מה מאחורי "מחאת השולמנים" ובעלי העסקים הקטנים הנחלבים ע"י המדינה
"מה ששבר אותי היה חצי שנה שמירה בהריון ואחרי שקיבלתי את "מענק" החופשת לידה הייתי צריכה להחזיר את כולו חזרה! ביטוח לאומי קבע כי אני לא זכאית לכסף הזה כי היתה לי הכנסה נמוכה. המדינה נתנה והמדינה לקחה. אבסורד… מנהלת החשבונות שלי דאז אמרה שככה זה יש בעיה בחוק…. השילוב של עצמאית בהריון בשמירה ובסכנת חיים שלא יכולה לצאת ולפרנס לא ממש מזיזה לאף אחד. קרה לעוד עצמאיות? מקווה שהיום /בעתיד זה ישתנה!".
הפוסט הזה הוא אחד מאלפי פוסטים שמתפרסמים בקבוצת הפייסבוק החדשה "אני שולמן". יותר מ-140 אלף ישראלים התקבצו בשבועות האחרונים בקבוצה, המגדירה עצמה שוברים את הכלים, עצמאים למען עצמאים".
מדי יום מתפרסמים בה פוסטים רבים של עצמאים, שמפרסמים את סיפורם האישי ומוחים על שלל נושאים נטל המס, חוסר ההוגנות של המדינה כלפיהם, היעדר הזכויות הסוציאליות והקושי לעבוד מול גופי המדינה. בקבוצה יש לא מעט המתמרמרים על הצורך לשלם למוסדות המדינה. אחרים מספרים סיפורים, חלקם קשים, על הקושי הגדול לגבות את הכסף, על התעמרות של מוסדות המדינה ועל כך שאינם יכולים להיות חולים או לצאת לחופשה. זמן קצר לאחר הקמתה העלו חבריה קמפיין על אוטובוסים וייצרו חולצות ודברי דפוס.
51% מהעסקים בישראל הם של עצמאים ("עוסק יחיד" כהגדרת רשות המיסים). בישראל יש כיום כ-530 אלף עצמאים ועצמאיות מתוכם 287 אלף "עצמאים בודדים" שאינם מעסיקים עובדים. רוב העצמאים אינם בעלי הכנסה גבוהה. סיפוריהם מצטרפים לתמונה קודרת של יחס המדינה לבעלי העסקים הקטנים והבינוניים. הפוליטיקאים אוהבים לכנות אותם "מנוע הצמיחה של המשק", אבל היזמים העצמאים חווים את הממשק היומיומי שלהם מול המדינה כקשה עד בלתי נסבל. התלונה של העצמאים, כותבת ריקי ממן ב'מקור ראשון', אינה קשיי החיים ונטל הפרנסה, אלא המדינה שלא רק שלא עוזרת, אלא גם מערימה קשיים. עצם הרצון להקים עסק נתקל בגופים בירוקרטיים רבים, כל אחד ודרישותיו: רישוי עסקים, רשות המיסים, משרד הבריאות, משרד החקלאות, כיבוי אש, רשות מקומית, חברת החשמל, משרד השיכון ועוד. כל אחד מטיל על בעל העסק רשימת דרישות ותקנות, חלקן סותרות וכולן יקרות.
הגזרה המעיקה במיוחד היא סבך המיסים. כל עסק, ובמיוחד כזה שמעסיק עובדים, נדרש להתמודד עם שלושה גורמי מיסוי לפחות: מס הכנסה, מע"מ וביטוח לאומי. עליו לדווח על הכנסותיו ולשלם עליהן מס, לרוב בצורה של מקדמות המבוססות על תחזיות. הוא נדרש לגבות מס הכנסה מעובדיו ולהעביר אותו בשמם לרשות המיסים. הוא צריך לגבות מע"מ מלקוחותיו בשם המדינה, ולהעביר לה אותו פעם בחודשיים. וכמובן ביטוח לאומי, שדורש ליטרת בשר שמנה גם מהעצמאי וגם מעובדיו. כל אלה דורשים מיומנות בירוקרטית ומילוי עשרות טפסים ודיווחים בשפה משפטית מסורבלת ותוך השקעת שעות עבודה, כאשר טעות קטנה עלולה לגרום להפסד עצום. רוב העסקים הקטנים מעדיפים לשלם סכומים גדולים לרואה חשבון, רק כדי לעמוד בדרישות החוק. מבנה המיסוי הזה מתייחס לעצמאים כאל קבלן ביצוע של הממשלה לצורך גביית המס שלה, משית עליהם את העלויות ומעניש אותם על טעויות.
"אנחנו רוצים להקים בית לעצמאים במדינת ישראל", אומר אביר קארה, מייסד קבוצת הפייסבוק. "הרעיון קיים הרבה מאוד זמן. התחלתי את המהלך הזה יחד עם חבר בשם איציק בנין, מסעדן בירושלים, ואני בעצמי מאמן סוסים. קיבלנו החלטה שצריך לעשות שינוי, צריך לצאת למחות, ואנחנו צריכים לאסוף את כל בעלי העסקים כדי לצאת החוצה עם איזשהו מסר. העצמאים במדינת ישראל, מישהו דואג לשים להם רגל על הצוואר, שהם לא יוכלו להתקדם, וכל הזמן מטילים עליהם עוד ועוד גזרות כי פשוט אפשר. אנחנו משלמים לביטוח לאומי 19% יותר מהשכירים שלנו. אנחנו גם משלמים את החלק של השכיר, שזה 52%, כאשר שכיר משלם 48% מתוך החלק הזה. וכשחס ושלום יש איזושהי פגיעה בעבודה, שכיר יהיה זכאי מהיום הראשון להכנסה מהכיס של שולמן, ושולמן לא מקבל כסף מאף אחד".
"הצעד האופרטיבי המרכזי שאנחנו מתכננים הוא הקמת בית לעצמאים במדינת ישראל, בסדר גודל של ההסתדרות", מסביר קארה. ״העצמאים צריכים להתאחד תחת גג אחד. המצב כיום מאוד מאתגר, בעלי עסקים נאלצים ולהיות סופרמן, בטמן, שולמן, לדעת לטפל בעסק שלהם, לטפל בבירוקרטיות, להעסיק עורך דין, רק בשביל לתת שירות ללקוחות שלהם. התפקיד שלנו, של שולמן, זה לדאוג שהרגולציה תוריד הילוך. זו תחילתה של מהפכה מאוד גדולה. אם נשכיל כולם להיכנס לתוך בית אחד ולהיות חלק ממשהו שמאחד מכולם זה יהיה מוצלח".
