דרך ארוכה עבר יקיר לוי מאז ילדותו בשכונת עוני לבעל עסק לשירותי חירום בלוס אנג'לס המעסיק 40 עובדים, ביניהם אסירים משוחררים * איילה אור-אל בראיון האחרון עם הכוכב הבלתי מעורער של סדרת הדוקו-ריאליטי "האמריקאים", שנועד לככב על המסכים כמו-גם בחיים האמיתיים – ונפל את מותו בנסיבות טרגיות במיאמי
מאת איילה אור-אל. צילומים: אדוה ריקלין
במרכז סדרת הדוקו-ריאליטי "האמריקאים" המשודרת ברשת/ערוץ 13 בארץ, עומדים חמישה ישראלים תושבי לוס אנג'לס ובמרכזם יקיר לוי, בעל חברה לשיקום מבנים לאחר נזקי מים ושריפות ויזם נדל"ן. הסדרה צולמה אמנם לפני כשנתיים וחצי אבל עלתה לשידור רק בחודש דצמבר, בשל עיכובים שונים ובעיקר בגלל אירועי ה-7 באוקטובר. את העובדה הזאת אגב, מזכירים בתחילת כל שידור על מנת שהצופים בבית לא יתהו מדוע המלחמה לא מוזכרת.
"האמריקאים" מבקשת לתעד את חיי הישראלים בעיר המלאכים. מדי בוקר התייצבו צוותי הצילום בבתי המשתתפים ונשארו שם במשך שעות ארוכות, מתעדים שיחות אישיות ואינטראקציות בין המשתתפים, שעד אז לא הכירו אחד את השני. חשיפה כזאת לא מתאימה לכל אחד, כי בכל זאת לא כל אחד רוצה שמצלמות הטלוויזיה ילוו אותו לכל מקום ויחטטו לו בחיים הפרטיים, אבל ליקיר לוי, אחד הדמויות המעניינות והצבעוניות בסדרה, המצלמות לא הפריעו כהוא זה. ההפך – הוא קיבל אותן בברכה.
"כל החיים הכנסתי אנשים לחיים שלי בלי שום חשש. מגיל 17 אני מופיע על במות ולמדתי לרומם את רוחם של אנשים. נולדתי סטאר, בשבילי המסך הגדול מאוד טבעי. תמיד הייתי איש ציבור אהבתי להתערבב עם אנשים, אני רוצה להציג אנשים לעולם והסיפור שלי מעניין ואני רוצה שהוא יעודד אנשים כמוני".
הסיפור של יקיר אכן מעניין מאוד ואת חלקו הוא חושף במהלך התוכנית. זהו סיפור על ילדות קשה של עוני, אבא שהלך לעולמו כשהוא עוד ילד קטן ואמא שנאלצה לנקות בתים ומשרדים כדי לפרנס ארבעה ילדים לבדה. היום, כאיש עסקים מצליח בעל חברה המעסיקה 40 עובדים, נשוי למיטל ואב לשלושה ילדים בני 11, 10 ושלוש, הוא רוצה להוות השראה עבור אחרים שנקודת הפתיחה שלהם בחיים היתה נמוכה כמו שלו ולהוכיח שאפשר להצליח בזכות נחישות ועקשנות.
"נולדתי בשכונת הגטו ברמלה ובגיל 3 עברנו לראשון לציון", מספר יקיר. "זה היה אחרי שאבא שלי נפטר בזמן מלחמת שלום הגליל. אמא שלי היתה בסך הכל בת 28 עם שלושה ילדים, ילדה בת 9, ילדה בת 7, ילד בן שלוש ועוד תינוקת בבטן. איבדתי אותו אבל גם את אמא שלי כי היא היתה עסוקה במלחמת ההישרדות. לא היה לה זמן לנשק ולחבק אותי. אני זוכר אותה הולכת לנקות בתים של אנשים עשירים בכיכר המדינה ומשרדים מפוארים של יהלומנים ואנשי עסקים מישראל ואירופה. בגלל שלא היה לה כסף לבייביסיטר, היא היתה מביאה אותי. הייתי יושב שם במשרדים ורואה אותה מנקה את הרצפות מצבע ולכלוך וזה נתן לי את ההחלטה בחיים שאני הולך להוציא אותנו ממירוץ העכברים הזה. אני זוכר שאחד מהאנשים שהיה לו משרד שם, היה מיסייה גרנט, יהלומן בלגי שהיה מספר לי סיפורים על העולם, על סיגרים, סוסים, צרפת וחלומות. כל הסיפורים האלו העירו איזה 'ספארק' בתוכי, היה לי ברור שהחיים שלי יהיו שונים".
יקיר לא ביזבז הרבה זמן על מנת להבטיח שהעתיד שלו יהיו ורוד יותר. בכיתה א' הוא כבר פנה לבעל חנות המכולת השכונתית ועשה איתו הסכם. הוא ירוויח חמישה שקלים וידאג לכך שמשלוח השוקו של תנובה אותו הורידו כל בוקר בחזית החנות, יהיה בטוח עד שהבעלים יגיע לפתוח את המכולת. "הייתי מתעורר כל בוקר בחמש בבוקר, ממהר למכולת, לוקח את ארגז השוקו ומחביא אותה מתחת למדרגות בבניין. התחלתי כיזם בגיל צעיר", הוא נזכר.
כיוון שלאמו לא היה מספיק כסף על מנת לשלוח אותו ואת אחיו לחוגים של אחר הצהריים, יקיר דאג לכך בעצמו. הוא היה בן 14 כששמע מהשכן שלו חיים על חוות סוסים בצומת מסובים שהציע לו ללכת לנקות את האורוות ובתמורה יוכל לרכב על הסוסים במשך שעה. "ניקינו את האורוות מהבוקר עד הערב בחווה של עזרא. בסוף היום ניגשתי אליו והושטתי לו את היד כדי להודות לו. עזרא ישב עם החברים שלו והוא חשב שאני מבקש ממנו כסף וביקש לסלק אותי משם. אמרתי לו, אני רוצה להודות לך על היום. ניקיתי כל היום חרא רק כדי לרכב על סוס וזה עשה לי את היום".
התשובה הפתיעה את עזרא, שהיה מקושר לעולם התחתון. "הוא לחץ לי את היד ואמר לכל העבריינים שישבו אצלו בדיוק, אני אוהב את הילד הזה. הוא אמר לי מעכשיו אתה לא הולך לנקות את האורוות אלא תטפל בסוסי המרוץ האצילים. ככה קניתי את הדרך שלי ביושר ועבודה קשה".
אתה יודע, ילדים כמוך יכולים בקלות לתדרדר לעולם התחתון בגלל שאין עליהם השגחה.
"זה נכון. בגלל שהסתובבתי ברחוב ללא השגחה גם אנשים רעים ומפוקפקים ניסו למשוך אותי אליהם אבל תמיד ראיתי את הכבוד של אמא שלי מול העיניים. חשבתי עד כמה היא עבדה קשה כדי שלנו יהיה מה לאכול והחלטתי שאני אקח את הדרך הארוכה ולא המהירה. הציעו לי לא פעם סמים ועסקים מפוקפקים אבל מעולם לא התפתתי".
מתי הגעת לארה"ב?
"כשהייתי בן 22, נסעתי לבקר את אחותי בניו יורק. אמא שלי אמרה לי לנסוע לבדוק מה קורה אתה. אז נסעתי ושם בעצם גיליתי את הבמות. בארץ הופעתי במועדונים ברחוב המסגר בתל אביב ובמסבאות בראשון לציון. בגיל 21 הופעתי גם בתוכנית טלוויזיה בשם "המלך הבא", שם זכיתי במקום שני עם השיר "מה לך ילדה" של זוהר ארגוב. אפשר עדיין למצוא את זה ביוטיוב. הקהילה הישראלית התאהבה בי והתחלתי להופיע. הפכתי מזמר שהרוויח 500 שקל להופעה בישראל לכזה שמרוויח אלף דולר וגם 15 אלף דולר בלילה. המשכתי ככה להופיע עד גיל 32".
אז למה בעצם הפסקת?
"בגלל כמה דברים, ראשית, הבנתי שחייו של אמן הם מאוד קשים ונעים מהצלחה בלילה, להישרדות ביום. היו לי לילות שהרווחתי בהם אלף דולר בלילה ואחר כך עוד אלף לילות ללא דולר. בסביבות גיל 30 גם רציתי כבר להקים משפחה והרגשתי שחיי הלילה הם לא בשבילי יותר, רציתי חיים יציבים ושהילדים שלי יחיו בצורה מכובדת".
מתי הגעת לאל–איי?
"הגעתי לכאן לצילומי התוכנית "חי בלה לה לנד" ופשוט התאהבתי במקום, אז מכרתי את כל עסקיי ועברתי ללוס אנג'לס מתוך אמונה עיוורת. הופעתי בכל מיני מועדונים ישראלים כמו ספיר ובוקה אבל במקביל פתחתי חברה לניקוי שטיחים ועזבתי את עסקי המוזיקה לחלוטין. זה היה ב-2012-2013 וב-2018 הפכתי אותה לחברה לטיפול בנזקי מים ושריפות. לחברה שלי קראתי 770 Water Damage & Restoration על שם הכתובת של הרבי מלובביץ' בברוקלין".
במסגרת העבודה שלו, יצא ליקיר לטפל במאות אירועי חירום, הצפות, פגיעות מים, עובש וגם להיפגש עם סלבריטאים שנזקקו לשירותיו כמו ארנולד שוורצנגר וטובי מגוויר. בין העובדים שלו תמצאו הרבה אסירים משוקמים, נשים שיצאו ממעגל האלימות ואנשים שהתגברו על התמכרויות קשות. יקיר נהנה לומר שהוא משקם בתים ואנשים. "אני מאמין שדווקא מי שעלו מהמקומות הכי נמוכים הם אלו שמביאים לב ענק ונאמנות שאין כמוה" הוא אומר.
פעם הוא מספר, פגש בפארק הכלבים אישה שנראתה כאחת שעברה דברים לא קלים בחיים. "היא היתה נרקומנית. סיפרה לי שאיזה בחור שהיתה איתו, כלא אותה בדירה ודרש שתעשה קעקועים שלו על הגוף שלה והתעלל בה. החלטתי לעזור לה. חילצתי אותה מבית הזוועות בו היתה ואמרתי לעובדות שלי במשרד, תנו לה לישון אצלכן".
מה, הן הסכימו?
"בהתחלה הן אמרו היא תבגוד בך, תגנוב ממך אבל אני אמרתי אני חייב לעזור לה. עוד מעט נגלה אם היא באמת לא ישרה או שאולי אגלה שהיא יהלום. היום אגב, היא המזכירה שלי".
אתה מעסיק אסירים משוחררים. אתה לא חושש שמישהו מהם יגנוב או יחזור לפשע?
"לא. אף אחד מהם לא בגד בי, לא תבע אותי, לא המציא איזו תאונת עבודה וגם אני לא פיטרתי אף אחד. אני נלחם עבור כל אחד כי כי אני רואה בהם משהו מיוחד. החברה שלי היא 770 כי אני מרגיש שאני בתנועה של הרבי מלובביץ' ושאני מקיים את משנתו ומחלק בשנה אלפי עטי ברכה צהובים שרשום עליהם 770 שמביאים מזל לאנשים. יש לי אנשים שעובדים אצלי כבר שמונה שנים והם העובדים הכי טובים שאפשר לבקש. מגיעים לעבודה בשש וחצי בבוקר, לא גונבים ולא מרמים. אילולא העבודה הזאת, הם היו יכולים להיות ברחוב".
אתה עושה את זה בגלל שלך לא נתנו צ'אנס כשהיית ילד?
"גם בגלל זה וגם כשהייתי ילד בלי אבא, מסתובב ברחובות ומחפש את עצמי, אנשים לא נתנו לי הזדמנויות והייתי צריך לעשות הכל לבד. ראיתי מול העיניים גם את דוד שלי שהיה נרקומן, החברים שלו הפילו אותו לסמים. הוא לא היה מלומד אבל מאוד מוכשר. בכל פעם שהיו מגיעים מהנדסים לעשות תקרות גבס מיוחדות בקניונים, תמיד היו מביאים אותו שיתן חוות דעת, גם אם היה במצב לא טוב. אמא שלי לא ויתרה עליו, בכל פעם היא קנתה לו ציוד ורכב ועודדה אותו לצאת לעבוד. שמונה פעמים הוא נגמל אצלנו על הספה בסלון ובכל פעם, אחרי שלושה או ארבעה חודשים, החברים שלו גררו אותו מחדש ואמא שלי שוב לא ויתרה ועזרה לו להיגמל. ראיתי את אמא שלי משקמת אותו בכל פעם מחדש והוא ההוכחה שלי שאדם נלמד לא לפי התעודות שלו אלא לפי היכולות שלו".
איך הוא היום?
"נהדר. הוא מסודר, נשוי בפעם השניה ואב לעשרה ילדים, שניים מהראשונה ושמונה מהשניה".
למרות ההצלחה הכלכלית בלוס אנג'לס, יקיר ואשתו חולמים על חזרה לארץ ולגדל את ילדיהם קרוב למשפחה ובאווירה ישראלית. בכלל, יקיר מאוד ישראלי ואוהב להפגין את הישראליות שלו. במסיבת קריוקי שערך בביתו במסגרת התוכנית אליו הזמין את שאר הקאסט, הוא אחז במיקרופון ושר מחרוזת שירים בעברית. אסף בלכר, אחד המשתתפים בסדרה, היה צריך להילחם על תורו עם המיקרופון.
אחת הדמויות בסדרה שהיתה אמורה להיות מרכזית, אשתו של משה "מוזס" האקמן, טרישה פייטס, מופיעה בפיקסלים בעקבות דרישתה שההפקה תסיר את דמותה לחלוטין. הבקשה התקבלה לאחר המלחמה ועל פי ההפקה והמשתתפים, פייטס לא רצתה להשתתף בסדרה ישראלית והיא האשימה את המדינה בביצוע רצח עם בעזה. בנוסף, על פי עדויות המשתתפות בתוכנית, היא העלתה פוסט תמיכה לכאורה בהיטלר. מה שעיצבן את יקיר בפרק הראשון, היה המבטא האמריקאי של מוזס בעברית.
"אני פשוט מאוד בסדרה הייתי מאוד ישראלי והוא דיבר איתי במבטא כזה. שאלתי אותו: 'כמה זמן אתה פה?' והוא אמר: שמונה שנים, אז אמרתי למה יש לך מבטא כזה? זיהיתי שהוא מסתיר את הישראליות שלו ומתכחש לה. ואחרי שנה, אחרי אוקטובר 7 הם שינו את האג'נדה שלהם ופתאום אשתו הודיעה שהיא לא רוצה להיות בתוכנית ולא רוצה שום דבר עם ישראל. טריש עושה סקנדלים ורעש כי היא רוצה שישמעו אותה, ככה היא בנתה את עצמה, מה גם שגיליתי שהיא תרמה כסף לרשות הפלסטינית ורובנו יודעים שהכסף לא הגיע לפיות רעבים".
איך אתה בתור אבא?
"אני מפצה את עצמי על כל החיים שעברתי וחי את החיים שוב דרך העיניים של הילדים שלי. אני קם כל בוקר, מחבק אותם, אומר להם שאני מאמין בהם. אשתי מעידה עלי שאני האבא הכי טוב שיש. תמיד חשבתי שאני סוג ב' כי אין לי אבא וחשבתי שמשהו שבור בי, לא נורמלי. בגיל 35 הורדתי את האבן הזאת מהלב שלי ואמרת זו לא אשמתי שאבא שלי נפטר, ואז קיבלתי את האומץ לעשות דברים גדולים ולהגיע לגדולה גם מבחינה עסקית וגם מבחינה אישית".
אמא שלך התחתנה בשנית?
"כן ליהודה מוסקונה, החבר הכי טוב של אבא שלי שליווה אותנו כמו דוד כשאבא שלי נפטר. לאחר מותו הוא אמר לאמא: את חייבת להוציא אותם מהגטו ברמלה ועזר לה לעבור לראשון לציון. אני זוכר שהרגשתי כמו הנסיך מבל אייר. עברתי משכונת עוני לשכונה יפה והייתי צריך להתרגל. כולם בשכונה ובבית הספר היו ילדים עם שני הורים, מבתים טובים ואני הגעתי מהשכבה התחתונה. הייתי צריך למצוא את עצמי בעולם הזה ולישר קו וכך פיתחתי מיומנויות חברתיות שקנו את העולם שלי".
אמא שלך בטח מאוד גאה בך.
"בהחלט, אמא שלי תמיד חוששת מעין הרע ואומרת בשביל מה אתה צריך לספר? אבל אני רוצה לשתף את הסיפור שלי ולעורר השראה עבור כאלו שהתחילו כמוני, בלי כלום. אמרתי לה: אמא, את יודעת מאיפה באתי ומה עשיתי כל החיים. האם אני אי פעם גנבתי ממישהו, עשיתי משהו רע? היא אמרה לי: "לא". אז למה אני צריך להתבייש?
"אני תמיד אומר את המשפט הבא: אי אפשר לחזור ולשנות את ההתחלה אבל אפשר תמיד לסדר את הסוף – זה הכל תלוי בך. אתה יכול להתחיל במקום מאוד נמוך, אבל יכול להגיע למקום הכי גבוה אם רק תרצה, אלוהים נתן לי קלפים והייתי צריך לדעת להשתמש בהם".
