על פי הדיווחים, לפחות קצין משטרה אחד היה מעורב בירי. המשטרה הגיעה למקום לאחר שנענתה למספר רב של פניות אזרחים על גבר חמוש באקדח המסתובב בשדרה. השוטרים שהגיעו למקום הצליחו. לזהות את החשוד לפי התיאור שקיבלו מאותן פניות וחתרו למגע איתו.

לאחר שהשוטרים פתחו באש, נורה החשוד ובהמשך נקבע מותו בבית חולים מקומי.

"מה בדיוק אותו חשוד עשה עם האקדח הזה שהוביל את השוטרים לירות לעברו, ייקבע באמצעות מצלמות הגוף של השוטרים ובאמצעות חקירת השוטרים והעדים המרובים שהיו במקום באירוע", אמרה ביום חמישי בלשית משטרת לוס אנג’לס, מייגן אגילר.

האירוע התרחש בסביבות השעה 11:20 בצומת שדרת ווילקוקס ושדרת הוליווד.

אקדח העתק נמצא בזירה ונערכים ראיונות עם אנשים שאולי הותקפו על ידי החשוד.

נכון לכתיבת שורות אלה, אזור שדרות הוליווד עדיין חסום בזמן שנחקר האירוע.

The post כמו בסרט: ירי לאור יום בהוליווד – שוטרים פתחו באש לעבר חשוד חמוש שהסתובב בשדרת הכוכבים appeared first on Shavua Israeli - שבוע ישראלי.

מאת: אלעד מסורי

הופעה איכותית במיוחד מגיעה ללוס אנג'לס הישראלית באמצע חודש נובמבר: צמד המוזיקאים גיא ויהל – הלא הם גיא מנטש ויהל דורון – יגיעו להופעה יחידה בלוס אנג׳לס במועדון ׳המינט׳ בווסט הוליווד, שאירח בעבר גם את להקת ׳איפה הילד׳ בהופעה מצויינת.

גיא ויהל זכו לחשיפה אדירה בתוכנית הריאלטי THE VOICE בערוץ 2, אחרי שסובבו את כל כיסאות השופטים עם ביצוע מקסים ל״שאריות של החיים״ (עידן רייכל).

מאז השניים עושים חייל ובנו לעצמם קריירה יציבה בתעשיית המוזיקה הישראלית.

גם בישראל של היום, בה המוזיקה המזרחית שולטת ללא עורערין, הרדיו השכיל לחבק את מוזיקת הרוק הנוגה של הצמד הישראלי. עם שיתופי פעולה מרשימים והפקה מוזיקלית להראל סקעת, רוני דלומי, עלי בוטנר, כמו גם למירי מסיקה ( שרק לאחרונה ביקרה אצלנו).

גיא ויהל הפכו לצמד מפיקים מבוקשים ומוערכים. זכו בפרס תגלית השנה של אקו״ם, באמתחתם כבר 4 אלבומים. האחרון, "שמיים בוערים" הגיע למעמד זהב, כולל אחד בלועזית, ושורה של סינגלים מצליחים בינהם: ׳להציל אותי׳, ׳עפים באוויר׳, ׳מרוב אושר׳ ו׳שמיים בוערים׳.

עכשיו כאמור הם מגיעים לסיבוב הופעות ראשון בארצות הברית וגם להופעה אינטימית מיוחדת אצלנו בעיר המלאכים. בראיון טרנס אטלנטי גיא ויהל סיפרו לי על העבודה המשותפת שלהם כבר מילדות, הזוגיות המתוקשרת שלהם עם הזמרות מריאנה מקסימליאן ונעמה כהן (יוצאות מיוזיק ריאלטי גם כן), איזו מוזיקה מהווה השראה עבורם וגם מה הם מתכננים לקהל באל איי.

מה יהיה עם הבייביסיטר

הופעה ראשונה באל-איי. תחושות?

גיא: ״בכלל, סיבוב הופעות ראשון שלנו בארצות הברית! אנחנו באים לחמש הופעות: באטלנטנה, ניורק, רדווד, סיאטל והופעת סיום בלוס אנג׳לס אז זו הרגשה מדהימה של פעם ראשונה. בכלל כל הסיבוב הזה הוא חלום שמתגשם עבורנו. כבר המון שנים אנחנו רוצים להגיע לארצות הברית וסוף סוף זה יוצא לפועל. אנחנו ממש מחכים לזה".

נפגשתם לראשונה בגיל 12 בפנימיית הדסים ומאז אתם ביחד.

יהל: ״אח שלי הגיע להדסים ב -1994 ושם הוא הכיר את גיא. הוא עשה לי הכירות איתו וביקש מגיא שישמור עלי. כשניפגשנו החיבור היה מיידי, ישר הלכנו ל׳מקלט מוזיקה׳ שהיה לנו בפנימיה וניגנו נירוונה, גאנז אנד רוזס ומלא דברים בסגנון. גיא על התופים ואני על הגיטרה. מאותו היום היינו באותו החדר בפנימיה ובאותה כיתה. תומלא דברים בסגנון. גיא על התופים ואני על הגיטרה. מאותו היום היינו באותו החדר בפנימיה ובאותה כיתה.

הקמנו להקות ופירקנו להקות, החלום שלנו היה לעשות מוזיקה ושיהיה לנו אולפן וזה מה שקורה – היום אנחנו מגשימים את החלום".

מירי מסיקה ביקרה אצלנו לא מזמן ונתנה הופעה מצויינת. איך היה לעבוד איתה?

גיא: ״היא חמודה. ממש הזמינה אותנו לסלון שלה ואתה יודע כמו שהיא על הבמה ככה היא גם במציאות, היא הייתה ׳אול אובר׳ – אני רוצה שתלחינו לי ושתפיקו לי ותעשו לי. פגשנו אותה חודשיים אחר כך והיא לא זכרה מי אנחנו בכלל.

"אבל יצא לנו ביחד את ׳אישה חרסינה׳ שהפך להיות להיט. הפקנו לה עוד שיר לטקסט שהיא כתבה. אבל השיר הראשון שפתח לנו הדרך ברדיו היה מהפרוייקט של ׳עוד מעט נהפוך לשיר׳ שהכנו בשבילה. לא היה לה זמן לעשות עם זה כלום. אנחנו בדיוק יצאנו מ׳דה וויס׳ והם אמרו לנו שהם נורא אהבו את זה. זה היה השיר הראשון שנוגן ברדיו בשעות אמיתיות".

בנות הזוג של שניכם הן מוזיקאיות מוכרות זה לא גורם לתקלות לפעמים?

גיא: ״התקלות היחידות קורות אם יש לנו הופעה באותו הערב ואין 2 בייביסיטרים אחד לנו ואחד להם. הקשר הזוגי שכולנו זמרים שמגיעים מתוכניות ריאליטי יצא באופן מפתיע. אבל זה ממש טוב אתה יודע, זוגות אחרים לא היו יכולים לקבל דברים כמו למה אתה חוזר מאולפן מאוחר או שצריך לצאת להופעה באמצע הלילה. אבל בנות הזוג שלנו בסדר עם זה כי הן חוות את אורח החיים הזה בעצמן".

באיזה אופן האבהות שינתה את היצירה שלכם?

יהל:״זה תחם לנו את החיים. פעם היינו יוצאים בשלוש לפנות בוקר מהאולפן. היום אנחנו עובדים עד אחר הצהרים ויודעים שאנחנו צריכים להוציא את הילדים שלנו מהגן. אני יכול להגיד לך שאני קצת יותר חרדתי ולחוץ על הילדים.

גיא: ״אני מביט על השירים שלי היום וחושב שהילדים דווקא הביאו לי זווית מעניינת לטקסטים שלי. פתאום הרבה יותר דברים מובנים לי.״

איזו מוזיקה השפיעה עליכם?

יהל: ״יש הרבה דברים כמו ׳ארקטיק מאנקיז׳ ו׳קינגס אוף ליאון׳. הרבה שירים מהניינטיז שגדלנו עליהם קצת באיחור בזכות האחים הגדולים שהכניסו לנו לתודעה.

גיא: ״ולאחרונה גם פוסט מלון (ראפר אמריקאי לבן)".

שניכם יוצאי תוכנית המיוזיק ריאלטי ׳דה וויס׳. עד כמה התוכניות הללו משפיעות על המוזיקה הישראלית היום? 

גיא: ״תשמע, פעם כש׳כוכב נולד׳ היה קונצנזוס אז זה באמת השפיע המון על המצב של המוזיקה הישראלית. היום אני חושב שפחות. יש המון תוכניות מוזיקה וריאלטי ואם אתה משתתף בהן זה לא מבטיח לך כלום. היום המוזיקה הישראלית מתכתבת הרבה יותר עם מה שקורה בחו״ל ובארצות הברית בוודאי. הכל נהיה מישמש מעורבב, מיקס מטורף".

על מה אתם אוהבים לכתוב?

יהל: ״על נשים. יש לנו מלא שירים על נשים ופויינט אוף ויו של אישה".

אולי בגלל שהנשים שאתם איתן מאוד דומיננטיות?

יהל: "יכול להיות, אבל כתבנו על נשים גם לפני שהתחתנו".

גיא: ״נראה לי שהרבה שירים שלנו באים מהילדות. המון פעמים באופן חבוי יש כל מיני משמעויות למה שאנחנו כותבים. למשל בשיר ׳רצים באויר׳ אנשים חושבים שזה שיר אהבה בין גבר ואישה, אבל זה בעצם שיר שאנחנו מספרים בו על ההורים שלנו. מה שמאגד את רוב השירים שלנו זה עצב ורגש מאוד מוחצן שמחבר על הכל. אבל לאחרונה התחלנו להיות אופטימיים ואני חושב שגם המוזיקה שלנו תשתנה יותר.

מוזיקה ישראלית חדשה

למה אנחנו יכולים לצפות בהופעה שלכם אצלנו?

גיא: ״בשבועיים האחרונים התחלנו סיבוב הופעות אקוסטי – אנפלגד – עם הלהקה שלנו ברחבי ישראל. זה מאוד מרגש אותנו, כי קיבלנו זווית אחרת של השירים שלנו, והכל נהיה יותר אינטימי, יותר מרגש ויותר קטן.

אנחנו חוזרים למקורות. לא ידענו איך זה יהיה עד שעשינו את ההופעה הזו בפני קהל וראינו את התגובות הטובות ממנו. אז זו ההופעה שנבוא איתה לארצות הברית. נשיר שירים מארבעת האלבומים שלנו עם כל הלהיטים שהקהל אוהב ובנוסף שירים מהאלבום שלנו באנגלית. יהיו קצת קאוורים באנגלית ובעברית. אבל בעיקרון זה 2 גיטרות יהל ואני, ויש בייס דראם וקצת לופים".

יהל: "אנחנו מזמינים את הקהל שיבאו לשמוע ולהכיר מוזיקה ישראלית חדשה. אני בטוח שיהנו גם מי שמכיר וגם מי שלא. ואם לא, אז יש ׳מאני גרנטי׳ אבל רק אחרי 14 יום כי אז אנחנו כבר נהיה בארץ…"

בערב7בנובמבר 11
 The Mint @ Guy&Yahel – Unplugged Los Angeles

Eventbrite דולר דרך 35כרטיס

The post שתי גיטרות, בייס-דראם וקצת לופים appeared first on Shavua Israeli - שבוע ישראלי.

מאת: אלעד מסורי

אז מי תהיה הפנים של הישראליות של לוס אנג׳לס? לאחר שורה ראיונות ופגישות אישיות הגיעו לשלב מחנה האימונים נבחרת הבנות שייצגו את ״הפנים של ישראל בלוס אנג׳לס״. 16 המועמדות הסופיות יצאו לוויקנד ארוך של מחנה אימונים והדרכה לקראת הטקס הנוצץ שיתקיים בחורף הקרוב.

המיקום BRAEMAR קאנטרי קלאב, לוקיישן יוקרתי ויפייפה שכנראה מעיד על איכות התחרות ועל מה שעוד צפוי לנו בעתיד.

קפצתי לבקר במחנה האימונים של הבנות בשבת בצהרים, כדי לפגוש את מהמועמדות הסופיות, הצוות שמדריך אותן ולהכיר מקרוב את הנפשות הפועלות.

כבר בשעה שמונה בבוקר הגיעו כל המתחרות (בנות להורים ישראלים). חלקן נולדו באל-איי וחלקן בארץ. המשותף: כולן מאוהבות בישראל, מדברות עברית (לפעמים במבטא קצת אמריקאי). ההתרגשות והמוטיבציה הגבוהה שלהן הורגשה בכל עבר.

הבנות עשו שיער אצל המעצב המוכר יניב ארביב, ועברו שיעור כוריאוגרפיה וצעידה על במה שהעבירה להם מדריכת הדוגמניות הוותיקה סוזאן וון שאק.

הפרעות אכילה בעולם האופנה

בהמשך עשו בוק מקצועי אצל הצלמת המוכשרת קרן בו עמי, שעבדה עימן בסבלנות רבה, הדריכה אותן, הסבירה כיצד להביט במצלמה וידעה להוציא מהן את המיטב.

בין הצילומים הבנות גם נהנו מארוחת בוקר וצהרים מפנקות שכללה מבחר מגוןן של סלטים קרים וחמים, דג סלומון, לזניה פסטות ואפילו קינוחים מתוקים וטעימים.

אמרנו אוכל? הבנות עברו שיחות בקבוצות קטנות עם התזונאית קארין אדוני בן דוד שהדריכה אותן בנושא של תזונה בריאה ודימוי גוף חיובי. כמו כן, יעצה להן כיצד לשמור על אורח חיים בריא גם במסגרת עולם האופנה.

קארין: ״דיברתי עם הבנות ושיתפתי אותן גם בנסיון שלי בתור מי שסבלה מהפרעות אכילה וגדלה בעולם האופנה. יעצתי להן מנסיוני עם עבודה עם דוגמניות, כיצד לשמור על משקל תקין ולהיראות טוב מבלי להרעיב את עצמך. כל אחת קיבלה גם את ספר המתכונים הבריאים שלי במתנה״.

הבנות חולקו לשתי קבוצות. בחדר אחד עברו הכנות לצילומים: איפור שנעשה על ידי טדי ברגמן. פרנזי סדטר, הסטייליסטית הראשית ב-German Top Model ואחראית על הסטייל של דוגמנית-העל היידי קלום, הלבישה את הבנות בבגדי מעצבים.

בחדר השני עברו הבנות סדרת הרצאות עם המאמנת העיסקית רקפת אהרן, המאמנת האישית שרה דגן, יועצת הטיפוח והיופי נטלי ארביב והתזונאית קארין אדוני בן דוד.

על אילו נושאים שוחחתן עם הבנות?

רקפת: ״נתתי להן עצות בסגנון של אם את במעלית ויש לך 20 שניות מול הבן אדם שיכול להגשים לך את החלומות, מה הדבר שאת אומרת או עושה מולו כדי להשיג את מה שאת רוצה. דיברנו גם על איך עליהן לדאוג להרגיש שהן הכי חזקות בעולם גם אם לא תמיד הן מרגישות ככה״.

שרה דגן סיפרה על סרט שראתה – איך נשים רואות את עצמן לאומת איך אחרים רואים אותן, והפער הענק בין השניים.

שרה: ״נשים מחמירות עם עצמן יותר מכולם והציפיות מהן מאוד גבוהות. זה אחד הדברים שאנחנו צריכות להתמודד איתם ולכן אנחנו רוצות לעזור לנשים הצעירות הללו״.

קארין: ״לנשים יש נטיה להשוות את עצמן הרבה יותר מאחרים. אישה בכללי נותנת לעצמה סטנדרטים לא הגיוניים ולא נכונים. אנחנו מלמדות אותן לדעת לקבל את עצמך. זה נפלא אם את רוצה להשתפר, אבל את לא יכולה להוריד את עצמך כל הזמן בגלל שכרגע את עוד לא שם. שינוי בא ממקום של קבלה ואהבה. כי אם את עושה את זה ממקום של שינאה אתה תשימי לעצמך רגלים ולא תוכלי לעבור באמת את התהליך״.

מה משותף לכל הבנות?

רקפת: ״אני חושבת שבסוף היום מדובר בבנות מאוד אמיצות. לקום, לבוא לכאן ולהגיד אני רוצה. אני אומרת לעצמי שאני יפה ויכולה, ולדעת שלאנשים אחרים הולכים להיות דעות כאלו או אחרות עליך. זה אומץ. לכולן כאן יש כוח נשי שבא לידי ביטוי לא רק באיך שהן נראות אלא גם באיך שהן מתבטאות.

״בכלל, העובדה שיש כאן 16 בנות שנבחרו מתוך יותר מ-300 מועמדות מציגה את הכוח של הקהילה שראלית בלוס אנג׳לס״.

אז איך בוחרים 16 בנות מתוך מאות?

חני כהן: ״היה סינון משמעותי. לבסוף נפגשנו עם חמישים הבנות האחרונות. השתמשנו ביכולת העיתונאית של שני וביכולת הבידוק שלי מהשדה תעופה וביחד בחרנו את ה-16 האחרונ״.

שני: ״היינו בתחרות Miss Middle east וראינו כמה הטקס יכול להיות מייגע ומשעמם כאשר מעלים 20 בנות על הבמה. אז כרגע יש 16 ו-7 האחרונות מתוכן יעלו על הבמה״.

דור הסלפי, פרצופים ומסכות

אם נדמה לכם שהעובדה שהדור הצעיר של היום מבלה שעות מול הטלפון ומצלם עצמו ללא הפסקה עשויה לתרום לכישורי הדוגמנות שלו, קרן הצלמת מספרת לי שלא כך הדבר.

קרן: ״למרות שכל הבנות הצעירות הללו תמיד מצטלמות בטלפון או עושות סלפי, הן עדיין מרגישות אחרת כאשר הן ניצבות מול מצלמה מקצועית. בצילומי דוגמנות הפוזות של הסלפי לא עובדות, כי הן מתחבאות מאחורי פרצופים ומסכות. בצילום דוגמנות אתה רוצה לראות משהו נקי עם אישיות ואופי. היינו צריכים לנקות את הבנות שעושות יותר מידי פוזות, להוציא את המניירות ולהתחיל מהתחלה. אני כן יכולה להגיד שדור הסלפי מגיע עם המון ביטחון וברגע שאנחנו מראות להן איך להצטלם אז הן לומדות מאוד מהר, אז אפשר להגיד שהרווחנו ביטחון מדור הסלפי״…

להפתעתי הבנות ששוחחתי עימן כלל לא הביעו רצון להשתלב בעולם הדוגמנות. השאיפות שלהן מבחינת קריירה נגעו לעולם העסקים, חלקן מתעניינות בתחום הפסיכולוגיה וכמה מהן שואפות לעבוד עם ילדים. על המראה שלהן הן כמעט ולא דיברו. אופי יש, כבר אמרנו.

רקפת אהרן, שגם אירחה בביתה בוודלנד הילס אירוע מיוחד והרמת כוסית לכבוד 16 הפיינליסטיות, החמיאה למתמודדות: ״פגשתי אוסף של בנות חזקות וברורות. יפות מבפנים ומבחוץ שרוצות להשיג המון דברים בחיים ונהנות מהתהליך. הן כולם בירכו על החברויות ועל הדרך המדהימה שהן עושות עם שני וחני שמנהלות את התחרות הזו״.

הבנות טרם סיימו, ולאחר שלמדו מהקוצ׳אריות שלהן, והראו את היופי והלוק בצילומים, עתה עליהן להוכיח אופי, אישיות ועזרה לזולת.

בשבוע הבא הן יתנדבו אצל ארגון ״בשמחה״ יארזו מתנות לחג וחבילות למשפחות נזקקות ובהמשך יתנדבו גם בארגון ״גדולים מהחיים״ המסייע לילדים החולים במחלת הסרטן. כמו כן הן יתרמו מזמנם בהתנדבות במקלט לבעלי חיים בוואן נייס.

Miss IsraeLA 2018-2019

16 המועמדות הסופיות (וגילן)

Desiree Kraiem – 22.5

Chanel Ohana – 17.5
Aviv Gadi – 22
Chanel Ohevzion – 18

Michelle Levi- 20
Amour Oz – 27
Shira Ben Ami -17
Chanel Karpman -19
Liana Bakhrat -24
Tamara Ohana – 22
Emily Kouptsineli Russak – 26

Sharelle Mimon- 21
May Or – 21
Yam Or – 17
Sapir Yakovi – 19
Orin Ben Tov -16

המאמר התפרסם במוסף שישבת של ״ישראל היום״. לקריאת מאמרים נוספים ועידכונים שוטפים: www.israelhayom.co.il המטרה – להוכיח שהן יפות אבל גם נכונות.

The post יפות ונכונות appeared first on Shavua Israeli - שבוע ישראלי.

מאת: אלעד מסורי

להקת 'קשת חיים' נוסדה ב- 1983 על ידי איתן אבישר (שכיום משמש כבמאי האומנותי). ׳קשת חיים׳ היא להקה אמריקאית ישראלית עם צביון יהודי ושורשי חזק. צירוף המילים ׳קשת חיים׳ מייצג בצורה נפלאה את המהות של הלהקה: קשת של אנשים, אמנים ותרבויות מכל העולם שהופכים בעזרת הריקוד להיות ישות אחת פעילה ובעלת חיים.

לקראת ההופעה המיוחדת שתתקים ב- 6 בספטמבר ותציין 36 שנות פעילות. שוחחתי עם כמה מהנפשות הפועלות בלהקה, כדי לשמוע מקרוב על ההיסטוריה שלה, משמעות האומנות וגם הזדמנות להעלות זכרונות משלוש העשורים האחרונים.

איתן, סיפר לי מהיכן הגיע הרעיון להקים להקת ריקודים ישראלית בעיר המלאכים.

"הגעתי ללוס אנג'לס לאחר שהופעתי בהרבה להקות בעולם, והציעו לי להשתתף  בפסטיבל המשלב ריקודים של כל מיני עמים. כשהגעתי לפסטיבל לא אהבתי את היצוג הדל שהיה למסורת היהודית ולישראל. הבנתי שככה לא ניתן לייצג את ישראל, אז אירגנתי כמה חברים רקדנים ועבדנו על הרעיון של להקת מחול מודרני ישראלית. בהתחלה התמקדנו מאוד בנושא של העדות השונות בישראל, אבל אז ירדנו מזה והחלטנו להתמקד יותר במסורת היהודית עצמה".

בעקבות מותו של בן אחיו במהלך שירותו הצבאי, איתן גיבש את הרעיון לעלות מופע ריקודים לזכרו. למשימה רתם גם את הזמר דוד דאור. אותה השנה הייתה בסימן של חגיגות יום ההולדת לירושלים, וכך החליטו לבנות את המופע סביב הנושא הזה. תוך כדי העבודה גילו השניים את הדי.אן.איי של הלהקה: המסורת היהודית, והחלו להתעסק בנושאים הקשורים אלינו כעם יהודי בישראל.

מכל הרפרטואר הגדול שלכם, איזה ריקוד אתה אוהב במיוחד?

איתן: "אני מאוד אוהב את הריקוד שאנחנו עושים ל ׳תשמור על העולם ילד׳ של דוד דאור. המשמעות של היצירה מאוד חזקה בעיני. לאבד מישהו, לא רק חבר אלא מישהו שהוא יהודי. תראה איך אנחנו הישראלים מתחברים ביחד ברגע כשאנחנו מאבדים מישהו קרוב, כמו במקרה של גלעד שליט שכל העם התקרב כדי שיחזירו אותו מהשבי. זה היחוד שקיים רק בנשמה היהודית".

***

ג'ני בנסון, ה'אקזיוטיב דיירקטור' והמנהלת בפועל של הלהקה, הפכה מזמן לשם דבר בעולם הפקות האירועים המוזיקליים כחלק מהצוות של TEEV EVENTS. בנסון שהייתה בעצמה רקדנית, החלה את הקריירה שלה בתחום הבלט ומשם המשיכה לסגנון הפולק. היא הייתה מופיעה בקאמפ אלונים בסימי וואלי.היא  הצטרפה כרקדנית לקשת חיים ב 1988, שם למדה את התרבות והסגנון של הריקוד הישראלי מסרטי וידאו, עיצבה עצמה כרקדנית מובילה ונסעה להופיע רבות בישראל.

בנסון: ״אני זוכרת איך הכל התחיל –  עשיתי ׳קאר פול׳ לילדים עם אישתו של איתן. היא אמרהשאני צריכה להצטרף ללהקת ריקודי העם של בעלה. אמרתי לה שאני אמא, יש לי ילדים ואני לא מצטרפת עכשיו לשום להקת ריקודים. היא אמרה שדווקא כדאי לי, כי יש להם בקרוב טיול והופעה בישראל. זה עשה לי חשק והחלטתי לשקול את ההחלטה.  איתן פגש אותי יום אחד והזמין אותי לחזרה, באתי ממש רק בשביל לראות, וכמה שבועות לאחר מכן כבר הופעתי עם הלהקה".

בהמשך בנסון השתלבה גם בעבודה משרדית ב׳קשת חיים׳ ועשתה את הכל הדרך להפוך את הלהקה לארגון מלכ"ר, כזה שיכול לתת מענקים לתלמידים, ולקבל תמיכה כלכלית.

ג׳ני את זוכרת את ההופעה הראשונה שהפקתם?

״ההופעה הראשונה הייתה ב UJ (כיום אמריקאן ג׳ואיש יוניבריסטי) ב- 1990. רבי שכטר שהיה אחראי על המחלקה החינוכית ביקש מאיתנו להפיק מופע. הוא אמר: ׳אתם משתמשים באולם של האוניברסיטה לחזרות כל הזמן בחינם, אז הגיע הזמן להחזיר בואו תעשו לנו מופע ליום העצמאות'. לא היה לנו מושג מה אנחנו עושים, הפקנו את ההופעה הראשונה שלנו ואיתן ואני למדנו המון על תאורה, סאונד ותסריט. הבאנו את חדוה עמרני כאמנית אורחת וזה היה מאוד מוצלח. העלנו שלוש הופעות בסוף השבוע והן כולן היו סולד אאוט, אנשים עמדו בתור כדי לצפות בנו. הרצנו את ההופעה הזו בהצלחה רבה במשך עשר שנים, הבאנו חזנים להשתתף, ואת ׳הפרברים׳ ובהמשך גם את יהודית רביץ. השילוב הכי גדול שעשינו היה עם דוד דאור. קראנו למופע 'הנשמה של ירושלים'. זו הייתה הופעה מיוחדת מאוד וכשהוא שר את ׳תשמור על העולם ילד׳ ראינו אנשים בוכים בקהל".

***

דמות חשובה ומרכזית ב׳קשת חיים׳ היא הכוריאוגרף הראשי שלה קובי רוזנפלד. איתן: "פגשתי את קובי כשהוא היה רקדן, בחור צעיר עם המון חלומות. זה בדיוק מה שחשבתי להוסיף ללהקה. רציתי לתת לדור הצעיר שלנו להתבטא, כי הריקודים שעשינו אז היו יותר בסגנון שרקדו החלוצים, ורצינו לרקוד בשפת הריקוד של הדור הצעיר".

קובי הצטרף לקשת חיים בקיץ 2006. בארץ הוא התחיל את הקרייירה בסגנון של פלוקלור תרבותי ומשם המשיך לסגנונות אחרים כמו ג׳אז מודרני והיפ הופ. לרוזנפלד  רזומה מרשים ובין היתר עבד עם שירי מימון, מאיה בוסקילה ובמחזות זמר שונים בישראל. בארצות הברית הוא עבד עם ביונסה בסיבוב ההופעות של 2010 וגם עם זמרת האר-אנד-בי מיסי גריי.

ג׳ני: ״כשקובי הגיע ידעתי שהוא הולך להצליח; הוא מוכשר מאוד, אבל בעיקר כי הוא היה מאוד ממוקד ועקבי. לא היה לנו יותר מידי כסף בהתחלה, ובכל זאת כאשר הייתי משלמת לו על הופעה הוא היה לוקח את הכסף ונרשם לשיעורי ריקוד כדי ללמוד ולהתקדם. מהר מאוד הוא הגיע לרמה גבוהה כמו כל הכוריאוגרפים האמריקאים. הוא הסתובב ביניהם והחל ליצור קשרים. ההגעה של קובי הפכה אותנו ליותר מקצוענים. מלהקת ריקודי עם התחלנו לעבוד יותר עם אמני פופ, ועם מוזיקה של רמי קליינשטיין ושירי מימון. לפני זה היינו בעיקר להקה עם מוזיקה אינסטורמנטלית".

קובי: ״אחד המאפיינים החשובים של הלהקה מגיע מהפן החינוכי. יש לקשת חיים מורים שמגיעים לכל מיני בתי ספר ומלמדים על התרבות בארץ דרך ריקוד. זה ממש יפה לראות איך בבתי ספר יהודים וגם אמריקאים הילדים לומדים על ישראל דרך אומנות הריקוד. בעיקר כשיש המון בורות בכל מה שקשור לישראל, גם אצל מבוגרים״.

איך מתקבלים לקשת חיים?

ג'ני: ״לפני כל הופעה אנחנו עושים אודישנים, אבל רקדנים פונים אלינו כל הזמן. בדרך כלל אני פוגשת אותם כדי להבין אם הם רציניים, בעיקר אצל הרקדנים שמגיעים מישראל שחלקם רק רוצה להשיג דרכנו גרין כארד. הם בכלל רוצים להיות רקדני היפ הופ בהוליווד ואין להם שום עניין להישאר ׳בקשת חיים׳ לטווח הרחוק. אני מזהה את זה מיד. אם הרקדנים נמצאים מתאימים אנחנו מזמינים אותם לחזרות שלנו ורואים איך הם מתנהגים. בעינינו האישיות של הרקדן והיכולות המקצועיות שלו כמעט שווים בחשיבותם. ברוב להקות הריקוד מה שחשוב למנהלים זה כמה סיבובים הרקדן יכול לעשות או כמה גבוה הוא יכול להניף את הרגלים. אני לא רוצה רקדנים ׳בקשת חיים׳ מהסיבה הלא נכונה או כאלו שהם תחרותיים כלפי שאר הרקדנים.  אצלנו כולם תמיד עוזרים אחד לשני, אין מאבקים על מי  נמצא בקדמת הבמה, ואם יש למישהו גישה לא חיובית זה מתברר מאוד מהר והם מסיימים.״

***

הרקדנים של קשת חיים הם בעלי אופי מיוחד. בעוד שברוב להקות הריקודים תוכלו לראות תחרות בלתי נגמרת, תככים ומריבות על מי יהיה במרכז הבמה ומי יקבל את התפקיד הראשי. ׳בקשת חיים׳, בכל פעם שביקרתי מאחורי הקלעים לאחר ההופעות, ראיתי המון אהבה בין הרקדנים. ג׳ני מספרת על האיכויות החברתיות והאחדות שלהם: ״הייתה לנו הופעה גדולה בפלורידה, ויום לאחר מכן היינו צריכים להמשיך ל-2 הופעות גדולות בניו ג׳רזי. ׳אמריקאן איירלינס׳ ביטלו את הטיסה בחמש לפנות בוקר בגלל שהיו להם בעיות במטוסים. הגענו לשדה התעופה אחרי הצ׳ק אין, ואחרי ש-20 רקדנים עברו בידוק עם תלבושות והכל הבנו שאנחנו נאחר להופעה. היינו צריכים לדחות את שתי ההופעות ובילינו כל היום בשדה התעופה בשדה משבע בבוקר ועד שבע בערב. הרקדנים שלנו היו הכי סבלנים בעולם ולא התלוננו בכלל. אני זוכרת שהבטתי בהם ואף אחד לא התעצבן. הם עשו  צילומים בשדה תעופה וכל מיני סרטוני וידאו שלהם רוקדים, עשו אחד לשני מסאג׳ בגב ועבדו על הכיאוגרפיה של הריקודים. יש להם את ה'אטיטיוד' הכי טוב שבעולם וזה מה שעושה את זה כיף לעבוד איתם ולטייל איתם".

יש אצלכם גם רקדנים לא יהודים.

״כן, ואנחנו חולקים איתם המסורת היהודית. איתן מדבר איתם על זה המון, וגם קובי מסביר להם על יום הזיכרון בישראל: למה יש צפירה וכולם עומדים, על המשמעות של השירים שלנו כמו 'תשמור על העולם ילד'. אנחנו חוגגים איתם חגים. בסוכות לדוגמא כולם באים לסוכה והם באים לארוחות שבת".

יש קשר הדוק בין ׳קשת חיים׳ לחינוך יהודי וישראלי. 

״בוודאי, אני חושבת שקידמתי את הנושא הזה מאוד. אומנם בהתחלה הייתי רקדנית בלט אבל משם המשכתי לרקוד בעיקר ריקודי פולק וזה לקח אותי לשירי ארץ ישראל.

התאהבתי במוזיקה של יהודית רביץ וכך התחלתי להבין שאם אנחנו נציג לילדים היהודים את המוזיקה הישראלית נחבר אותם לישראל מגיל צעיר. היום הפרויקטים החינוכיים שלנו הם ענקיים – יש לנו מורים ושיעורי ריקוד בהמון מוסדות חינוכיים, בבתי כנסת ואירגונים יהודיים. אני משערת שאנחנו משפיעים על בערך 6000 אנשים בחודש שנחשפים לריקודים שלנו ולומדים אותם.

כשאנחנו מלמדים ילדים לא יהודים על ריקודים יהודיים ועל ישראל, אנחנו גם  מלמדים אותם לספור בעברית ולדבר קצת את השפה. למשל, כשהתחלנו ללמד ׳בלשון אקדמי׳ זה היה פעם בשבוע, שיעור אחד בשישי אחר הצהרים לכ-20 תלמידים.

בשנה האחרונה יש לנו כבר 15 שיעורים בשבוע ובשנה הבאה נעלה ל-18 שיעורים בשבוע. יש לנו שלושה ימים מלאים של שיעורים שלנו ובסוף השנה הילדים יעלו מופע מדהים, והמורים שמלמדים שם הם ישראלים. זה חשוב לי כי הם מלמדים ומתמקדים המון בישראל״.

***

ג'ני, בואי נדבר על "קשת 36". מה אנשים יכולים לצפות?

״ זה יהיה מופע מיוחד לחגיגות של יותר משלושה עשורים. הזמרת הצעירה עמית קנון שהצטרפה אלינו לסיבוב הופעות לאחרונה תופיע איתנו באירוע. עוד תוכלו לראות את הרקדנים של סטודיו 84 שהם מקצוענים מהרמות הגבוהות ביותר. יהיו מבחר ריקודים מהרפרטואר הגדול של ׳קשת חיים׳ מכל השנים.  נעניק גם פרס מיוחד ל-SIDONIA LAX שהיא אמא שלי. היא בת 91 ומאוד מוכרת בקהילה היהודית שלנו. היא חברה בבורד ותומכת ב׳קשת חיים׳ כבר המון שנים, אז אנחנו מוקירים לה תודה".

ריקוד היה מאז ותמיד אחד מתחומי האמנות האהובים עליי. אולי זה השילוב של המוזיקה והתנועה יחדיו, אולי האסטטיקה והשליטה המדהימה של הרקדנים בכל שריר ואיבר בגופם. אבל משהו במופע של ריקוד ותנועה  אצל ׳קשת חיים׳ מרגש בצורה אחרת; השילוב של אומנות התנועה יחד עם הצביון היהודי, הפן החינוכי והשירים שנוגעים לכולנו לוקח את ההופעות שלהם למקומות גבוהים מבחינה אומנותית ורוחנית. ריקוד היא צורת הביטוי הכי גבוהה של הנשמה – ו׳לקשת חיים׳ יש הרבה מזה.

את ׳קשת חיים ׳ תוכלו  לראות במופע המיוחד לציון 36 שנים להיווסדם ביום חמישי 6 בספטמבר ב'אמריקן ג׳ואיש יוניברסיטי' בבל אייר.

לכרטיסים: www.teevtix.com  וגם בטלפון: 818-784-0344

The post 'קשת חיים' חוגגים 36 שנים appeared first on Shavua Israeli - שבוע ישראלי.

מאת: דיקלה גולסה 

הציור היה ונשאר חוויה קיומית אנושית. הציורים הקדומים ביותר שצוירו על ידי בני אנוש, הם הציורים שהאדם הקדמון צייר על קירות המערות. מהות הציורים הייתה סמלית כאשר בני האדם השתמשו בסימנים וסמלים כדי ליצור קשר, לסמן דרכים, טריטוריה, אזורי ציד ועוד.

אנו מתחילים לצייר בגיל שנה וחצי לערך כשאנו מציירים לרוחב הדף אנחנו יודעים שאנו מרכז העניינים, אנחנו השחקן הראשי. כשאנו מציירים לאורך הדף אנו אומרים שהדרך שלנו ארוכה, לכן אנו מצמצמים את המקום כדי שהמטרה תהיה נגישה.

כילדים נהגנו לצייר, לשרבט או סתם לשפוך צבע על הדף וכך גם רצוי לעשות בכל מסגרת חינוכית בלתי פורמלית, בעזרת צבעי פנדה, אקריליק או גואש, הילד מוזמן לצייר ולבטא את עצמו ללא בי־קורתיות ושיפוטיות ו״לשפוך״ על הדף ככל העולה על רוחו. למה? כי הדף הוא המראה של ״האני״ בכל רגע נתון שבו אנו מתחילים לצייר והוא משקף כיצד אנו מרגישים או חווים את אותו רגע/אותו יום/ אותה תקופה.

הציור מסייע לילד להביע את עצמו ולספר ״מה שלומו ?״ ברגע זה או בכלל. ילדים מעבירים מסרים באמצעות הציור שאותו הם מציירים; זו בעצם השפה שלהם שבה הם בוחרים לתקשר עם הסביבה. מציורים אלה ניתן ללמוד רבות על עולמו הרגשי של הילד, על דימוי הגוף שלו, על המקום שבו הוא תופס את עצמו בחברה ועוד. כך, במהלך חייו לומד הילד להביע את עצמו בציור תוך כדי שהוא מתפתח ומאפשר לעולם החיצוני להיכנס לפנימיותו במקביל להתחזקות מקומו החברתי ורכישת הקודים החברתיים המקובלים. לכן בציורי ילדים אנו נראה (בד״כ) התפתחות ע״פ גילו של הילד והתבגרותו.

שלבי התפתחות הציור

1. שלב השירבוט- גילאים1.5-3.5

זהו השלב הראשוני והבסיסי שבו הילד מחזיק את הצבע ו״מקשקש״ להנאתו בלי שליטה ובהרבה צחוק וריגוש מהקווים והנקודות המופיעים על הדף הלבן. בהמשך מתחילות צורות (בעיקר עיגולים) וכתמים שהילד נותן להם שם אסוציאטיבי שהוא בוחר בעצמו.

2. השלב הטרום סכמתי – גילאים3.5-5

תקופת מעבר לציור הסכמתי בו הילד נע בין שירבוט/קשקוש לציור מוגדר ומכוון יותר, כאשר כאן ניתן לראות את הדמות הראשונית שאותה הילד מצייר: עיגול גדול (ראש) וקווים שיוצאים ממנה ומשמעותם רגליים.

3. השלב הסכמתי – גילאים5-8.5

״סכמה״ כלומר, תבנית. בשלב זה הילד מתחיל לצייר דמויות וחפצים בעזרת ייצוגים הנדסיים, כאשר הצורות הן מה שאנו מכירים ולימדנו את הילד: הבית בנוי מריבוע ומשולש, דמות מצטיירת כראש, גוף, ידיים ורגליים ועוד. סכמה זו משתכללת עם הגיל של הילד, אולם הילד מצייר את מה שהוא למד על העולם ולאו דווקא את מה שהוא רואה ולכן יש לעיתים עיוותים בציור כמו גדלים שונים, בית שקוף שאפשר לראות מה יש בתוכו. כמו כן, בשלב זה אין פרופורציות אלא רק ציור ע״פ גודל החשיבות, למשל: ציור של דמות של אב גדולה יותר מהבית, זה מעיד על ילד שגדל עם אב דומיננטי ומאוד מעריץ אותו.

4. השלב הטרום ריאליסטי – גילאים8.5-11.5

בשלב זה יש יותר ניסיונות של הילד לצייר את מה שהוא קולט בחושיו, כלומר את המציאות סביבו ולכן נמצא יותר תנועה, פרופיל, עומק ונוכל לראות תיאור מדויק יותר של מציאות חייו. למשל: המכונית של אבא בחנייה, חוג הבלט עם החברות, מסיבת יום ההולדת ועוד. זה המקום שבו נראה השוני הגדול בין הילדים: ילדים עם דימוי עצמי גבוה יציירו את החוגים שבהם הם משתתפים ויציגו עצמם כמנהיגים, ילדים עם דימוי עצמי נמוך יציירו יותר את המשפחה ואת המשחק האינטימי עם החבר שאתו הם מעדיפים לבלות אחר הצהריים. בתקופה זו יש ריבוי סגנונות וחיפוש אחר דרך חדשה.

5. השלב הריאליסטי – גילאים11.5-19

זה השלב שבו הילדים בד״כ מפסיקים לצייר או/ו להתעניין בציור, אלא אם כן הם נדרשים לצייר במסגרת כזו או אחרת. למה? כי גיל זה המוגדר ״גיל ההתבגרות״ הוא גיל רגיש וביקורתי והפער בין מה שהמתבגר יודע על העולם (וזה המון) לבין יכולת הביטוי (בכתב או בציור) יוצרים תסכול, יש להם דרך הבעה קלה יותר שהיא הדיבור וזה מה שגורם להם לעזוב את האומנות בכללה. כמובן שיש את אלה הממשיכים להשתמש בציור כדרך להבעת רגשות, אידיאות, מחשבות, חלומות וחיפוש עצמי וכן נפגוש את השונה/היצירתי/הייחודי/המשוכלל הבוחר לצייר את עולמו.

ההתפתחות בשלבי הציור הינה טבעית ועל כן חשוב מאוד להורה או למחנך/למדריך, לא להתערב ביצירה של הילד ולא להנחותו מה או איך לצייר. הימנעות ממתן הכוונה מאפשרת לילד לבטא באופן חופשי וספונטני את רגשותיו בצורה לא מילולית וכן לבטא, באמצעות הציור, את אופן ראייתו את העולם והסביבה שבה הוא חי. כמו כן, הציור הוא כלי ביטוי אישי שכל ילד זקוק לו ולכן אסור להציע לתקן את הציור שלו. רצונו של הילד הוא דחף טבעי ואם לא נתערב לו בציור הוא יצייר מה שמכתיב לו הדחף הפנימי שלו, וישקף את חוויותיו ורגשותיו בזמן נתון.

מה על ההורים לעשות כאשר הם רואים

את הציור של ילדיהם בכל גיל?

1. בגיל השרבוט יש להתבונן בציור של הילד ולהקשיב לדבריו ולשמות שהוא בוחר לתת לשרבוטים שלו. זו תקופה שלא תחזור על עצמה וחשוב מאוד לתת לילד להבשיל לאט בלי לבקר את מעשיו. זכרו: המטרה שלכם היא לא לגדל ילד צייר או סופר או רקדן, אלא אנו רוצים לגדל ילד בריא בנפשו ובשל שבוחר לעצמו את דרכו בחיים ללא חשש. היצירתיות היא תכונה טבעית ועליכם לתת לה להתקיים בנפשו של הילד בכייף ובאהבה. אם אתם מאוד רוצים לדעת מה עובר על הילד, פנו לאנשי מקצוע בתחום.

2. אין צורך להגזים ועל כל קשקוש/שרבוט של הילד לתת שלל מחמאות מוגזמות כמו: ״אתה מלך״, ״אתה גאון״ או להדריך אותו כיצד לצייר. במצב אידיאלי הילדים לא ‘יודעים׳ שציור זה סמל שמייצג אובייקט .האופציה הזאת מתבררת להם במהלך ההתפתחות וכשהיא מתגלה לילד הוא חווה אותה כמו ‘קסם׳. זוהי למעשה ה״מציאות המדומה״ הכי ראשונית שיש, לכן כדאי לו לחוות את זה בעצמו במהלך התפתחותו.

3. רצוי לעודד את הילד לצייר בצורה כיפית, למשל ע״י הנחת דפים לבנים בשולחן ציור קטן שמותאם לילד עם חפיסת צבעי פנדה שלמה המונחת בהישג יד. הילד ייגש לבדו לשולחן ויצייר להנאתו. בהחלט אפשר לצייר לידו בשולחן.

4. חשוב מאוד לאפשר לילד לצייר לבד ולא ״להדריך״ אותו או ״לצייר בשבילו״. באמצעות הציור הילד חוקר את העולם, מגלה צבעים וצורות וחש שליטה במציאות, דבר המאפשר לו סיפוק עצמי. כמו כן, מדובר בהתפתחות של המוח והכנה לשפה וכתיבה (תאום יד-עין, מוטוריקה עדינה).

דיקלה גולסה-חליווה היא בעלתM.A . בחינוך, מורה לעברית ויהדות, קואצ׳רית להעצמת בני נוער ויועצת להורים לטיפול בהפרעות קשב וריכוז באמצעות פענוח ציורים וגרפולוגיה. ליצירת קשר:hebrewteacherla@gmail.com • www.learningwithdikla.com

The post פענוח ציורי ילדים וגרפולוגיה appeared first on Shavua Israeli - שבוע ישראלי.

מאת: ארי בוסל

״הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים.״ ציטטה זו המיוחסת ליאנוש קורצ׳אק פתחה את דברי אבי גבאי בדף הפייסבוק שלו לתחילת שנת הלימודים לפני שנה. המסר המסיים:

לתלמידים, למורים ולהורים, לכולנו, אני מאחל שבשנת הלימודים הזאת נמצא את הדרך להנחיל לדור העתיד שלנו את המאחד ולא את המפריד. שנדע להעביר להם את המסר שערכים חשובים לא פחות מציונים. שנשכיל לעודד יצירתיות, יוזמה ויצירה. שנהיה בטוחים שכל ילד וילדה בישראל ירגישו שהם יכולים להגשים כל חלום.
שתהיה שנת לימודים פוריה ומוצלחת!

בסוף שנת הלימודים מקבל כל תלמיד תעודה עם ציונים. איני יודע אם משרד החינוך מעריך גם את תוצר עבודתם של המורים, אך טוב מדי פעם בפעם לעשות פסק זמן ולבחון עד כמה התקדמנו, מה טעון שיפור והיכן ניתן לשנות הרגלי עולם. טוב לתלמידים, טוב למורים כמו גם לבירוקרטיה הנלווית שבלעז קוראים לה ״אדמיניסטרציה״. ירצה הקורא, יבדוק את מצגות גוף בשם ״שורש״ הטוען שרב הדורש תיקון במערכת החינוך במדינת ישראל. אך אני דובק בדבריו של גבאי, שכן כולנו רוצים היינו לראות אחוד במקום פרוד, יצירתיות, יוזמה ויצירה, דברים שיאפשרו לנו לחלום, ואולי גם לראות את אותם חלומות מתגשמים.

כמו שנת הלימודים שהסתיימה עם בוא הקיץ והעומדת להתחדש עם בוא הסתיו, כך גם חילופי גברי בלוס אנג׳לס בעומד בראשות הקונסוליה.

הגיעה תקופה לקיצה. קונסול כללי אחד חוזר ארצה ואחר מגיע במקומו. (הגיע הזמן שתכהן אישה כדי־פלומטית הבכירה ביותר בחוף המערבי. כולנו נאהב זאת, ביחוד כאן בקליפורניה. ואולי, רק אולי, תהיה זו מישהי הדומה רק במקצת לשגרירת ארה״ב לאו״ם, ניקי היילי, שאין כמוה לארה״ב, למדינת ישראל ולהגיון הבריא באשר הוא).

הרשו לי לבחון את שתי שנות כהונתו של הקונסול הנוכחי.

״מיאמי סמי״ הוא כינוי החיבה שהודבק לקונסול ישראל בלוס אנג׳לס, סם גרנדוורג. יהודי אמריקאי ממיאמי שעלה לארץ. חזר לארצות הברית, חזר ארצה, נהיה עורך דין (כאן או בארץ) עבד במשרה בכירה בארגון יהודי-אמריקאי בארץ, נלקח ע״י נתניהו להיות הדיפלומט הבכיר בחוף המערבי לתקופה של שלוש שנים וחוזר עכשיו ארצה אחרי שנתיים בלבד בכדי להיות עם אשתו ועם ילדיו שכבר עזבו אותו כאן בדד לאחר זמן לא רב.

אין רגע משעמם

משעמם ודאי לא היה לו, שכן בלוס אנג׳לס לא יכול להיות משעמם לדיפלומט הבכיר של מדינת ישראל.

יש לו כאן קהילה ישראלית עניפה במיוחד, אחת הגדולות ביותר מחוץ למדינת ישראל. אלו רוצים אותו לארוחת בוקר שבועית, האחרים לפגישות ולביקורים הדדיים. אך בגדול, לישראלים כאן לא אכפת במיוחד מהקונכ״ל, ביחוד כשזה מדבר במבטא ״אמריקקי״. הישראלים חיים כאן את חייהם, ולמעט קבוצה שמעורה ומקורבת לקונסוליה, לכל השאר לא ממש איכפת (כך בשגרה, ולצערנו, כך גם בחרום).

יש לו את הקונסוליה עם צוות של כמה תריסרי עובדים, וגם אם נוהג הוא לתת קרדיט לכל אחד ואחת בנפרד, הוא האחראי, והדברים חייבים לזרום קדימה בכיוון מסוים – זה שהוא התווה.

יש לו את הקהילה היהודית, גם היא (כמו זו הישראלית) אחת מהגדולות ביותר בעולם. זו קהילה תומכת-ישראל במיוחד, אך קהילה שתומכת בצורה מסוימת – צורתה שלה. עיקר המאבק ב״מתווה הכותל״ פורץ לו מכאן, ולדיפלומט הבכיר שעל ראשו כיפה סרוגה ומעל לראשו התואר ״מתנחל״ (בשל המקום בו הוא ומשפחתו גרים – מעבר לקו הירוק בשטחים הכבושים מידי ה״פלסטינים״), לא קל כלל ועיקר לעבוד בצורה אפקטיבית מול הקהילה היהודית. נחמדות אישית ותואר דיפלומט אינם מספקים לגשר על התהום שנפערה בין הקהילה לבין מדינת ישראל. הנתק הולך וגובר, והנזק עצום – ליהדות העולם, יותר מאשר למדינת ישראל, אך תפקיד המדינה הוא לדאוג להם.

יש קהילות שפעם היו מוגדרות כקהילות יעד הלטינים, השחורים, האסיאתים, הסגל הדיפלומטי, התקשורת, ביטחון פנים… אך נראה שכל אלו נזנחו לאחר כבוד, והקונסוליה התאימה פניה למאוייו וסדר העדיפות של הקונכ״ל. קצת קשה לעשות סדר ולהבין, שכן אין זה סדר עדיפות לאומי או אפילו של משרד החוץ: מחד עיתונאים חוקרים ואנשים מחוג ה״ימין הקיצוני״ בארץ, מאידך אנשי ״קומביה״ עם האיסלם מסוג אלו שמבטיחים להשפיע על שחרור גופותיהם של הדר גולדין ואורון שאול, או אלו המכריזים קבל עם ועולם שאיסלם היא דת שוחרת שלום ואוהבת אותנו – היהודים והנוצרים – ביותר), אך בעיקר, לא אלו ולא אלו (שתי הקבוצות הן יותר קוריוזים המאפשרים כיסוי תקשורתי נרחב בארץ, שכן כאן באמת לאיש לא אכפת) כי אם… תעשית הסרטים.

קונסוליית הוליווד

הקונסוליה הפכה להיות ״קונסולית הוליווד״ וזה נראה עיקר עיסוקו של ״מיאמי סמי״ (אולי יהיה לנו סיקוול).

אמרנו שלמרות הגעגועים למשפחה שבארץ, משעמם כאן אפילו לא לרגע אחד! בין גל גדות לבין פאודה, החגיגה בעיצומה, ובמרכזה אדם ברקוביץ מסוכנות CAA ונטפליקס. כיוון שלוס אנג׳לס בירת הסרטים, מדי שנה טרם הוכרזו פרסי האוסקר היינו עדים לתכונת יתר בקונסוליה, למרות שלרוב, המועמדים מישראל ניגחו בה בעוצמה. אך כרגע נשכחה תעשיית הקולנוע הישראלית ובמקומה חוגגת תעשית הסרטים לטלוויזיה, או מה שנקרא בעגה המקצועית ״קונטנט״ תוכן). לחברת נטפליקס נכנסים כל כך הרבה מילארדים מדי שנה, שהיא זקוקה לתוכן כמו אוויר לנשימה, ומה יותר טוב מסדרות שהמוח הישראלי רוקח לנו?!?

כיוון שכל כך טוב, ואין בעיות של ממש, ניתן להתרכז בעיקר, ולקונסוליית הוליווד, העיקר הוא תעשית הסרטים-סדרות-ותוכן מבית היוצר הישראלי. הרשו לי לדייק, אין הקונסוליה עוזרת בהכרח בקידום סרט או סדרה, בגישור מפיקים וחברות עם תקציבים שקיימים לעידוד פרויקטים (לדוגמא להסרטה בירושלים הבירה). אני נזכר במפיק שביקש שיעזרו לו בקישור מקומי בקשר לסרט על גבעת התחמושת. הוא לא זכה בתגובה. דוגמאות נוספות יש למכביר. אך אם הקונסוליה לא עוזרת ברמת השטח, מה בדיוק היא עושה בתור ״קונסוליית הוליווד?״ לוקחת קרדיט עבור הצלחות שאין לה יד ורגל בהן? הס, אסור לשאול. מי שצריך לדעת יודע!

חבל רק שבעיצומה של החגיגה המתמשכת קורים דברים כמו ״נטלי פורטמן״ או סירוב הקהילות היהודיות לארח את ראש ממשלת ישראל (אותו ראש ממשלה של ששה או שבעה מיליוני ראשי ממשלות), ושניהם קשורים הן בלוס אנג׳לס והן בתעשיית הוליווד, קרי תחת משמרתו של הקונכ״ל וגולת הכותרת של שהותו בלוס אנג׳לס שהפכה את הקונסו־ ליה ל״קונסוליית הוליווד״.

מי יזכור נסיעה לארץ ופגישה עם הנשיא, של מספר מפיקים או אנשי מפתח יהודים השולטים בתעשייה חשובים ככל שיהיו), כשאשת מפתח אחר איש מפתח ינקטו בצעדים של ממש, בדיוק כמו שעשתה נטלי פורטמן וסטרה לכולנו בצורה כואבת עד מאד?

הדוגמא של קונסולית הוליווד שעושה ועושה ואת תפוקתה ניתן למדוד דרך נטלי פורטמן וחבריה מזכירה את העבר.

היה כאן בעבר קונסול כללי (גם הוא מינוי מלמעלה, אם כי לא מינוי חיצוני) שתחת משמרתו צמחה לה בדיוק בטריטוריה תחת אחריותו – תנועת החרם. הוא היה עסוק בארועים נוצצים ובתכנונים גר־נדיוזים (שלא הגיעו לידי ביצוע של ממש), כך שלא הבחין, או אולי לא רצה לעסוק, בזוטות. אלו הלכו ותפחו, התרחבו והתפשטו, התבססו והתעצמו עד כדי כך שהפכו לתנועה השניה המשפיעה ביותר בתחילת המאה העשרים ואחת.

בשנתיים שלוש אחרונות, נשמע הן מלוס אנג׳לס והן ממשרד ממשלתי מאד מתוקצב ש״ידינו על העליונה!״ ״אנחנו מנצחים את תנועת החרם!״ ועוד מוסיפים אלו שלא מבינים בענין ״תנועת החרם ניכשלה כישלון נחרץ להשיג את מטרותיה!״ (עד כמה טועים הם, שכן המטרות אינן אלו עליהן הם חושבים.) הכספים זורמים, בעיקר מאדלסון לארגון המחמד שלו, לגופים שונים ברחבי ארה״ב ומאותו משרד ממשלתי, וכל זאת בעשרות מיליונים (דולרים כאן, ש״ח בארץ). כסף, כמובן, הוא לא ערובה לנצחון או לתועלת או לתפוקה, ואלו פשוט לא קיימים; קרי זורם לו הכסף ותועלתו שולית אם בכלל.

חוני המעגל ושותל עצי החרוב

בתלמוד בבלי (תענית דף כג ע״א) מסופר (לפי רבי יוחנן) על חוני המעגל ששאל ״איש שהיה נוטע חרוב: חרוב זה, עד כמה שנים צריך להמתין כדי שיטען פרות? אמר לו עד שבעים שנה לא יטען בפעם הראשונה. אמר לו חוני לאיש: האם פשוט לך שתחיה עוד שבעים שנה? אמר לו אותו האיש: אני מצאתי את העולם נטוע בחרובים, כמו ששתלו עבורי אבותי, כך אני שותל לבני״.

נתניהו בחר ב״מיאמי סמי״ לשרת שלוש שנים בתור קונכ״ל. קודמו דיוויד סגל היה איש משרד החוץ, דיפלומט בהא הידיעה. האם מוצדק להצניח אדם מבחוץ, למשרה שהשפעתה יכולה להיות כה רבה וארוכת טווח? איזה ערכים מייצג הנציג – אלו של מדינת ישראל? אלו של הבוס שלו שדאג לו לתפקיד? שלו עצמו? אלו שמזכים אותו בכיסוי תקשורתי של רגע לעומת מאמץ של יזע ועבודת כפיים, שיניב פרות או צל רק בעוד שנים רבות?

השנתיים האחרונות היו טובות לנו עד מאד, מעין פסק זמן (״הודנה״ לצורך התארגנות מחדש וצבירת כוחות). לא היה משט טרור. לא היו פיגועי טרור מתמשכים, אותה חגיגה-נמשכת תחת הכותרת ״אינתיפאדה״. לא היה מבצע קרקעי עם כניסה לעזה. לא הייתה מלחמה בלבנון או בסוריה, ירדן, עירק או מצרים. לא נחטפו חיילים והוחזקו בשבי. לא היתה מתקפת סייבר ששיתקה את מדינת ישראל. היו ספיחים, ומעט עפיפונים, וגם שריפה או שתיים, אך הכל זניח יחסית לחיים הטובים, לאקסיטים, להשקעות בארץ, למספר התיירים שהולך וגדל ואינו פוסק לרגע, לפוליטי־קה המהפטנת אותנו, את כולנו, לטיסות לחו״ל, להשקעות בחו״ל, לכספים שישראלים מחזיקים בחו״ל, למספר הדירות שכל אחד מחזיק בידו בארץ להשקעה, לחיים הטובים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

היה קצת רעש, מדרום ת״א, עם מהגרים בלתי חוקיים. הייתה גם תקיפה אחת ושניה ושלישית בסוריה. היה דין ודברים עם איראן, אחרי שהמסמכים הסודיים ביותר של תוכנית הגרעין שלהם הוצגו בירושלים הבירה. הייתה הכרה בירושלים כבירת ישראל והעברת מספר שגרירויות מהשפלה אל ההר. בקיצור, שנתיים טובות עד מאוד, פרות דשנות מאוד-מאוד.

דווקא בשנתיים כאלו, כשלא צריך להוכיח את עצמך בשעת משבר אקוטי או מתמשך – כפי שהיתה מנת חלקו של כל קונכ״ל בעבר – ניתן היה לבסס, למסד, לצור יש מאין, לחזק, לתמוך, לעשות דברים שהחיים הנינוחים והנוחים וזו השעה מאפשרים.

ניתן היה לעבוד על פשרה עם הקהילה היהודית, שלא יהיה מתווה הכותל סימן ״בקיעת החומות״ שאחריהן חורבן בית. שלום בית, איזה רעיון מעולה.

ניתן היה לעבוד עם הלטינים והשחורים ומיעוטים רבים אחרים, שכן כה רב המשותף בין המהגרים הישראלים לארה״ב לבין מהגרים ממכסיקו או סין. אנחנו מיעוט שבמיעוט, וכולנו מהגרים (ובינינו רבים כל כך שנמצאים כאן בצורה בלתי חוקית).

ניתן היה לנצל את שנת החמישים לאיחוד ירושלים לעבוד על איחוד מבית, ואת שנת ה-70 למדינת ישראל המודרנית לקדמה בקרב העתונות האוהבת לשנוא אותנו, והדיפלומטים הזרים והפוליטיקאים המקומיים, מהודו ועד כוש (קרי בכל רחבי הטריטוריה המערבית, מהוואי עד אריזונה ויוטה).

יש גם קהילות שאף פעם לא זכו לפגוש קונכ״ל ישראלי – לדוגמא החרדים השחורים של הישיבות באזור שדרות לה-בראה.יש גם קהילות אחרות, חשובות לא פחות, שגם אותן זונחים, כי הן קהילות חלשות, והחשובה בהן היא קהילת ניצולי השואה שהולכים ונעלמים, הולכים אחד אחת לעולמם.

הדור הבא והישראליות

וישנה את הקהילה הישראלית, לא זו המקורבת למילארדרים ולמולטי-מיליונרים – הם עם בדד ישכון, בדד מרצון כמובן, שכן ‘העמך׳ לא בשבילם – וגם לה צריך לדאוג פן יתקיים בה ״ואבדתם בגויים״, שכן מדוע יושבים פה כה הרבה ישראלים כשיש להם מדינה משלהם? ומדוע הם מעדיפים לאבד את הדור הבא ואת צביון הישראליות, ולהתנתק ע״י כך מהארץ אחת ולתמיד? ומה יקרה כשכבר לא יהיה כאן נוח ונעים, וינסו הישראלים לחזור ארצה (כמו שקרה, לדוגמא, בסוף 2008 תחילת2009 אחרי המשבר הכלכלי האחרון)?

ויש גם את מזכר ההבנה בין ישראל לבין קליפורניה וערים בה הרבה, ואיך אותו מזכר שנחתם ע״י ראש הממשלה שגם הכניס את הקונכ״ל לתפקידו, מיושם בשנתיים האחרונות? אם מנוצלת ההזדמנות הזו של ה- MOUעד תום?

ראו כמה דברים אפשריים ניצבו נכונים מהלך השנתיים האחרונות. נשמח כולנו ללמוד מה נעשה, לראות אותות ותוצאות בשטח, כך שלא צריך יהיה להעסיק יחצ״נים ודוברים ושאר אנשים האמונים על יחסי ציבור, כי ניתן יהיה לראות דברים במו עינינו ממש.

אני משפשף את עיניי, שכן הציפיה מורטת את העצבים. איני רואה, למרות שאני מנסה בכל כוחי. רוצה אני כל כך להוכיח לעצמי שלא בוזבזו השנתיים. אין זה מספיק להגיד ״אנחנו יודעים מה עשינו,״ צריך לראות את הפעילות או את התוצאות בשטח. אך כאן מבחינתי – מידבר שומם. דבר אחד ברי לי – קונסוליית הוליווד הגיעה לאולימפוס, ואולי כדאי לרדת משם. מזהירה אותנו התורה ״לבלתי רום לבבו מאחיו״ ומפני ״ועבדת שם אלוהים אחרים עץ ואבן״. באולימפוס אולי חיים להם האלים, ומעניין שם ביותר – אינטריגות ורציחות, מניפולציות ומזימות, סרטים וסדרות אך כאן, בינינו, החיים של ממש, ורק כאן ניתן לזרוע ולקצור.

חלקת גן כה טובה נזנחה לה משך שנתיים. נגנזו תקוות וציפיות גדולות מתחילת התקופה. הרגע חזק וגבר לו על ראייה ארוכת טווח; ואני תוהה אם הדרך לוודא שאין דבר זה ישנה על עצמו היא שנדרש איש משרד החוץ לכהן ולשרת כדיפלומט הבכיר ביותר של מדינת ישראל בחוף המערבי.

לתגובות: bussel@me.com

The post קונסוליית הוליווד ו״מיאמי סמי״: למה לא ממש נתגעגע לקונכ״ל בלוס אנג׳לס סם גרונדוורג? appeared first on Shavua Israeli - שבוע ישראלי.

מאת: שרון מור

כאשר ראיתי באינסטגרם את התמונה של לאונרדו וברד פיט השחקנים הכישרוניים והאהובים עלי, לבושים בבגדים של וינטג׳ מייד חשבתי אולי זה סרט חדש, עשיתי בירור קטן, ולשמחתי זה אכן סרט חדש, ולא סתם, סרט חדש לטרנטינו, אהוב ליבה של דניאלה פיק הישראלית; טרנטינו צירף לקאסט המדהים רשימה ארוכה של כוכבים שכולם אוהבים מכל הזמנים, הרשימה בהמשך.

״ג׳וג׳ו ראביט״ (״Jojo Rabbit״) היא סאטירת מלחמת העולם השניה, שכתב ומביים טייקה וואייטיטי. הסרט נמצא בימים אלו בצילומים בפראג, עם אנסמבל קאסט יוקרתי שכולל את סקארלט ג׳והנסון, סאם רוקוול (זוכה האוסקר על ״שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי״), הקו־מיקאית רבל ווילסון ואלפי אלן (תיאון מ״משחקי הכס״). וואייטיטי עצמו יגלם את התפקיד הביזארי והזוי ביותר שניתן להעלות על הדעת: היוצר הניו-זילנדי-יהודי ייגלם את היטלר בגרסת החבר הדמיוני של גיבור הסרט הצעיר.

הקומדיה השחורה עוקבת אחר נער גרמני נבוך (רומן גריפין דייוויס) מתנועת הנוער ההיטלראי, שהפטריוטיות התמימה שלו מוצבת במבחן כשהוא מגלה שאמו החד-הורית (ג׳והנסון) מחביאה בביתם נערה יהודייה (תומסין מקנזי). הנערה הופכת את השקפות העולם של הגיבור הצעיר, ומכריחה אותו להתמודד עם פחדיו הגדולים ביותר. במקביל, לנער כאמור יש חבר דמיוני צמוד, והוא היטלר (וואייטיטי). ווילסון ורוקוול יגלמו דמויות נאציות.

יהודי-פולינזי שמגלם את היטלר

וואייטיטי, שאמו יהודייה ואביו ממוצא מאורי (הילידים הפולינזיים המיושבים במשך מאות שנים בניו זילנד), פירסם לאחרונה תמונות ראשונות מסט הצילומים של הסאטירה האנטי-מלחמתית. הבמאי כתב ״איזו דרך טובה יותר קיימת להעליב את היטלר, מאשר לתת ליהודי-פולינזי לגלם אותו?״, ובנוסף הצהיר שהוא שמח מאוד ש״ג׳וג׳ו ראביט״ יגחיך את הנאצים וירגיז הרבה גזענים.

תסריטו של וואייטיטי, שהמתין להפקה ברשימה השחורה ההוליוודית כמה שנים, מבוסס על ״Caging Skies״, ספרה של כריסטין לאוננס. זה לא מפליא שהיוצר הצליח פתאום למצוא לפרוייקט אולפנים ומימון: בשנה שעברה, וואייטיטי נכנס לרשימת הבמאים המבוקשים ביותר בהוליווד, עם הצלחתו כבמאי ״תור: ראגנארוק״. הלהיט המארווליסטי הכניס 854 מליון דולר ברחבי העולם, והצליח להפוך את תור, שנחשב לחוליה הפחות מעניינת מחברי הנוקמים, לאחד מהגיבורים האהובים ביותר. לצד הצלחת הבלוקבאסטר, דרמות קומיות קטנות כמו ״ג׳וג׳ו ראביט״ הן מקומו הטבעי של הבמאי, שהחל את דרכו כיוצר אינדי עם סרטים מוערכים ונפלאים כמו ״ילד״, ״מה אנחנו עושים בצללים״ ו״המצוד אחר אנשי הבר״.

הוליווד של טרנטינו

בעולמו המקביל והשונה לחלוטין של קוונטין טרנטינו, הבמאי האלוף אסף לעצמו רשימה של אליטות קולנועיות לסרטו החדש ״Once Upon A Time In Hollywood״, שמצטלם גם הוא בימים אלו כאן באל. איי. טרנטינו בעצמו כבר הוציא לעולם סאטירת מלחמת העולם השניה כידוע עם ״ממזרים חסרי כבוד״, שהיה שונה בתכלית ממה שוואייטיטי מכין לנו, אבל נקמני לאחות.

הוא סרט ״Once Upon A Time In Hollywood״ מיסתורין פשע, שמתרחש בזמן הרציחות של צ׳ארלס מנסון המתועב, בלוס אנג׳לס של 1969. בסרט יככבו בראד פיט, ליאונרדו דיקפריו, אל פאצ׳ינו, מרגו רובי, ברט ריינולדס, דקוטה פנינג, לוק פרי (דילן מ״בוורלי הילס 90210״, פרד אבא של ארצ׳י מ״ריברדייל״ תלוי את מי שואלים), טימותי אוליפנט (שבשנתיים האחרונות מככב ב״סנטה קלריטה דיאט״, קומדית הזומבים המשפחתית הכיפית של נטפליקס) וג׳יימס מרסדן (סייקלופס מסרטי ״אקס-מן״ הראשונים). בנוסף יככבו משתפי הפעולה הקבועים של טרנטינו מייקל מדסן, טים רות׳ וזואי בל.

הג׳ניפר לורנס הבאה?

את היהודייה הצעירה תגלם השחקנית הניו-זילנדית, תומסין מקנזי. מקנזי בימים אלו מככבת ב-״Leave No Trace״, הדרמה החדשה של דברה גרניק, שגילתה לעולם הקולנוע את ג׳ניפר לורנס עם ״קר עד העצם״ מ-2011. הסרט, שפתח בפסטיבל סאנדנס והציג מחוץ לתחרויות בפסטיבל קאן, בנתיים עומד על 100% מרשים ב-Rotten Tomatoes.

״Leave No Trace״ עוקב אחר אב (בן פוסטר) ובתו בת ה-13 (מקנזי) שחיים בבדידות בפארק בפורטלנד, כשטעות קטנה מורידה את חייהם מהמסלול לנצח.

מבט ראשון מדיקפריו

השבוע זוכה האוסקר דיקפריו שיתף תמונה ראשונה מתוך הסרט, שאת תסריטו טרנטינו כתב במשך חמש שנים לדבריו. התמונה חושפת את דיפקריו ופיט בתוך דמויות במראה שנות ה-60, על גבול שנות ה-70, והשחקן לא הרחיב בתיאורים, אלא רק כתב ״מבט ראשון״:

יש למה לצפות על המסך הגדול. חופשת קיץ נעימה ולהתראות בטור הבא.

שרון היא מפיקה וקופירטיירית בשאולינה הפקות המתמחים בצילומי פרסומות, צילום אירועים, סרטים דוקומנטאריים וסדרות אינטרנט וטלוויזיה. ליצירת קשר שרון טלפון:310-770-6423 אימייל: shaulina7@gmail.com אתר אינטרנט:www.shaulina.com

The post חדשות חמות מעולם הסרטים appeared first on Shavua Israeli - שבוע ישראלי.

מאת: אלעד מסורי

העיר לוס אנג׳לס ידועה כמקום בו חלומות מתגשמים. בעיקר בכל מה שקשור לעולם הסרטים, האופנה והזוהר. ישראלים רבים שמתגוררים בעיר המלאכים, ביניהם גם נערות צעירות שחלומן הגדול הוא להפוך להיות דוגמנית או כוכבת טלוויזיה מפורסמת. עכשיו הן יכולות לעשות את זה, ובגדול.

קבלו את הפרוייקט החדש של DH & JL PRODUCTION שנקרא MISS ISRAEL LA מאחוריו עומדת המפיקה המוכרת שני לאובר, שחתומה על הבאתם של אמנים ובדרנים רבים מהשורה הראשונה כמו גורי אלפי, אלי ומריאנו, קובי מימון וצביקה הדר, כמו גם אנשי תקשורות מובילים ובהם אילנה דיין, יונית לוי וצופית גרנט.

חברת ההפקות של לאובר הודיעה לאחרונה על הבאתה של נטע ברזילי – זוכת ארוויזיון 2018 להופעה בגאלה של ״גדולים מהחיים״ בחודש אוקטובר הקרוב, כאן אצלנו באל איי.

אל לאובר הצטרפה חני כהן – שמוכרת בקהילה הישראלית כמי שעומדת מאחורי ארגון ״מתחברים״, שיצר הפקות ואירועים רבים בקהילה שלנו.

לאובר וכהן שילבו כוחות ומעלות בקרוב את ״מיס ישראל אל-איי 2018,״ תחרות יופי לנערות בין הגילאים 15-25 שתיערך בחורף הקרוב. אם חשבתם שמדובר בעוד הפקה של פנים יפות וזה הכל, תחשבו שוב. הפרוייקט הנוכחי, כך מספרות המפיקות, שם לו למטרה לקדם את נושא העצמה הנשית – ולבחורת שישתתפו בו יש הכל: מראה, אישיות והרבה מה להגיד.

לדבריהן, פרוייקט מיס ישראל לוס אנג׳לס הולך להיות ברמה אחרת, ומעוטר בשלל כוכבים ענקיים מישראל ומלוס אנג׳לס. הבחורות נבחרות בקפידה ועוברות סינון כדי להבטיח שיוכלו לעמוד בפרוייקט הארוך, במשימות ומחנה האימונים המקדים וכמובן שיהיה להן את הפוטנציאל להציג אופי ואישיות מיוחדת.

מהיכן הגיע הרעיון לפרוייקט?

שני לאובר: ״חני ואני מכירות כבר למעלה מעשור, והיו לנו תמיד רעיונות לעשות דברים מיוחדים ביחד. עבדתי במשך שנים בתוכנית ‘ערב טוב׳ של גיא פינס, וכשהגעתי לאל-איי אנשים מהקהילה הישראלית הגיעו אליי עם רעיונית לקמפיינים ורצו שאחבר אותם לכל מיני מפורסמים, כיוון שהחברה שלי מביאה אמנים לאל איי כל הזמן. הרבה אימהות היו אומרות לי: ‘ש לי ילדה ממש יפה וגם מוכשרת בואי נעשה לה קמפיין אופנה׳. החלטתי להרים את הכפפה ולעשות תחרות יופי בסגנון הפנים של אל-איי, אבל שתהיה מיוחדת לקהילה הישראלית והיהודית. התחלנו מ-400 בנות שהגיעו אלינו וסיננו ל- 50בנות ומשם ל-20 המעומדות הסופיות״.

כיצד בחרתן את המועמדות הסופיות?

לאובר: ״אנחנו עובדות עם סוכנות דוגמנות בהוליווד שזו ההתמחות שלהם, ויש לנו גם צוות מקצועי ישראלי משלנו שכולל את סוכנת הכשרונות זהר יעקובסון ואת מנהל סוכנות הדוגמנות רוברטו.

״פנו אלינו בהתחלה גם המון ילדות בנות 13 שנראות נפלא, אז היינו חייבות לשים רף מסויים והחלטנו שהגיל יהיה15-25״.

נשמע כמו המון עבודה ואתגר לא פשוט.

כהן: ״כן האתגר הגדול היה שבהתחלה אנשים לא הבינו מה באמת אנחנו מחפשות, הם לא ידעו שלא מדובר בעוד תחרות יופי. לאחר הסינון הראשוני הצלחנו לאתר את המועמדות שמביאות משמעות נוספת ואופי מיוחד, ומסוגלות לעבור תהליך מיוחד גם כן. הבנות ייכנסו באמצע אוגוסט למחנה אימונים מיוחד שיכין אותן לאירוע. הן תקבלנה תכנים מקצועיים שיעזרו להעצים אותן. אנחנו לא רוצות שהן יהיו רק נשים יפות. בסדנאות הן יעברו הדרכות ושיחות אישיות עם רקפת אהרון הקוצ׳רית, קארין אדוני בן-דוד התזונאית, שרה דגן המנטורית. תהיה איתן כוריאוגרפית מקצועית שתלמד אותן ללכת על במה, סטייליסטים וצוות איפור אמריקאי שיכין אותן לצילומים ולטקס עצמו. הבנות גם תעבורנה בוקינג מקצועי שתעשה להן הצלמת קרן בן עמי.

הבנות גם יעברו עוד יומיים של התנדבות בקהילה עם ארגון ‘בשמחה׳: הן יארזו חבילות למשפחות נזקקות, יתנדבו בשלטר של בעלי חיים וגם בעמותת גדולים מהחיים׳, שמסייעת לילדים חולים במחלת הסרטן.

״אחרי שאנשים הבינו את הגודל והמשמעות החשובה של האירוע שלנו, החלה היענות מטורפת: מלא אנשים רוצים להיות ספונסרים, להופיע באירוע ולקחת בו חלק״.

כל תהליך העבודה עם הבנות יצולם בווידאו ויפורסם בתקשורת המקומית ובמדיה החברתית של הפרוייקט. האירוע עצמו יתקיים בחודש ינואר הקרוב בתיאטרון סבן בבוורלי הילס, עם מנחים מפורסמים ואורחים חשובים מעולם הבידור הישראלי.

על הבמה המרכזית יעלו בערב החגיגי 7 המועמדות הסופיות, מתוכן תיבחר הזוכה וסגניתה וגם פרס מיוחד לחביבת הקהל שאתם, קהל קוראי העיתון והאתר, העוקבים באינסטגרם ורוכשי הכרטיסים לאירוע תוכלו לבחור על פי דעתכם האישית.

הזוכה בתחרות תקבל חוזה טאלנט מיוחד באל-איי של חברת ההפקות של האירוע.

The post מי תהיה מלכת היופי של לוס אנג׳לס הישראלית ב-2018? appeared first on Shavua Israeli - שבוע ישראלי.

היא הדהימה את העולם בפסטיבל קאן האחרון כשהופיעה לפרימיירה של ״מלחמת הכוכבים״ בשמלה שכולה דגל ישראל • מוניקה אקירט נולדה בפולין, חיה בצרפת, ופיתחה קריירת משחק באל-איי עכשי היא לוקחת שיעורים ביהדות ומבקרת תכופות בישראל • חשיפה

פסטיבל קאן נותר אדיש השנה לקולנוע הישראלי ולא חיבק אל זרועותיו שום נציגות ישראלית. אירוע הקולנוע הצרפתי הנחשב בעולם הציג 54 סרטים עם שלל כוכבים מרחבי העולם, ובדיוק כשהיינו בטוחים שישראל נשכחה מהאירוע הנוצץ, הגיעה שחקנית פולניה-צרפתיה כמעט אלמונית, ובמשך דקות ארוכות התהלכה על השטיח האדום

של הקרנת הבכורה ל-Star Worlds עם שמלה שעוצבה כולה כדגל ישראל. היא שבתה את לב הציבור והתקשורת בארץ הקודש, ועל הדרך הרגיזה מדינות מוסלמיות רבות. גם בארץ מולדתה פולין הספיקה לצבור שונאים רבים בעקבות האקט הפוליטי הנועז.

השחקנית מוניקה אקירט איננה יהודיה (למרות שרב ישראלי אחד משוכנע שכן). ובכל זאת, קשה להישאר אדישים לבחורה הבלונדית היפה עם המבטא הצרפתי הסקסי שמתברר כי היא מתגוררת כאן, אצלנו בעיר המלאכים.

אקירט ביקרה לראשונה בישראל לפני שלוש שנים והוקסמה ממדינתנו הקטנטנה. היא סיפרה לי על הצמרמורות והאנרגיות החזקות שתקפו אותה בביקור בירושלים וגרמו לה להתקרב לדת היהודית.

על קריירת המשחק שהיא מפתחת בין אל-איי, פריז ותל אביב. היא גם סיפרה מדוע בחרה ללבוש שמלה עם דגל ישראל ענקי, האיומים שקיבלה על חייה ממקומות שונים בעולם בעקבות האקט הנועז של העמידה לצד ישראל.

כיום אקירט לומדת עברית, מקפידה לאכול כשר, מבקרת בכל שבת בבית כנסת ומתחזקת זוגיות עם קולנוען ישראלי-צרפתי.

כאשר הבטתי בדמותה של אקירט בשלל מהדורות החדשות והעיתונים בישראל לבושה בשמלת דגל ישראל, היא נראתה לי מוכרת. דקות ארוכות עברו טרם נזכרתי שנפגשנו בפסטיבל הסרטים הישראלי בלוס אנג׳לס אשתקד. אקירט הגיעה להקרנת הבכורה של העונה השניה של״ פאודה״. אז הייתה שחקנית זרה עם נסיון בעיקר בקולנוע הצרפתי ובדיוק העתיקה את מגוריה ללוס אנג׳לס.

הנוכחות היהודית והישראלית כאן ריתקה אותה. היא ניסתה להבין איך בלב לוס אנג׳לס מתקיים פסטיבל סרטים ישראלי שנמשך יותר משבועיים וממלא אולמות קולנוע נחשבים בעיר המלאכים.

יש המון גזענות בפולין

אקירט נולדה בעיר אובטרו שבפולין למשפחה לא יהודיה, אך כבר בגיל צעיר היא מספרת, נחשפה למקרי אנטישמיות רבים כלפי הקהילה היהודית בסביבת מגוריה.

אקירט: ״היהודים באובטרו ובכל פולין מסתתרים, הם מפחדים שיתנכלו ויפגעו בהם. יש המון גזענות נגד יהודים בפולין. לאחרונה גם הפסיקו ללמד על השואה בבתי הספר, זה יצא מתוכנית על הלימודים. יספרו שם על מלחמת העולם השניה אבל לא על השואה וזה מזעזע אותי״.

האם זו הסיבה שהיגרת בגיל צעיר לצרפת?

״אני לא חושבת שזו הסיבה כי אז אני הרגשתי בטוחה בפולין, דבר שאני לא יכולה להגיד על עצמי היום. עזבתי את פולין כי הרגשתי שזה הדבר הנכון הייתה לי אינטואיציה ששיכנעה אותי לעזוב, והייתי סקרנית לנסות את מזלי בפריז, העיר הגדולה. זוהי עיר מקלט להרבה נשים פולניות צעירות באירופה. רציתי ללמוד שם ולהתקדם. בהתחלה סידרו לי לגור במקום שהוא כמו מנזר, בית ספר לנשים בלבד. למדתי שם צרפתית במשך שלוש שנים, ועבדתי כמסייעת לקשישים. כך למעשה שילמתי את שכר הלימוד והמגורים. אחרי שלוש שנים הבנתי שזה לא בשבילי יותר, עזבתי למרכז פריז ולמדתי כלכלה באוניברסיטת סורבון״.

איך סטודנטית לכלכלה באחת מהאוניברסטאות הכי נחשבות בצרפת הופכת להיות שחקנית קולנוע?ֿ

״כשקיבלתי את הדיפלומה בכלכלה התחלתי לעבוד בערוץ Cannal + שבדיוק התאחד עם ערוץ טלויזיה נוסף כמנהלת במחלקת כוח אדם. במהלך העבודה נחשפתי לתעשיית הטלויזיה וזה סיקרן אותי. הרבה חברים לעבודה אמרו לי שאני צריכה לנסות את תחום הקולנוע וככה זה התחיל״.

אקירט זנחה את עולם הכלכלה ואת המשרה הבטוחה במחלקת כוח אדם והחליטה להשקיע את כל כולה בעולם השואו ביזנס. הסרט הראשון המפורסם שלה היה Barwy Szcescia בו גילמה דוגמנית פולניה שהגיעה לפריז להיות מפורסמת ונפלה לקוקאין ושאר סמים קשים, כאשר היא מנסה להתניע את הקרייריה שלה למרות כל האתגרים בעיר הגדולה.

ולפני קצת יותר משנה עברת ללוס אנג׳לס.

״כן זה תמיד היה חלום, פה זה הוליווד. אני מעריצה את סטיבן ספילברג ורוצה לשחק יום אחד בסרט שלו, אולי בסרט שקשור בהיסטוריה היהודית. אני זוכרת שחלמתי על זה כבר שראיתי את ״רשימת שינדלר״. כשעברתי לאל-איי כולם אמרו לי שאני משוגעת ושזה לא רעיון טוב, אבל אני אוהבת לקחת סיכונים״.

את לא יהודיה. מהיכן מגיעה הזיקה ליהדות ולישראל?

״נכון, למרות שפגשתי רב בארץ שאמר לי שהוא גילה שיש לי שורשים יהודיים, קוראים לו חיים שניידר והוא אחד המנטורים שלי בישראל. הוא טוען ששני ההורים שלי יהודיים למרות שהם בחרו לגדל אותי בחינוך קתולי נוצרי.

הביקור הראשון שלי בישראל היה לפני שלוש שנים: תמיד רציתי לבקר שם בעיקר בירושלים. ההתרגשות שלי שם הייתה מיוחדת הייתה אנרגיה מטורפת עם המון כוח אני אפילו לא יכולה להסביר כמה הביקור הזה היה משמעותי עבורי. ביקרתי גם בבית התפוצות ולמדתי המון על ישראל ועל היהודים שמפוזרים מסביב לעולם זה משהו שמעניין אותי.

״מאז הגעתי לישראל עוד פעמיים, שם פגשתי גם את ג׳ק כהן, תסריטאי. חיפשתי מישהו שיכול לכתוב סרטים על מאחרי הקלעים של עולם הקולנוע והפס־טיבלים. הוא כתב תסריט על זה בצורה נפלאה, תוך כדי עבודה הוא סיפר לי המון על ישראל, ואז הגעתי לעוד 2 ביקורים ובשבוע הבא אני טסה לישראל שוב. ממש התאהבתי במדינה הזו אני אוהבת מאוד את הישראלים, את האוכל שלכם ואת היין״.

חב״ד, הילל ובאבא סאלי

מה גרם לך ללבוש את שמלת דגל ישראל בקאן?

״זה לא היה מתוכנן מראש. כמה ימים לפני הפתיחה של קאן היינו מוזמנים לבית גדול בעיר למעצבת בגדים שמלבישה את כל המפורסמים. יש לה שמלות ב- 40 אלף דולר, ביניהן הבחנתי בשמלה עם מגן הדוד הענק שעוצבה על ידי מעצב שמלות מוויטנאם.

אהבתי מאוד את השמלה וחשבתי לעצמי שאני רוצה ללבוש אותה לבכורה של ״מלחמת הכוכבים״ כי רציתי לתמוך בישראל. זה היה מוזר כי היו מלא צלמים במקום שצילמו אותי אבל כמעט ולא פרסמו את התמונה של השמלה בתקשורת באירופה. אנשים התעלמו ממנה, למרות שבמקום עצמו זה עשה הרבה רעש, היו בפסטיבל הרבה מוסלמים וכולם הביטו בי הולכת לבושה בדגל ישראל. הם היו המומים ולא הצליחו להוציא מילה.

״הרבה אנשים רצו להצטלם איתי, ובפעם הראשונה באמת רעדתי ובכיתי כי זה לא היה רק ללכת על השטיח האדום, הרגשתי כאילו אני מייצגת את ישראל. אחרי שהפסטיבל הסתיים התחילו כל הבעיות והתגובות האלימות כלפי. אנשים בקהילה הפולנית שגרים באל-איי לא אהבו שלבשתי את השמלה של ישראל, קיבלתי כל מיני איומים מהם בפייסבוק ובמדיה החברתית. אנשים עם תמונה של ראש חזיר וסכין איימו עליי. גם אנשים מצרפת ומכל מיני מדינות מוסלמיות השאירו לי איומים בכל פלטפורמה של מדיה חברתית. אבל מהצד השני קיבלתי המון תגובות חיוביות מהקהילה היהודית ומישראל ואפילו תמיכה גם מחיילים ישראלים״.

אז את בתהליך לחיות כיהודיה?

״אני רוצה לחיות כיהודיה. התחלתי ללמוד עברית עכשיו עם רב יהודי. אני לוקחת שיעורי תורה בהילל ב-UCLA, אני רוצה להבין את היהדות בצורה יותר עמוקה.

רבי יוסי קונין מחב״ד מבית הכנסת של בוורלי הילס מזמין אותי לארוחות שבת ומסיבות עם קהל יהודי. עשיתי אצלו גם את חג פסח. אני גם לומדת יהודות ב׳מרכז ליהדות צרפת׳ בבוורלי דרייב עם רבי טל פרז, שם למדתי אפילו לאפות חלה לשבת.

״אני אוהבת את בית הכנסת של באבא סאלי עם רבי מאיר סולטן שמאוד עוזר לי גם כן. הקשר ביני לבין אלוהים נותן לי הרגשת בטחון, אני רגישה וחזקה ביחד. אני מאמינה שאלוהים קיים ושהוא שם אותי כאן בגלל סיבה מסויימת״.

מה החלום שלך?

אני רוצה לשלב את החיים בין לוס אנג׳לס לבין ישראל, לשחק בתפקיד גדול בסרט בשאיפה של ספילברג. כשיהיה לי הרבה כסף אני אסע לפולין ואקנה כמה בתי כנסת שם, אשפץ אותם ואקים מרכז יהודי לכל הקהילה, שתוכל לבוא ולחיות כמו שצריך כיהודים מבלי לפחד ומבלי להסתתר; זה החלום שלי״.

The post ״ממש התאהבתי במדינה הזו; אני אוהבת מאוד את הישראלים, את האוכל שלכם ואת היין״ appeared first on Shavua Israeli - שבוע ישראלי.

ישראלית – אמריקאית נערכה ביום חמישי האחרון בווסטווד ווילג׳ במערב לוס אנג׳לס. PAPA סרטו של היוצר הישראלי דני ישראלי הוצג לראשונה בפני קהל ביתי בעיר המלאכים. אולם הקולנוע Landmark Regen Theatre היה מלא בקהל תומכים מהקהילה הישראלית, בכירים בתעשיית הקולנוע, שחקנים ושחקניות, עיתונאים וצוותי מדיה שהגיעו לסקר את האירוע החגיגי. הפרימריה נפתחה על פי המסורת בצילומים על השטיח האדום, שם צעדו בזה אחר זה שחקני הסרט בכיכובם של רוברט סקוט ווילסון בן פרידמן), דיויד פרובל (דיויד דרזנר) מלווים בזוג זהבה ודני ישראלי שיצרו יחדיו את הסרט המדובר. תשומת לב מיוחדת קיבל גם המפיק הראשי של הסרט אמיליו רוסו המוכר מהסרט ״ג׳ושוע טרי״.

PAPA, שזכה בפרסים רבים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בלונדון אשתקד, הוא עיבוד לספר שכתב ישראלי לפני מספר שנים. המגולל את סיפורו של בן פרידמן – נער יהודי, בן למשפחה עשירה המתגוררת בבוורלי הילס. בן חי את החלום ההוליוודי – גר באחוזה ענקית, זוכה לחינוך בבתי הספר היוקרתיים ביותר מקבל מהוריו BMW ספורט חדשה עוד טרם היה זכאי רשיון נהיגה, הוא זוכה למראה נער פוסטר ואוחז חברה בלונדית יפייפיה.

מעל התמונה הקליפורנית הזוהרת מרחף ענן שחור שמטלטל את חייו כאשר בן מבין שהוא למעשה מאומץ. הוריו המאמצים מסרבים לספק לו פרטים על

עברו והוריו הבילוגיים, ולא נותרת לו ברירה אלא לצאת למסע ולחפשם בעצמו. הנבירה בעברו חושפת אותו לטרגדיה שקדמה ללידתו: הוריו היו מעורבים בתאונת דרכים קשה לילה אחד. אימו, שהייתה בחודש תשיעי להריונה, נהרגה והרופאים הצליחו להוציאו מרחמה מבעוד מועד ולהצילו. אביו שרד את התאונה אך נותר עם פגיעה מוחית קשה שהשאירה אותו עם פיגור שכלי משמעותי שגורם לו להתנהג כמו ילד, ולתופעת לוואי של גימגום קשה וקושי לדבר. לאחר התאונה בן נלקח ממנו והאב עבר להתגורר במוסד ל״אנשים מיוחדים״ בלוס אנג׳לס.

בן מחליט לנסות להתקבל לעבודה במוסד על מנת להתקרב לאביו כל זאת למורת רוחו של חברתו שלא אוהבת את העבודה שהוא משקיע את כל זמנו בחידוש הקשר עם אביו ולא בה. מכאן בן יוצא למסע ארוך ולא פשוט של התמודדות עם עברו וחידוש הקשר עם אביו שאינו מודע לעובדה שבנו הוא זה שמטפל בו. תוך כדי בן מתאהב במטפלת צעירה ויפייפה (רייצ׳ל ריילי) שמטפלת באביו במוסד.

יש לציין את עבודת הצילום המיוחדת של נופי לוס אנג׳לס שנעשתה בעזרת רחפנים וסיפקה זוויות צילום מענינות ובאסטטיקה נפלאה; עיר המלאכים מעולם לא נראתה טוב יותר כמו בסרט הזה. גם פסקול הסרט העביר בי תחושה של סרט צרפתי קלאסי מהימים הטובים. בין השחקנים בלט ללא תחרות השחקן המנוסה דיוויד פורבל The Shawshank (והסופרנוס). תפקיד האב היה תפור למידותו. הוא שבה את לב הצופים במספר סצנות קורעות לב, במשחק מדוייק כבעל פגיעה המוחית, ובסצנה נוספת המתארת את הצלקת הענקית שהוא נושא עימו בעקבות לקיחת בנו התינוק בבית החולים לאחר שנודע שהוא אינו כשיר לטפל בו.

באחת הסצנות המרגשות מראה את דיויד האב עובד בגינה יחד עם בנו. האחרון מחליף את חולצותו לגופיה במהלך העבודה במזג האוויר החם, אז מבחין אביו בכתם הלידה מעל כתפו הימנית, שמעורר את זכרונו והוא מבין שבן הוא למעשה בנו שנלקח מזרועותיו בבית החולים לפני 18 שנה.

PAPA מכיל נראטיב שיקום וב

ניה מחדש של מערכת היחסים בין אב ובנו. דמותו של בן בוגרת הרבה יותר מסתם נער תיכון ממוצע. בניגוד לדמות הנער העשיר והמפונק מבוורלי הילס, בן מגלה שורה של ערכים, סבלנות ובגרות כלפי הוריו המאמצים, אביו הביולגי ובת הזוג שלו בה הוא נוהג ברגישות מעוררת התפעלות. בן יודע להכיל את תמונות העבר שלו שמתחברות יחדיו עם ההווה, ולכן לאביו המאמץ שגידל אותו והעניק לו חיים מלאים במותרות הוא קורא אבא ולאביו הביולוגי קורא פאפא.

PAPA גם מפגין זיקה רבה לתרבות וסממנים יהודים: שתי הנשים בסרט, האם המאמצת וחברתו הראשונה של בן, עונדות שרשרת חמסה גדולה שלא ניתן לפספס, כמו גם סצנת קידוש של יום שבת וברכה על הלחם לפני הארוחה. בסצנה נוספת פאפא גם מלמד את בנו כיצד לברך בעברית. הסרט יצא בתזמון מושלם בסוף השבוע של Fathers Day ומציג בבתי קולנוע ברחבי בעיר – בהחלט בילוי מומלץ לכל המשפחה.

בתום ההקרנה נערך סשן של Q&A עם דני ישראלי הבמאי, אמיליו רוסו המפיק הראשי וכוכב הסרט דיויד פורבל שסיפרו על החוויות מהצילומים, על האתגרים בעבודה על הסרט והרצון הגדול לקדם אותו ולהעביר את הסיפור המיוחד לכמה שיותר אנשים ברחבי ארצות הברית.

The post הבכורה של PAPA: מבט אוהב ב׳יום האב׳ appeared first on Shavua Israeli - שבוע ישראלי.