3. למידה מהצלחה ומכישלון גם יחד היא משמעותית יותר
פרופ׳ שמואל אליס מאוניברסיטת תל אביב, שחוקר אסטרטגיות ארגוניות, תהה מה יהפוך ארגונים וקבוצות לטובים יותר. לשם כך הוא התיידד עם המערכת הצבאית וקיבל אישור כניסה לאחד הבסיסים. אליס ושותפיו עקבו אחר שתי מחלקות שהתנסו במשימת ניווט. אחרי שהחיילים הצעירים שבו מהמשימה המאתגרת התכנסה כל מחלקה לסדנת ניתוחים שלאחר המקרה, כדי ללמוד מהתרגיל שביצעו. קבוצה אחת התמקדה בכל הבעיות בדרך התנהלותם, בחוקים שהפרו, באינסטינקטים שלא פעלו ובצעדים המוטעים. בקבוצה האחרת לא רק ניתחו את הטעויות אלא למדו גם מה היו הצעדים הנכונים, שאותם הם צריכים לשמר. חודשיים לאחר מכן יצאו החיילים לשטח שוב וניסו לנווט את דרכם. תוצאות הניווט (והניסוי) הראו כי החיילים שלמדו מהכישלון ומההצלחה גם יחד הצליחו הרבה יותר במשימת הניווט מאשר חבריהם שהתמקדו רק בבעיות. החוקרים הסבירו שחיילים שלמדו מכישלון ומהצלחה גם יחד יצרו לעצמם מודלים מנטליים שישמשו אותם גם בעתיד.
גם פרופ׳ ארל מילר, נוירולוג מאוניברסיטת מסצ׳וסטס, יספר לכם שאנחנו לומדים הרבה יותר מהצלחות מאשר מכישלונות. לצורך המחקר המעניין שלו, הוא ניסה ללמד קבוצה של קופים למלא משימה: על מסך הוצגו שני חפצים והקופים התבקשו לבחור אחד מהם. אחרי כל בחירה הם קיבלו משוב שאמר ״הצלחת״ או ״טעית״. החוקרים בדקו אם לאחר כמה משחקים יצליחו הקופים להבין את החוקיות ולבחור רק באובייקטים הנכונים. החוקרים שמו לב שהפעולות הראשונות שביצעו הקופים השפיעו על המשך דפוסי ההתנהגות שלהם: אחרי כל בחירה מוצלחת היה סיכוי גבוה יותר שהקוף יבחר בתשובה הנכונה גם בצעד הבא. אם הבחירה שלו הייתה שגויה, הסיכוי שלו להצליח בצעד הבא היה 50 אחוזים. כלומר, אם הוא עשה טעות, ההצלחה שלו בצעד הבא מקרית לחלוטין. כישלון לא גרם לקופים ללמוד, וגרוע מכך, הוא הגדיל את הסיכוי שלהם לטעות.
״להצלחה יש השפעה גדולה יותר על המוח שלנו״, מספר מילר. כשאנו מצליחים במשימה אנו נהנים משחרור דופמין. דופמין הוא מוליך עצבי שגורם לנו להרגיש טוב יותר, להתמלא יצירתיות ואנרגיה, וגם ללמוד טוב יותר מכיוון שהמוח שלנו רוצה לחזור לתחושה הטובה של ההצלחה במשימה. כשהתאים האפורים שלנו פוגשים דופמין אנו רוצים לעשות שוב ושוב מה שגרם לשחרורו.
4. המנוחה תחת סכך ההצלחה היא מסוכנת
כישלון הוא מצב לא נעים. כשהוא מגיע אנחנו רוצים לעשות הכול בשביל שלא יבקר אותנו שוב. אנחנו נכונים לחקור את הסיבות שהביאו אותנו למצב הביש הזה, מבקשים ייעוץ והכוונה ומשרטטים לעצמנו את הליקויים שצברנו בדרך. הצלחה, לעומת זאת, מביאה איתה הרגשה משכרת. אחרי שהצלחנו במשימה שהתאמצנו עבורה לבנו מתמלא גאווה וסיפוק. אנחנו מרגישים שההצלחה היא נקודת הסיום. אם הגענו אליה אין צורך לעצור ולשאול: ״למה זה קרה בעצם?״. זו, חברים, הטעות הגדולה. המציאות שבה אנו חיים משתנה בקצב מסחרר. דברים שהיו נכונים קודם יכולים להיות לא רלוונ־טיים מחר. רק נסו לדמיין חברה מסחרית שמחליטה להפסיק לבצע סקרי שוק רק מפני שהגיעה לסף מכירותיה. החברה הזאת לא תאריך ימים.
5. התעלמות מהצלחה יוצרת תרבות בעייתית
כשמישהי שהצליחה אומרת בחיוך: ״מעניין אותי איך זה קרה, הייתי שמחה להבין ולשחזר את ההצלחה״, היא מסתכנת במבטים זועמים מכל הסובבים אותה. אנחנו רגילים להתייחס אל מי שעוסקים בהצלחתם כאל אנשים יהירים, אלא שכך בדיוק נוצרת סביבה שבה לא לגיטימי לדבר על הצלחות, וחבל. התמקדות בתהליך הכולל, שבו בוחנים את ההצלחה ואת הכישלון גם יחד, יוצרת אווירה טובה שאינה פוגעת בביטחון ובמוטיבציה של המצליחים ושל אלה שבינתיים לא הצליחו.
אז איך מתחילים להתייחס גם להצלחות בכובד ראש? התחילו לתרגל שאילת שאלות, גם אם בתחילה הדבר ייראה מאולץ ולא טבעי. נסו לגלות מה הוביל אתכם להצלחה, מה היה חיובי ומועיל ועל מה כדאי לחזור. תוכלו לשתף את הקרובים אליכם או הקולגות לעבודה. ספרו להם עד כמה חשוב לכם ללמוד ושאלו מה הם חושבים שעליכם להכניס לסדר הפעולות הקבוע שלכם. הקפידו לצייד את החברים ואת המשפחה בפידבקים גם אחרי הצלחה. אמרו להם: ״השימוש שלך באנלוגיה ההיא היה נהדר״, או ״צורת החשיבה שלך הייתה יעילה לפתרון״. כך תפתחו מרחב שבו טבעי להתייחס להצלחות וללמוד מהן.
יהודית כץ עוסקת בפסיכולוגיה חיובית, היא מלווה אנשים באופן אישי ועוזרת להם ליישם כלים פרקטיים מתוך המחקר הפסי־כולוגי בחייהם האישיים. יהודית גם מייעצת לישראלים בארה״ב באמצעות סקייפ. לאתר האישי:www.judithkatz.me
