עתידה של יהדות אמריקה וזיקתה לישראל קשורים ע"פ מחקר חדש להשתתפות בתוכנית תגלית, מה שהופך אותה ליהלום שבכתר הקרב על הזהות היהודית בתפוצות / טור העורך מאת גל שור
ההרשמה לתוכניות החורף של תוכנית "תגלית" (Birth Right) נפתחה לפני שבועיים. הפרויקט, שהביא עד כה מאות אלפי צעירים יהודים מרחבי העולם לעשרה ימי טיול חווייתים בישראל, עדיין חי ובועט. מלוס אנג'לס, תצא בחודש דצמבר בפעם הראשונה משלחת של חבר'ה אמריקאים ישראלים, כחלק מפרויקט חדש שיזם במסגרת תגלית ארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית (IAC). תגלית בעברית.
שמואל רוזנר, עיתונאי ותיק ודו-לשוני המתמחה ביחסי ישראל–ארה"ב, מציין שהשנה הזו היא מיוחדת: "לא בכל שנה היא נפתחת לאחר שבוגר תגלית, מקס שטיינברג, נהרג במלחמת הקיץ של צ'וק איתן. שטיינברג עם חבריו לגולני נכנס כזכור למלכודת אש בסג'עיה, עזה, שממנה לא יצא. הוא בא לישראל עם אחיו ואחותו במסגרת התוכנית שמציעה טיול חינם לישראל. בא, ונלכד בקסם. בא, נסע ללוס אנג'לס ומיהר לחזור. בעיני הישראלי, הצלחה של תגלית. בעיניים זרות, לא בהכרח".
רוזנר מפנה לטור במגזין האינטרנטי "סלייט" בו מאישמה יהודיה (מחורפנת?) בשם אליסון בנדיקט את תוכנית תגלית במותו של הצעיר מלוס אנג'לס. "מה גורם לאמריקאי עם עברית צולעת למות למען מדינה אחרת?" שאלה והשיבה: "מתברר שזה לא כל כך קשה לשכנע אנשים צעירים לראות את העולם בדרך מסוימת, ושתגלית טובה מאוד בלעשות את זה". בנדיקט, כותב רוזנר, היא מאותם יהודים צעירים ליברלים שאינם חובבים גדולים של ישראל. בעיניה, מה שקרה לשטיינברג הוא כישלון טרגי.
אבל לא כך בהכרח בעיני מי שמפעילים את התוכנית הזאת. מותו הוא ודאי טרגדיה, אך העובדה שתגלית אינו רק טיול של היכרות, אלא גם זרז לשינוי עמדות ואפילו לפעולה, היא ודאי הישג, לא כישלון בעיניהם. וזה מה שהפך את תגלית ליהלום שבכתר הקרב על הזהות היהודית בתפוצות. זה מה שהפך אותה למותג שכולם מחפשים את ההמשך שלו – התגלית הבאה. וכל זה, כאשר תגלית עדיין איתנו, עדיין משנעת לישראל צעירים מרחבי העולם במספרים גדלים. כשליש מהצעירים בכל מחזור באמריקה, והמספרים עוד אמור לעלות.
אוניברסיטת ברנדייס בבוסטון פירסמה באחרונה מחקר שבדק את השפעתה של התוכנית על עמדות בוגריה ביחס למלחמה בעזה. זו הייתה מלחמה לא קלה לעיכול לצעירים אמריקאים. סקרים של מכוני "פיו" "גאלופ" הוכיחו שככל שיורד גילו של האמריקאי, כך יורדת גם מידת ההזדהות שלו עם ישראל, ועולה רמת הביקורתיות שלו על פעולותיה בעזה. בני 29-18 נטו להאשים את ישראל במלחמה (29%) יותר מאשר את חמאס (21%). רוב הצעירים האמריקאים (51%) הגדירו את הפעולות "בלתי מוצדקות", ורק רבע (25%) סברו שהן מוצדקות.
תגובתם של בוגרי תגלית למלחמה בהשוואה לזו של צעירים אחרים בני גילם, היא מן הסתם אוהדת יותר לישראל. 60% מתוכם האשימו את חמאס במלחמה. רק 6% האשימו את ישראל. לכרבע מהם היה קשה להחליט – הם מאשימים את "שני הצדדים" (27%). כאמור, זו תוצאה טובה אם משווים את הצעירים הללו לצעירים אמריקאים שאינם יהודים ושאינם בוגרי תגלית. 29% מכלל הצעירים האמריקאים סברו שישראל הלכה "רחוק מדי" במלחמה. בקרב צעירים שנרשמו לתגלית אך לא נסעו – כלומר, צעירים יהודים שרצו להצטרף אך מסיבה כלשהי זה לא קרה, בדרך כלל בגלל העדר מקום – האחוז היה גבוה הרבה יותר, 38%. משמע: לצעירים יהודים יש גישה ביקורתית עוד יותר משל שאר האמריקאים כלפי ישראל.
זה לא מפתיע, שהרי הצעירים הללו הרבה יותר ליברלים בגישתם הפוליטית משאר בני גילם. 64% מהנרשמים לתגלית מגדירים את עצמם "ליברלים" לעומת 31%, פחות ממחצית, מקרב כלל הצעירים באמריקה. ומה קורה לקבוצה שנסעה? רבע ממשתתפיה (25%) סבורים שישראל הלכה "רחוק מדי". אחד מכל ארבעה משתתפי תגלית, שהוסעו לארץ בחינם, שעברו כאן עשרה ימים של שיכרון חושים, שבילו, שנפשו, שלמדו, שטיילו – עודם מרגישים שישראל הגזימה. אחד מכל חמישה משתתפים (20%) אף היה סבור שפעולותיה של ישראל בעזה היו "רובן לא מוצדקות" או "לחלוטין לא מוצדקות".
האם זו תמיכה מספקת בישראל? האם זה מעט מדי?, שואל רוזנר, שואלים כולנו. התשוב: תלויה בציפיות. מי שסבור שתגלית צריכה להשיג קרוב ל-100% הצלחה ותמיכה נטולת ביקורת בישראל – יתאכזב. מי שמשווה את בוגרי תגלית לשאר הצעירים האמריקאים – יהיה מרוצה. פרופ' לן סאקס, שהיה החוקר הבכיר במחקר הזה, אומר שאין סיבה לראות חצי כוס ריקה – רק את החצי המלא. "בהתחשב בתקשורת שהם חשופים לה, ובו עמדות של רבים מבני גילם, זה יותר מפתיע שהם תומכים בישראל כפי שהם תומכים", אמר. סאקס ערך מחקר ארוך ושאפתני יותר, "פרויקט העתיד היהודי", שמטרתו לעקוב אחר בוגרי תגלית לאורך חייהם. לא מי שרק עכשיו חזר מהטיול, אלא גם מי שחלפו כבר חמש, עשר ואף יותר שנים מאז שב מתגלית; מי שאפשר לבדוק ביחס אליו את ההשפעה ארוכת הטווח של ההשקעה העצומה שמשקיעים העם היהודי ומדינת ישראל במימון הפרויקט הזה. המהדורה החדשה של "פרויקט העתיד" מוצאת את דורות תגלית המוקדמים כשכמעט מחציתם כבר נשואים, וכאשר לחלקם הקטן יותר, כ-15%, יש גם ילדים. אומנם לבוגרי תגלית יש נטייה להתחתן מאוחר יותר מאשר ליהודים שלא נסעו.
אבל יכול להיות שמקור ההתעכבות חיובי: מי שרוצה להתעקש דווקא על בן או בת זוג יהודים צריך לטרוח זמן רב יותר בחיפוש אחריהם, שהרי היהודים הם בקושי 2% מכלל אוכלוסיית ארצות הברית. וזה בדיוק מה שקובע המחקר: בוגרי תגלית מחפשים בן זוג יהודי בשיעור גבוה הרבה יותר מאשר היהודים שאינם בוגרי תגלית. בשנה שעברה, עם פרסומו של סקר "פיו" המקיף על יהודי אמריקה, התברר ששיעור הנישואים המעורבים בקרב הדור הצעיר (למעט המיעוט האורתודוקסי, שגודלו כעשירית מכלל היהודים) נוגע ב-80%. קרי, שמונה מכל עשרה יהודים צעירים ימצאו לעצמם בן זוג שאיננו יהודי. אבל זה לא המצב בקרב בוגרי תגלית. מאלה, 72% ימצאו בן זוג יהודי.החוקרים מסיקים שמדובר בתוצאה ישירה של הנסיעה. נסעת – העלית בהרבה את הסיכוי לנישואים עם יהודי.
המחקר החדש, מציין רוזנר, הוסיף נדבך שלא היה גלוי בצורה כזאת קודם: לא רק שבוגרי תגלית שיש להם שני הורים יהודים נישאים ליהודים בשיעור גבוה יותר; גם בוגרי תגלית שאחד מהוריהם לא יהודי נוטים למצוא בן זוג יהודי בשיעור גבוה יותר (55% לעומת 22% למי שאינו בוגר תגלית). המספרים הללו חייבים לדבר לכל אחד מאיתנו. למה זה חשוב? כי תופעת הנישואים המעורבים והתפשטותה המהירה היא תופעה תורשתית. מי שיש לו שני הורים יהודים, נוטה למצוא בן זוג יהודי בשיעור גבוה. מי שאחד מהוריו לא יהודי, בדרך כלל ימצא בן זוג לא יהודי בעצמו, וכך יעשו גם ילדיו (שגם להם רק הורה אחד יהודי) וילדי ילדיו – ובכל דור ילך הקשר ליהדות וייחלש, עד שיישכח או ייעלם.
אם תגלית מצליחה לצמצם את ההשפעה הכמו-תורשתית הזאת – לגרום לבני הנישואים המעורבים להתנהג יותר "כמו בנים למשפחות עם שני הורים יהודים" – אולי יש כאן פתח לשינוי מגמה.
