איש העסקים יצחק (איציק) שפר הלך לעולמו השבוע בביתו בבל אייר. המייסד של חברת לחצני המצוקה "לייף אלרט" היה פעיל ותורם גדול לקהילה הישראלית והיהודית. שביבים מסיפור חייו המופלא
איציק שפר נולד ב-21 בדצמבר 1947 בבית החולים הדסה בת"א להורים שנמלטו ממוראות השואה ונפגשו בספינת מעפילים. הוא גדל ביפו ובבת ים: "הייתה לי ילדות טובה, חברים רבים. הייתי ילד מאושר", סיפר למיכה קינן בספרו "מעושרי אל-איי" שיצא לאור לפני כשנתיים. אהבתי מאוד את בית הספר שלי בבת ים. לכן דאגתי לשנות את שמו של בית הספר היסודי לשמות אחיותיי: 'בנות שפר'. השינוי נעשה בעקבות תרומה שהענקתי לבית הספר. זה היה שבעים וחמש שנה מאז שהבנות של אבא שלי נרצחו, ולמרות שלא זכיתי להכיר את אחיותיי, שמחתי להנציח אותן".
לאחר שחרורו מצה"ל הקים שפר את העסק הראשון שלו – מערך מכירות של טלוויזיות, שהיו להיט טכנולוגי באותה תקופה. בהמשך נכנס גם לפוליטיקה המקומית בבת ים כפעיל בתנועת חירות וניסה את מזלו בנדל"ן. לאחר שפגש את אשתו מירי והתחתן, ועם הולדת בנו הבכור עופר, החליט שפר להגר לארה"ב ב-1975 והתמקם בלוס אנג'לס. הוא הקים עם שותף רשת חנויות, 'סטריאו 21', לממכר מכשירי סטריאו וטלויזיות ולאחר מכן ניסה מזלו בפיתוח נדל"ן ומכירת מוצרים לבידוד בתים. במקביל המשיכו איציק ומירי לחפש ולבחון עסקים נוספים. "נודע לי שתעשיין בחוף המזרחי מייצר כיסאות made custom לאנשים מבוגרים עם בעיות אורטופדיות שהתקשו לישון על מיטה רגילה. הפכנו להיות המפיצים שלו במערב ארה"ב. פרסמנו אז ב-20 מיליון דולר בשנה, שם המוצר היה COUNTUR. אשתי למדה איך לתכנן את ייצור הכורסה לפי מידות הלקוח והתמונה. היא ממש הפכה את זה לאומנות. העסק הצליח מאוד ותרם לרווחה וההצלחה הכלכלית שלנו בהמשך".
שפר הדגיש שאשתו מירי ובנו עופר היו איתו לאורך כל הדרך, עד יום פטירתו. ב-1987 הקימו איציק ומירי את Alert ALife (לחצני מצוקה). הרעיון התחיל לדבריו משוד שהתרחש אצלו בבית. "למרות שגרנו בשכונה מוגנת, עבריינים חדרו אלינו באקדחים שלופים ושדדו אותנו. עקב כך חיפשתי מוצר שיגן על הבית. אז החלטתי להקים חברת אזעקות. הייתה טכנולוגיה חדשה שזה תקשורת דו-צדדית. אתה יכול לשים את המשדר המרכזי באמצע הבית. אם יש בעיה והלקוח צריך עזרה, הוא לוחץ על לחצן קטן )pendent) ששולח signal למשדר הביתי שמחובר לטלפון, ואז נפתחת תקשורת דו-צדדית שבה הלקוח יכול לדבר וגם לשמוע. יש למערכת מגברים רציניים כך שמהחדר השני או השלישי אתה יכול לדבר עם המרכז שלנו בקליפורניה, ואנו שולחים עזרה לפי הצורך. הסתבר שבעיקר אנשים מבוגרים מתקשרים אלינו. תוך חודש הספקנו להפיק פרסומת מיוחדת למבוגרים וכך נולד המותג Alert Life עם הסלוגן הידוע –
Help! I have fallen and I can't get up שהגיע עד ל'סאטרדיי נייט לייב'.
איציק: "היינו המייסדים הראשונים של כל התחום הזה worldwide. היתרון שלנו היה בידע לשווק ולגייס מיליוני דולרים לממן את העסק. אתה צריך להוציא בהתחלה כסף רב ורק אחרי תקופה ארוכה מתחילים לראות תזרים מזומנים חיובי. מכרנו במספר אזורים בניו יורק, ניו ג'רזי, פלורידה וקליפורניה. שנים לאחר מכן החלטנו לעשות מהפכה ולמכור את המוצר באמצעות הטלפון. בהתחלה היינו מצלצלים לקבוע פגישה עם הלקוח המתעניין ושולחים אליו סוכן הביתה. בשלב מסוים החלטתי לחסוך את כל תהליך הפגישה ולמכור ישירות דרך הטלפון, לשכנע אותו בטלפון אחרי שהוא פנה אלינו. זה נתן לנו את האפשרות לעשות פרסום כלל ארצי. בשיטה זו יכולנו לשרת כל מקום ואזור באמריקה. אף אחד לא עשה את זה לפנינו. לקחנו צ׳אנס והמספרים הלכו וגדלו. אחרי שמסיימים את המכירה בטלפון, שולחים את המוצר עם UPS. יש לנו כ-50000 טכנאים עצמאיים (קבלני משנה) המתקינים את המערכת ברחבי היבשת.
שפר: "במהלך השנים לא נכנסתי לתחומים נוספים, כי Alert Life הייתה צריכה מימון כל הזמן. ככל שמכרתי יותר הייתי צריך יותר מימון. לקח לנו 14 שנה להגיע ל-flow cash positive. את ההתחלה מימנתי מכסף שצברתי מהעסקים האחרים, אבל לאחר מכן הייתי צריך למשכן את הבית בחמישה מיליון דולר; אתה צריך התחייבות טוטאלית למה שאתה עושה ולהגשמת הרעיון שאתה מאמין בו. היום יש תחרות בשוק, אבל למען האמת לרוב המתחרים אין מערכת ייחודית כמו המערכת שלנו. אנחנו מעניקים שירות מא׳ ועד ת׳. מתכננים ובונים את המערכות. יש לנו מעל מאה אפיקי פרסום, טלוויזיה היא רק אחד מהם. אנו מעסיקים 180 אנשי מכירות מעולים, שחלקם עובדים אצלנו כבר 40 שנה. זה נדיר לראות אנשים שעובדים עבורך כל כך הרבה שנים. המנהלים עובדים אצלנו כ–20 25 שנה בממוצע. בסך הכל אנו מעסיקים 700 עובדים. צריך לספק 'מוניטורינג' 24/7. אם אתה לא נותן שירות יוצא דופן אתה מפסיד חיי אדם, ואת הלקוחות, כמובן. הגענו למצב שכל 11 דקות אנחנו מצילים אדם שהיה לבד בבית, שלא היה מסוגל להגיע לטלפון, הוא לחץ על כפתור ואנחנו דאגנו שיגיע אליו רכב הצלה".
איציק ומירי עסקו במשך כל חייהם בפעילות ציבורית. הם תמכו בנדיבות ב-AIPAC, הלובי למען ישראל בוושינגטון, למעלה מ-30 שנה. בשנות ה-90 היו המוציאים לאור של עיתון מקומי, "חדשות LA"', שהתבסס על חומרים מקבוצת "הארץ". מירי הייתה אחת הפעילות הראשיות של ה-IAC ולפני מספר שנים תרמו בני הזוג את הכסף לרכישת בניין המהווה את מרכז הפעילות של הקהילה הישראלית בלוס אנג'לס. "המרכז הקהילתי שפר בוודלנד הילס נושא את שם משפחתנו"' סיפר איציק בגאווה. "אנחנו תורמים סכומים גדולים לארגונים ציוניים ופרו-ישראלים, ויש גם תרומות שאשתי אחראית להן, שאני לא יודע עליהן בכלל…"
