בישוב צור יצחק, חנך השבוע אייל אשל בנוכחות נשיא המדינה פארק לזכרה של רוני בתו, מוותיקות חמ"ל התצפיתניות שנטבחו בשביעי באוקטובר במהלך המחדל הגדול ביותר של צה"ל מאז ומעולם * במסגרת מסע הרצאות בארה"ב, הוא נפגש עם מיכה קינן וסיפר על בתו המנוחה, העדויות הקשות עוד מלפני השבת השחורה והדרישה של משפחות הנופלות להקמת ועדת חקירה ממלכתית למען הדורות הבאים * ראיון חושפני במיוחד
במשך שנים הן היו העיניים של המדינה. ישבו במשמרות ארוכות, היו הראשונות להתריע על כל תנועה חשודה במרחב. "יש פשיטה" או "פרש תורכי" הן צמד המשפטים שכל תצפיתנית בעוטף הכי מפחדת ממנו. "אנחנו מתכוננות לזה מהשנייה הראשונה בתפקיד, אבל שום דבר לא מכין אותך לרגע שזה קורה", אמרה רוני ז"ל לאביה אייל אשל באחד מחופשותיה הנדירות בבית. היא הייתה תצפיתנית במוצב נחל עוז.
שבת, 7.10, רוני אשל ז"ל הייתה במשמרת כתצפיתנית על הגדר, כשהמשימה ברורה: לזהות כל תזוזה על הגדר, ולהתריע. אלא שאותו יום, שבו איבדה עשרות מחבריה לאחר חדירת פתע של מחבלים אל הבסיס, התגלגל אחרת ממה שתיארה, או שהייתה יכולה לדמיין. בשעות הבוקר המוקדמות המחבלים שפרצו לבסיס ירו והפילו את המצלמות, והתצפיתניות נאלצו למצוא מחבוא ולשהות בו במשך שעות ארוכות של חוסר ודאות, כשהן שומעות מבחוץ את כאוס הצעקות של חבריהן, לצד קולות מחבלים.
את אביה של רוני ז"ל, אייל אשל אנחנו פוגשים במסגרת סבב הרצאותיו ברחבי ארה"ב. גבר מאוד מרשים שעיניו הכחולות לא מסגירות את העצב והיגון בו הוא שורה מאז קיבל את הבשורה המרה על מות ביתו בשביעי לעשירי. על השאלות הקשות הוא עונה באופן רהוט וסדור כמי שכבר סיפר את הסיפור המצמרר עשרות פעמים:
אייל: "בפתח דבריי אומר שהאירוע של שבת, ה-7.10 תפס אותנו לא מוכנים, תפס אותנו המשפחות, תפס אותנו כמדינה ובאופן כללי. מתוך כך ומתוך ההבנה הכל כך ברורה הזו שאת המשמעות של האובדן של כל הבנות הנפלאות הללו מחמ"ל נחל עוז, הבנו רק במהלך הימים שלאחר שואת ה-7.10. את גודל ההפקרה והזלזול, מה שגרם לי באופן אישי ולשאר ההורים של אותן בנות, להיות הקול שלהן. בעצם, אנחנו הקול שלהן כי אין את הבנות האלה שיוכלו לתת את העדות. מה שכן יש לנו, את עדות של אותן בנות לפני השבת הזו :"אבא מדברים על התראות", "אבא תהיה פשיטה" ו-"אבא, את הפרצה בגדר לא סידרו" ו-"אבא, המצלמה במקטע הזה בגדר לא תקינה" ואלה דברים שהושמעו לא אחת ולא פעמיים, בקרב כל הבנות. ספציפית לרוני שלי שסיפרה מה שיכלה לספר ולא סיפרה מה שהיה אסור לספר אב לספר לנו על ההתפרעויות לאורך הגדר ועל פתיחה באש חיה ועל פיצוצים לאורך הגדר ועל כך שיורים באש חיה לכיוון חיילי צה"ל, זה כן נאמר. בסופו של דבר, נשארנו עם ההבנה שצריך לעשות הכול כדי להוציא את כל האמת הזו לאור. האמת היא קשה, צריך להתמודד איתה, להסתכל לה בפנים וכל מה שקורה היום, זו הפקרות מתמשכת מלפני שבת ה-7.10, ההפקרות נמשכה גם באותה השבת והיום, ההפקרות והזלזול מופנים גם אלינו, המשפחות השכולות באשר הן. אגב, זו הפקרות וזלזול עם הרבה מאד חוסר עניין גם מצד הדרג המדיני כי, גם על זה צריך לדבר וגם את זה צריך להשמיע".
אייל, מהיכן יש לך את האנרגיה להמשיך במאבק חרף הכאב והיגון שלך?
”המרץ, האנרגיה והמניע שלי מגיעים כשאני מסתכל על התמונה של רוני ועל החיוך שלה, אנחנו מקפידים גם לשוחח. ביני לבין עצמי, אני מאוד מקווה שהיא שומעת באיזושהי נקודה בפלנטה והיא פשוט אומרת "אבא, אל תפסיק, תהיו השגרירים שלנו עכשיו". גם לגבי האמת וכל הסיפור העצוב הזה, שצריך לצאת החוצה וגם כמסר לאותן בנות שמתגייסות והולכות לשרת כתצפיתניות. אז כן, אני גם כאן אחד השגרירים כי זה תפקיד מאתגר וזה תפקיד שבונה את החיים להמשך, את המשפחה".
מה האשמות נגד המפקדים הישירים של התצפיתניות?
"לשאלתך, מה ההאשמות נגד סא"ל אופיר אברם וסא"ל רוני בורשטיין, זו שאלה באמת טובה. את שני השמות הללו למדנו להכיר רק לאחר השבת ה-7.10. מעולם לא היה ערב הורים להורים של חמ"ל נחל עוז, מעולם לא אספו את ההורים והראו בפניהם והציגו את סגל הפיקוד הישיר של הבנות. ארחיב ואומר שמעולם לא הפיקו דף קשר להורים עצמם כדי שיהיה לנו איזשהו מספר טלפון שאם ביום מן הימים יקרה איזשהו אירוע קיצון, יהיה לנו למי להתקשר. את שני השמות האלה למדנו להכיר אחרי אותה השבת כי עשיתי הכול כדי להבין מי זה המג"ד, מי זו המג"דית. לה קוראים רוני בורשטיין, היא הייתה הרבה זמן מג"דית של הגדוד הזה, המג"דית הזו, למעשה, לא הכירה את הבנות וגם על זה צריך לדבר. המג"דית שירתה בגדוד הזה על מעל 50 בנות כשהיא אינה מכירה את הבנות האלה. לא היה שם שום סדר יום ושום הכוונה מצד איזשהו מישהו מקצועי שייתן את ההבנה שבסוף מדובר פה בחיילות אבל, הן נשים צעירות עם הרבה מאד חמלה שלא נראתה מצד אותה מפקדת, היא לא הכירה את הבנות עד לכדי העובדה שהיא פשוט לא ידעה שיש חיילת שקוראים לה רוני והיא בעצמה, רוני. אז, אני לא ציפיתי ליותר, אני כן ציפיתי שמג"דית בצה"ל, בהיותה כזו, כשהיא מפקדת, תבין את המשמעויות של פשוט ללטף, להעביר את היד על הכתף ולהגיד "תודה רבה על העבודה הקדושה שאתן עושות בעבור ביטחון מדינת ישראל" וזה, לא היה. אופיר אברם זו האשמה שניה כי הוא, בהיותו מפקד בצה"ל, אחד הקצינים בגדוד, שגדל וצמח בגדוד ועשה את שלל התפקידים עד שהגיע לדרגת מג"ד, אופיר נאלם דום בשבת ה-7.10, לא ענה לטלפונים, לא התייחס כלל לקבוצת ההורים של אותן בנות. ההאשמה מבוססת, קשה כי הוא לא ראוי להיות מפקד בצה"ל. ארחיב על כך ואגיד שמבחינתי, הוא לא ראוי אפילו ללבוש את המדים הקדושים האלה, של חיילי צבא ההגנה לישראל. אופיר עדיין שם והיום, אנחנו במישור אחר, עושים את הכול כדי להדיח את שרשרת הפיקוד הישירה הזו ומעלה.
אופיר אברם היה מג"ד הגדוד הזה, לאופיר היה קשר ישיר לבנות והיה לו קשר ישיר למיידעים שהופקו תחת הבנות האלה, הכול עבר דרכו, הכול עבר דרכו, דרך הסמג"דית, המ"פ, דרך כל שרשרת הפיקוד הישירה ועד לאוגדת עזה. אני יודע שהדיווחים של הבנות הגיעו עד לאוגדה, בוודאי. רשימת הדיווחים מתחילה מהעובדה שפשוט לא התייחסו אליהן, הן היו חיילות של אף אחד. זה משפט שאנחנו משתמשים בו היום כדי שימחיש לך ולקוראים את העובדה שהייתה פה קבוצת בנות בתפקיד תצפיתניות אבל לדרג הפיקוד הזה לא היה אכפת מהן. אוסיף שבחמ"ל נחל עוז, נמצאות הבנות שעובדות בתוך החמ"ל עצמו אבל שם, יש מתחם שלם מסביבו וזה בסיס נחל עוז. הבעיה העיקרית היא, בתפיסה של צה"ל ובקו המחשבה המעוות, שאין היום מפקד לבסיס נחל עוז כי, זה בסיס "מתחלף", כי, כל שלושה חודשים מגיע חיל רגלים אחר שאמון על ביטחון היישובים מסביב ובכל שלושה חודשים, הגדוד מתחלף לגבעתי, גולני, נח"ל ושאר החילות הלוחמים וכך, קורה שהמ"פ של אותו הגדוד, המג"ד של אותו הגדוד והמ"פ של אותה הפלוגה, הם בעצם המפקדים בפועל של אותו בסיס".
איך נראה השתלשלות העניינים ועל איזה רקע?
"הסיפור מתחיל לפני השבת ה-7.10, הסיפור מתחיל לפני חול המועד סוכות, מהעובדה שהכוחות דוללו, לא היו כוחות מספיקים של חיילים, לא היה כוח להפס"דים (הפרות סדר) אפילו, לא היו הכוחות לשמירה על בטחון התושבים מסביב, גם בימים שבשגרה, "כוננות עם שחר" לא הייתה כראוי. אלה נקודות שיתנו לך את ההבנה שרצף האירועים היה כל כך גדול ומול רצף זה, לא היה ניתן לספק מספיק כוחות כדי לתת תשובה ואת התגובות לרצף האירועים הזה: הבערות צמיגים, ירי חי על חיילי צה"ל, אירועים של הפרחות בלוני נפץ, אירועים של בלוני אש שהיו מגיעים אפילו עד לבאר שבע, אירועים של שריפת חלקות חקלאיות ורצף זה לא תרם לעובדה שכולם הרגישו שיום אחד יקרה משהו. ההתראות האלה נשמעו בפי כל, ההתראות האלה גם נאמרו לבנות, הבנות בעצמן אמרו לכול המפקדים שיום אחד זה יקרה, ומיד אחרי החגים, תהיה פשיטה. הם ידעו הרבה חודשים מראש ושאף אחד לא ייקח את זה למקום שקרי אחר כי, ההתראות הללו נאמרו.חמ"ל נחל עוז היה 785 מטרים מהגדר, זה היה אקוטי מאד, אף אחד לא הבין את המשמעויות של פשיטה שתיעשה יום אחד וכתוצאה מכך, יירצחו וייחטפו חיילים ואזרחים. זה היה חלק ממדיניות של הפקרה וזלזול שהתחיל באוגדה וזרם לפיקוד ולמטכ"ל בת"א וזו התוצאה העגומה שמלווה אותנו עד היום. החמ"ל עצמו בנחל עוז, היה אחד המשוכללים בחמ"לים של צה"ל ובאופן כללי, בישראל בכלל. בחמ"ל היו אמצעים שונים, לא כאן זה המקום לפרט אבל, לבנות האלה ניתנה ההכשרה להפעיל ולהשתמש באמצעים האלה מראייה ועד ירי. הכול היה מסובך, חלק מהאמצעים האלה הופעלו, וגם חלק מהאמצעים הנוספים . והיום, אנחנו יודעים הרבה יותר פרטים משידענו כחודש לאחר אותה שבת ולצערנו הרב, הפשיטה שנעשתה בשלושה גלים, נעשתה על ידי כמויות אדירות של אלפים רבים, מחבלים ואזרחים ככה שהכוחות לא היו משקל פה, לעומת המספר המצומצם של חיילי צה"ל.
מה הסיפור של המח"ט שלומי בינדר?
"אני רוצה לשתף בעובדה שאת הפרחות הבלונים והרחפנים, הם החלו הרבה לפני שבת ה-7.10. במהלך חודש וחצי-חודשיים קודם, הם החלו את האימונים עם אותם הרחפנים כך, שהשימוש ברחפנים באותה שבת, לא הייתה הפתעה לאף אחד, גם לא לדרג הפיקודי וזה חלק מהמחדל, ההפקרות וחלק מהשתיקה של אותם הקצינים שכמו שאמרתי קודם, עד היום הם משרתים בצה"ל, ויש להם את החלק הארי במחדל הזה והם עדיין ממשיכים לשרת. אני רוצה לשתף את העובדה ששלומי בינדר, כאחת הדוגמאות הכושלות, הביא את כולנו לשבת ה-7.10, כתוקף היותו מח"ט מבצעים שידע את הפרטים לאשורם והוא היה בתפקיד זה והביא אותנו לאותה השבת. היום, שלומי בינדר הוא ראש אמ"ן וכאן, זו הבמה הטובה ביותר להבהיר בפניכם את העובדה, שאנחנו בדרכנו לאירוע הבא, תחת חסותו. הוא הביא אותנו לשבת הזו, הוא גם יביא אותנו לאסון הבא. חלק מהדרישה שלנו הוא להדיח אותו, הגשנו עתירה לבית דין גבוה לצדק. עד היום, עד רגע השיחה איתך, לא הופקו שום לקחים, לא בוצעו התחקירים הנכונים ולא בוצע תחקיר שיקיף את המחדל הזה של אותה השבת. זה לא יאמן ופעם, היו משתמשים באמירה "לא יעלה על הדעת" אז, הנה, זה כן יעלה על הדעת כי, זה קרה וה"לא יאמן", קרה גם."
האם הוקמה ועדת חקירה לאירועי חמל התצפיתניות?
"אנחנו עצמנו הגשנו עתירה, הייתי חלק מהמגישים לאותה עתירה לבג"צ, בדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית כי הבנו שהאירוע הזה חייב לקרות; פתיחת ועדת חקירה ממלכתית כי אחרת, לא נדע מהיכן לתקן, איך לתקן ואיך לשנות אם אנחנו רוצים להיות אומה טובה יותר, בעיקר זה המסר לדור הבא שאמור להיות חיילים יום אחד כי היום, הם ילדים, עוד חודשיים הם חיילים ובחצי השנה הקרובה הם יהיו המפקדים הבאים בצה"ל. אנחנו לא מונעים מנקמה בדרישה הזו להקמת ועדת חקירה ממלכתית, אנחנו כן דורשים את הצדק שייצא לאור ואת האמת שתצא לאור כדי שהדור הבא ילמד מה היה פה, בצורה הכי אמיתית וללא כל טיוח ולכן, בהינתן העובדה שלא ראינו את ועדת החקירה הולכת וקמה, הקמנו את ועדת החקירה האזרחית. ועדת החקירה האזרחית יושבת כיום, היא לא עומדת והיא בתל אביב, מקבלת אליה אנשים טהורים וקדושים שכל כוונתם היא לבוא ולשפוך את הבטן עם כמות מידע ענקית שאסורה בפרסום כיום וכן מה שאנחנו מפרסמים הוא תחת הסכמתם אבל, המיידעים הם רבים מאד. אנחנו הבטחנו, קבל עם ומדינה, שביום שוועדת החקירה הממלכתית תקום, אנחנו את שלנו עשינו ונסגור את הועדה שאנחנו הקמנו וכל החומר הזה יוגש אחר כבוד, לועדת החקירה הממלכתית.
יש מספר סיבות למה ועדת החקירה הממלכתית טרם קמה: אחת היא ממשלה כושלת, שגרמה לכך שהדרג הצבאי כשל ואני רוצה להבהיר – אנחנו לא מונעים פה משום פן פוליטי. האמירה הזו היא אמירה לכשעצמה, קשה וכואבת גם לי, כאב שכול אבל, זה חלק מהאמת שצריכה להיאמר. שבת ה-7.10 נגרמה וקרתה כתוצאה מכשל מדיני שהוביל לכשל צבאי, כשל של דרג צבאי ולכן, אנחנו מבינים היום שהקמת ועדת החקירה הממלכתית זה דבר שהוא הכרחי מאד".
מדוע חשוב להקים ועדת חקירה?
"יש לנו את דעת הקהל הישראלית התומכת בנו, יש לנו דעת הקהל שמבינה היום שהקמת ועדת חקירה ממלכתית הוא דבר הכרחי, הרוח הגבית שאנחנו מקבלים היא לא תתואר, במובן הכי חיובי שיכול להיות כי, אנשים היום מבינים שלמדינת ישראל קורה משהו לא טוב היום ואנשים מבינים היום שמתוך ההבנה הזו, רק ועדת חקירה ממלכתית שתצביע ותנסה לשנות את כל הרעה החולה הזו. ההנהגה כשלה, בהינתן העובדה הזו – זה חלחל לדרג הצבאי שכשל גם הוא והפך את צה"ל למיותר בהליך קבלת החלטות נכון, התרבות הארגונית היום בצה"ל היא חולה. זה לא צה"ל של 20 שנים אחורה כי, צה"ל היה פעם הרבה יותר מקצועי, אבל ב-20 השנים האחרונות, צה"ל הפך עורו ופעם, היו פותחים באש על כל דורבן שהתקרב לגדר והיום, היום הוראות הפתיחה באש הלכו והתמוססו כמעט לחלוטין כי הם הבינו, שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים. את זה, אנחנו חייבים לשנות ואת זה, אנחנו חייבים לתקן בשביל החיילים היום שנמצאים על הגדר."
ספר לנו בבקשה על בתך, רוני ז"ל היקרה.
"את הילדות הראשונית שלה היא עשתה בכפר ורדים, יחד עם שלושת הילדים האחרים שלנו. לילדים הייתה ילדות נפלאה ולימים, עברנו ליישוב שהלך וצמח בשם צור יצחק, שם למעשה רוני המשיכה את חייה הבוגרים. רוני הייתה תלמידה מצטיינת, למדה בתיכון ירקון, אנחנו שייכים למועצה אזורית דרום-השרון ורוני טרפה את החיים. שם המשפחה שלנו הוא אשל אבל בפי כל, קראו לה "רוני אש" כי, היא הייתה אש ותימרות עשן, 24/7 וכל הזמן היו סביבה אנשים. היא הייתה כולה נתינה. מה שייחד אותה מאד הוא אהבה לפן הקולינרי, רוני אהבה את המטבח אהבה מטורפת ורוני ידעה להכין פסטה במכונה עם מנואלה בת 50 שנים, שסבא שלה נתן לה. רוני אהבה את המטבח האסייתי, היא האכילה את הבנות בבסיס נחל עוז. רוני הייתה במטבחון קטן, מכינה לבנות האלה אוכל. היא לא הייתה טבחית אבל קולינריה הייתה אהבת חייה והיא החצינה את זה לבנות שהיו שם איתה, היא הייתה אחת התצפיתניות הוותיקות בנחל עוז. ב3.7.24, רוני הייתה אמורה להשתחרר, ממש לא מזמן. רוני הייתה תצפיתנית שהעבירה הכשרות והדרכות בחמ"ל, לבנות החדשות. לרוני היו תוכניות למכביר לאחר הצבא, וכל שרצתה לעשות זה לנסוע לניו-יורק ללמוד בישול".
מה המצב עם הדרג המדיני כיום, שנה אחרי השבת השחורה?
"עד היום, אף אחד מסגל הפיקוד הישיר והעליון, לא הודח מצה"ל, על כך אנחנו זועמים. הדרג המדיני כיום ובתוכו הדרג הצבאי, מנצלים את המצב בו ההורים מתחילים להיות גם באפיסת כוחות, הם מנצלים את המצב שאף אחד מההורים, גם של החטופים וגם ההורים השכולים, הוא לא אדם חם מזג והם פשוט מנצלים את המצב הזה בצורה צינית כי אם הייתה פה קבוצה של הורים חמת מזג, אלימה ודעתנית הרבה יותר ממה שקורה היום, אני חושב שהמצב היה אחר לחלוטין. מדי יום, שעה שעה אנחנו מנוצלים, כהורים. אשתי ואני היינו בין המקימים של מטה החטופים והנעדרים, אנחנו בקשר מצוין עד היום עם המשפחות. בסוף, אנחנו שותפי גורל, גם אם הם עדיין נמצאים שם בעזה ורוני איננה. מלבד העובדה הזו, יש לנו גם את קבוצת ההורים השכולים של כלל החללים והדגש הוא על כלל ההורים של התצפיתניות, עד היום".
האם לך ולהורי התצפיתניות השכולים ולכל מי שסביבכם יש תובנות?
"יש לנו המון תובנות, בעיקר תובנה אחת- ישראל נמצאת היום במצב קטסטרופלי, על הגבול בין להיות או לחדול, ישראל מדממת למוות היום ואם לא יתחלף פה השלטון ואם לא תשתנה הדעה סביב כל מה שקורה והליך קבלת החלטות נכון בדרג הצבאי, זו סופה של מדינת ישראל. עד כדי כך, לא פחות. האמירות האלה קשות אבל, צריך להסתכל לאמת בפנים כי האמת היא קשה עוד יותר. כל יום נופלים פה חללים, מתים אזרחים, אין ממש אסטרטגיה לקו הגבול הצפוני ועוד יותר, אין אסטרטגיה למה שקורה היום בגזרת עזה. החטופים עדיין שם, מדינת ישראל והדרג המדיני בראשה, מתעסק בשטויות. יש לי איזו תזה משנית שלי, שבהינתן העובדה שאף אחד משרי ישראל וחברי הכנסת במדינה, לא נפגע באופן אישי משבת ה-7.10, זה מקרין על העובדה שזה לא אכפת להם בכלל כי כך, הרושם. אם היה אחד שהיה נפגע ופגוע כתוצאה משבת השחורה, אני מאוד רוצה להאמין שההתייחסות והטיפול היו שונים ממה שהם. היום אני טוען, שעשרה מיליון תושבים שבויים בידי אדם אחד ואני עוד יותר טוען, שמדינת ישראל היא ככלי משחק בידיו. אני ארחיב ואומר שהתחושה היא של תסכול גדול, אכזבה גדולה כי יוני נתניהו נהרג בשביל להציל אזרחים ישראלים והיום, כמויות אדירות של חיילים ואזרחים נהרגו בשביל שהוא יחשוב שהוא מציל את עצמו. זו התחושה הכול כך גרועה שלי. הח"כים לא מממשים את האחריות שיש להם. כפי שאמרתי, אף אחד עד היום, לא הגיע לבקר או לדבר איתנו. הם 120 בבניין הכנסת עצמה, שלא נפגע משבת ה-7.10 וכך ההתנהגות שלהם, גם כיום. באותה השבת, האחריות הוטלה על האזרחים".
מה עושים וחושבים הורי התצפיתניות כיום?
"עשינו עבודה מאד קשה כדי שכלל מדינת ישראל תבין את העובדה שהתגייסה פה קבוצת בנות מופלאה שהן ללא נשק. התצפיתניות מתגייסות, עד היום, כשהן ללא נשק. הנשק היחיד שלהן זו המצלמה. עד היום, התאמצנו כדי להשאיר בשיח הציבורי את העובדה שנשרפו פה בחיים למעלה מעשר בנות, בצורה הכי מזוויעה, כשכל הדרג הצבאי ישב מהצד והסתכל. על זה אנחנו לא נשתוק. 16 בנות בחמ"ל נחל עוז, עשר מהן נרצחו. האירוע בחמ"ל זו הבושה של צה"ל היום כי האירוע הוא מאד קשה, גם מבחינת האירוע במיגונית וגם מבחינת האירוע בחמ"ל. הקשה ביותר, זו העובדה שמהחמ"ל, דקות לפני שהחל לעלות באש, ברחו 7 חיילים ורק לחשוב מה היה קורה אם כל אחד מהם היה תופס חיילת ביד וגורר אותה לכיוון החלון, יכול להיות שהמספרים היו קטנים יותר בזוועת העולם שהייתה שם. אנחנו נעשה הכול כדי שיתשאלו את כל הנוגעים בדבר, גם החיילים שברחו מהחמ"ל, דקות לפני שנשרף. מאז השבת השחורה, אנחנו טוענים שתצפיתניות לא היו צריכות להיות בחמ"ל כל כך קרוב לקו גבול, אנחנו נותנים את הדגש היום כי אין שום מניע שחמ"ל יהיה מהבור בקריה, למשל".
תמללה : ניצן כגן