ספרו השני של אילן סנדובסקי חושף פרשיות אהבה, מאבקים, מלחמה, וכלכלה, ועוקב אחר דמויותיהם של מרדכי ואסתר במגילה
בדיוק לקראת פורים תשפ"ה יצא לאור ספרו השני של אילן סנדובסקי על מגילת אסתר. בשנה שעברה פירסם אילן את ספרו "תככי הארמון – עלילות מגילת אסתר", שעסק בהקבלות ובהיפוכים הקיימים בין פסח לפורים. השנה הוא פרסם את
Court Intrigue – The Man Who Refused To Kneel, ספר פיקטיבי של אהבה, מאבקים, מלחמה, וכלכלה, העוקב אחר דמויותיהם של מרדכי ואסתר במגילה.
הספר, שנכתב באנגלית, מהווה עדכון של הספר בעברית ומציג את סיפור המגילה בצורה קלילה ומרתקת, תוך חשיפת תובנות חדשות שלא בהכרח שמנו לב אליהן.
סנדובסקי הוא עורך דין, מהנדס ורשם פטנטים. סיפור מגילת אסתר תמיד ריתק אותו, וככל שחקר אותו יותר, כך גילה בו רבדים נסתרים ומסר חינוכי עמוק שהמגילה מבקשת להעביר. בראיון אישי הוא מדבר על המסרים החבויים במגילה.
אילן, מה ריתק אותך בסיפור מגילת אסתר?
"בסיפור המסורתי מסופר על ילדה יפהפייה שנבחרה להיות מלכה מתוך מאות נערות מרהיבות שהגיעו מסין, טורקיה ומקומות נוספים שהתנדבו לתחרות. אז מדוע דווקא היא נבחרה? מה היו הסיכויים שלה? מזל? ומה אנחנו אמורים ללמוד מהסיפור הפלאי הזה? כשהתחלתי לבדוק את הדברים מזווית משפטית, הבנתי שהסיפור אינו מדויק. המלך אחשוורוש, למשל, לא היה שמן, טיפש ושיכור, כפי שנהוג לחשוב, אלא דווקא חכם ונבון. גם הבחירה באסתר לא הייתה מקרית, אלא מכוונת.
"בבבל ובפרס האלים הראשיים היו מרדוק ועשתר. עשתר היא אלת האהבה, הפריון והמלחמה. שמו של מרדכי מבוסס על שם האל מרדוק וזה גם מראה על סכנת ההתבוללות ליהודים. סביר שמרדכי אירגן את תחרות היופי שנועדה לאפשר להדסה להופיע לפני המלך. מרדכי שינה את שמה של בתו מהדסה לאסתר, ולא מנע ממנה 'להילקח' לתחרות, הן הוא היה יכול לחתן אותה או לפגוע ביופיה. אסתר, היא עשתר, לא באה ורקדה בפני המלך להראות את יפי גופה לאורחיו, כפי שדרש המלך מוושתי. היא הופיעה כמו האלה עשתורת. אנו יודעים כיצד היא נראתה, כי נמצאו הרבה תמונות ופסלים שלה. לא היה ספק שהמלך יתחתן אתה, הרי הוא מתחתן עם האלה, ילדיו יהיו בני האלים, היא מאחדת את כל העמים תחת שלטונו, והיא גם יכולה לגלות לו על כל ניסיון רצח—ג'ייני פרטית.
"מרדכי סירב להשתחוות להמן, למרות שאין חוק האוסר לתת כבוד לשליטים זרים, והרי ידוע שאחי יוסף השתחוו לשליט המצרי. לא שמעתי על יהודי שאי פעם ניגש לצאר הרוסי או לסולטן העתומני ואמר לו: 'אני לא משתחווה'".
נקודת המוצא שלך הייתה השאלה: למה מרדכי סיכן את כל העם?
"כן, האם הוא היה טיפש או חצוף? כשהעמקתי בפסוקים, גיליתי משהו מעניין: בפסוק נאמר 'כי כן ציווה לו המלך'. המילה 'כן' היא מילה שמשמשת את אלוהים ומלכים, כמו בפסוק 'ויהי כן'. אולם כאן, הציווי מופיע בלשון יחיד – לא רבים. כלומר, המן פרסם שהמלך ציווה לו אישית, ולא פירסם כתב חתום בטבעת המלך או הודעה רשמית. אם זה לא היה צו רשמי, הרי שמרדכי, כמנוסה בחוק, יכול היה לטעון: 'אני מתנגד, כבוד השופט! דבר שמועה,' שאינה מתקבלת כדבר אמת. לדעתי המלך אישר להמן שנכבדי העיר בשער המלך יקראו בפניו את בקשותיהם ולא יטרידו את המלך, כפי שהציע יתרו למשה, והמן הרחיב את ההוראה שיקראו ויכרעו בפניו—משחק מילים. והנה, להפתעתי, לאחר שמרדכי ביזה את המשנה למלך, הלז לא העניש אותו. זאת היתה ההוכחה שהמן לא קיבל רשות לדרוש כבוד מלכים מנכבדי המלך בשער המלך. מכאן התחילו הדברים להתגלגל, וגיליתי את מה שאני מכנה מגילת ההיפוכים."
מה מרדכי ביקש להשיג?
"זו בדיוק השאלה שהנחתה אותי במחקר. ידוע שעשרת השבטים יצאו לגלות כמאה שנה לפני חורבן ממלכת יהודה ונעלמו. מרדכי הבין שגורל דומה צפוי גם ליהודים. בממלכת בבל חיו היהודים ברחבה ועושר – דניאל, למשל, היה ראש השרים של מלך בבל, ויהדות בבל הייתה עשירה וחזקה במשך מאות שנים. אולם הייתה סכנה שהעם יתבולל. מרדכי החליט לעשות בדיוק מה שאלוהים עשה במצרים: להביא על היהודים צרות כדי שהם יתאחדו. במצרים, אלוהים נתן לבני ישראל חיים נוחים – אדמה, מזון, פרנסה טובה – ואז הביא עליהם עבדות כדי שירצו לצאת. לאחר מכן הוא היכה את אלוהי המצרים, הוציא אותם ממצרים, העביר אותם בים סוף, כלא אותם במדבר, ונתן להם את התורה בהר סיני – וכך נולד חג הפסח למנהגיו.
"סיפור פורים מקביל לסיפור יציאת מצרים. מרדכי יצר מצב של סכנה קיומית, השמדת עם טוטאלית, ואז הנחה את העם להושיע את עצמו, יצר חג חדש לדורות, קבע את מנהגי החג, כתב להם את התורה, היהודים סוף סוף קיבלו עליהם את התורה שנכפתה עליהם כגיגית בהר סיני, ובכך חיזק את זהותם הלאומית".
אלוהים כלל לא מוזכר במגילת אסתר. מדוע בעצם?
"נכון, וזה לא במקרה. אפילו לא נאמר שמרדכי או אסתר התפללו לאלוהים לישועה, או ברכו לאחר הניצחון. בהגדה של פסח, שמו של משה לא מוזכר – הכול מיוחס לאלוהים, כדי שנבין שהגאולה באה ממנו. היהודים התרגלו לחשוב שכאשר עומד לבוא אסון, אלוהים יציל אותם. לעומת זאת, למרות ההקבלות הרבות, בפורים הפתרון הפוך מפסח. המסר של המגילה: אלוהים לא יציל אותנו על מגש של כסף. הוא לא הציל את בית המקדש, ולא הציל את ממלכת יהודה. זו גם הסיבה שמגילת אסתר כמעט לא נכנסה לתנ"ך – היו ויכוחים האם לכלול אותה. בסופו של דבר, היא נכללה משום שהמסקנה שלה היא קריטית: עלינו להילחם למען עצמנו כעם, כי אף אחד אחר לא יעשה זאת עבורנו.
"לצערי, הרבה יהודים לא למדו את הלקח. כשענני הסופה של השואה החלו להתקדר, לא קם 'מרדכי' שאמר: 'בואו נציל את עצמנו!' יהודים רבים נשארו בארצותיהם, סבלו פוגרומים ואנטישמיות ולא פעלו בזמן. הרוסים לא רצו אותנו, האוקראינים והפולנים שיתפו פעולה עם הנאצים, והיכו בשכניהם היהודים כפי שהמן כתב בפתשגן. לא השכלנו להתאחד, למצוא פתרונות ולהאבק לפני שהיה מאוחר."
הספר נכתב כספר עלילתי. האם יש בו פרטים שסותרים את סיפור המגילה?
"הספר הוא יצירה בדיונית. הוספתי לו אלמנטים עלילתיים ורומנטים שאינם קיימים במגילה עצמה. עם זאת, לא כתבתי דבר שסותר או מנוגד לסיפור המקורי".
מה עוד גילית במהלך העבודה על הספר?
"נקודה מעניינת שגיליתי היא שאלוהים ציווה עלינו למחות את זכר עמלק, אך מגילת אסתר דווקא מנציחה אותו. המן היה מזרע עמלק – 'המן האגגי', ובמקום למחות אותו מהזיכרון, אנו מזכירים אותו מדי שנה. אולם ייתכן שהמן אינו שמו האמיתי, ואנו לא משמרים אותו. ייתכן שמקור השם 'המן' מגיע מהמילה 'מונה' – סופר, שוקל ומונה כסף. זה כנראה היה מקצועו, שר האוצר, ולא שמו".
סנדובסקי כתב בנפרד מאמר אקדמי על סיפור מגילת אסתר, שבו ניתח כל פסוק והעניק לו פרשנות. המאמר נמצא כיום ב-24 ספריות ברחבי ארה"ב. לאחר שסיים את כתיבת המאמר, הוא הרגיש שזה לא מספיק – הוא רצה להגיע גם לדור הצעיר, כדי שילמדו את המסר של המגילה ויבינו שתמיד אפשר למצוא פתרונות לבעיות.
"אני רוצה שילדים ילמדו ויפנימו: אפילו בזמן סכנה וייאוש יש פתרונות. תעבוד, תתאמץ – ופתאום תמצא. הספר כולו ממחיש את הרעיונות שהובילו את מרדכי ואסתר ואיך הם הצליחו לפתור את הבעיות בכוחות עצמם.
"לא היה מקום להכניס את הפרשנות הזאת למאמר האקדמי, אבל כספר עלילתי, זה נתן לי חופש כתיבה ויכולת להעביר את המסר לקוראים”.
את הספר Court Intrigue – The Man Who Refused To Kneel ניתן לרכוש באמזון: