומי – זכותה של מדינה לקבוע מדיניות בשאלת המלתחות. והם סבורים שמגדר הוא המצאה חסרת בסיס חוקתי.
החוק האמריקאי קובע שאין להפלות בני אדם על רקע מינם. וכשנקבע, יש להניח שהמחוקקים חשבו על מין במובן של “מין". לא “מגדר". אבל הקרב כמובן אינו משפטי בלבד. זהו גם קרב ציבורי מרתק. קרב בפרופיל גבוה – הדבר היחיד שמעניין את האמריקאים בימים אלה, מלבד מערכת הבחירות שאין לה התחלה ואין לה סוף. בצדו האחד, כאמור, מחוקקיה של צפון קרוליינה. אך יש מי שניצב גם בצדו השני – כמו רשת טארגט. רשת מסחרית, שמתחרטת בדיעבד על החלטתה לנקוט עמדה נחרצת בסוגיה כל כך שנויה במחלוקת.
לדעת רוזנר, אין לטעות ולרדד את העימות הנוכחי לקרב שגרתי בין כוחות של קדמה שזמנה הגיע ובין גזענות שעבר זמנה. בבסיסו של העימות התרבותי הזה עומדות תפיסות מנוגדות היורדות לשורש טבעה של החברה האנושית; תפיסות שראוי לשקול בכבוד וברצינות. האיום האמיתי אינו הטרנסג'נדר הקונקרטי בחדר ההלבשה, אלא התרבות החותרת תחת החלוקה המקודשת של החברה לגברים ולנשים, שהיא בתשתית המצב האנושי כפי שבני האדם הורגלו אליו.
מה דעתכם?
