מאת: דיקלה גולסה – חליווה

כולנו יכולים לצייר. ילדים ומבוגרים. עצם העובדה שתניחו לידינו דף לבן חלק וצבעים, תגרום לנו להושיט יד ולצייר מה שאנו רוצים, אפילו ללא הכוונה, ואנו נחוש אושר צרוף. הציור עבור הילד הוא מעין ״כלי״ שבאמצעותו הוא יכול לבטא את עצמו, כי מבחינתו הדף החלק הוא המרחב והעולם שבו הוא חי. לכן, אם נאפשר לילד לצייר בדף ככל העולה על רוחו, הוא יוכל ללמוד להביע ולתאר רגשות ומחשבות ובעצם ליצור עולם ע״פ מידותיו שלו.

חשוב לציין כי אותו ״עולם״ שאותו הילד מצייר הוא החוויה שלו עצמו והוא לא בהכרח נראה כפי שעולם נראה באמת. בבסיס של הציור יש רעיון כלשהו מסתתר, אבל בנוסף לחלקים המודעים למשל: בית, עץ) ניתן לזהות סימנים ומסרים לא מודעים שמתבטאים בציור ללא שליטתו של הילד. לדוגמה: ילד יכול לצייר בית קטן עם גג גדול מאוד או דמות עם ידיים ארוכות או קצרות מדי וכו׳… כמובן לכל פרט כזה יש משמעות חשובה מאוד להבנת ״עולמו״ של הילד.

בנוסף, במחקרים רבים נמצא קשר הדוק בין ציורי ילדים להתפתחותם הרגשית, החברתית והקוגניטי־בית. הציור מעורר את סקרנותם והתעניינותם בכל גיל והלהט שלהם לצייר עומד בעינו לאורך השנים, על אחת כמה וכמה בגיל הרך. למה? כי לילד ששפתו עדיין אינה מפותחת וכושר הביטוי שלו מוגבל, הציור משמש אמצעי ביטוי ״לא מילולי״ שניתן להפיק ממנו רבות.

מכאן החשיבות לכך שאסור להתערב בציור של הילד. אם נתערב לו אנו בעצם נאלץ אותו להתאים את עצמו לאמות המידה, לחוקים ולכללים של אחרים בחברה וזה לא בהכרח דרוש ביצירתו.

יתרה מכך, אנו מוכרחים להבין שכל הילדים מוכשרים וכולם יכולים לצייר באותה מידה כי הס־פונטאניות שלהם בציור היא החשובה כאן. היכולת של כל אחד ואחת מהם להביע באמצעות צבע את עולמם הפנימי היא נפלאה כל כך וחשובה לאין ערוך עבורם, וגם לנו המבוגרים, שרוצים קצת להבין אותם ולאו דווקא דרך מילים.

אתם בוודאי מכירים את הסיטואציה שבה סופר לילד סיפור בכיתה או בחוג כלשהו, לא משנה היכן, והוא התבקש לצייר אותו. המבוגר בדק את הציור של הילד והעריך אותו בהתאמה: ככל שהילד זכר יותר ויותר פרטים וצייר אותם, כך הוא קיבל ציון גבוה יותר והמשמעות היא שהוא היה קשוב יותר ומוכשר יותר, וזו אמירה אינה מדויקת כלל, בלשון המעטה.

עצם העובדה שמבוגר אחר נותן לו ״ציון״ או הערכה או אפילו משוב על מה שהוא צייר, הוא משדר לילד שהוא מצייר בהתאמה למסופר בסיפור, דהיינו, הוא עומד בחוקים ובנורמות שהחברה מסביב מכתיבה לו מגיל צעיר. כך יוצא שהילד לומד מראשית שנותיו שעליו לצייר ציור ״יפה״, כלומר, עליו להתאים את עצמו לציפיות החברתיות ולהשתיק את רחשי הספונטאניות המקננים בתוך נשמתו הרכה.

על כן, יש לעודד את הילד, בכל גיל לחוות את ההנאה שבציור ואסור להתייחס רק לתוצאה הסופית ולהעריך אותה בכל קנה מידה קיים נורמטיבי. מאידך, לא צריך להגזים ולומר לילד: ״זה הציור הכי יפה שראיתי אי פעם״; זה יגרום לו להפסיק לצייר ואף לתחושת תסכול כי אמירה שכזו בעצם חוסמת את הספונטאניות והתשוקה לציור חופשי, כיוון שיש בה אמת מידה גבוהה למדי שספק אם הילד יוכל לעמוד בה שוב. לכן רצוי לומר לילד: ״תודה רבה שציירת לי ציור, זה גורם לי להיות שמח״, או ״אני שמח לראותך נהנה לצייר, אתה מוזמן לעשות זאת שוב ושוב״. אלה אמירות חיוביות שמזמינות את הילד לצייר בכל פעם מחדש.

מה תורם הציור לילד?

1. בטחון עצמי – באמצעות הציור הילד לומד להכיר את היכולות שלו, דרך המפגש עם צורה וצבע נפגש הילד עם עצמו. ההתנסות העצמאית מפתחת את בטחונו העצמי.

2. פיתוח יצירתיות – בציור הילד בונה עולם, עולם שמשקף את חוויותיו וחלומותיו, עולם שאינו צריך לחלוק עם אחרים, הנייר הוא גן עדן בו הכל אפשרי.

3. פיתוח כישורים חברתיים – הילדים אינם מתחרים ביניהם, הם בני אדם אינדיבידואלים שעוסקים בפיתוח אישיותם, הם לומדים שאפשר להיות חזק ומלא ביטחון עצמי בין שווים. הילדים בעצם מציירים בטבעיות, במהלך העבודה מתפתחות שיחות תוך כדי ציור, השיחה אינה מהווה הפרעה אלא חלק מהאווירה הנינוחה והיא זורמת מתוך כבוד כלפי האחר.

4. הרגשת רוגע והנאה – באמצעות הציור הילד יכול להביע את רגשותיו ולפרוק את הכעסים שלו והאגרסיות שהצטברו אצלו במהלך היום או אפילו התקופה האחרונה. ההנאה קשורה גם לפיתוח היכולת שלו ותחושת הסיפוק, והן להנאה בשימוש בחומרים השונים (צבעים, מכחולים ועוד). לפי הגישה הפסיכואנליטית, העיסוק היצרי בחומרי הציור השונים יכול לעודד את הילד לפתח אישיות פתוחה, מסתגלת וגמישה, ולהיפך: הימנעות ממגע עם חומרים כאלה עלולה לעודד נטייה לפיתוח אישיות סגורה ונוקשה.

5. חיזוק המוטוריקה העדינה – הילד מפעיל בפעולת הציור את השרירים במפרקים העדינים של כף היד והאצבעות, וכך מתחזק תפקודם. בנוסף מתחזקת גם הקואורדינציה שבין השרירים העדינים.

6. תרומה קוגניטיבית – הילד המצייר לומד להכיר את התוצרים של פעולתו על הנייר וגם את כישוריו, לכן כל חזרה על פעילויות תנועתיות-חושיות כאלה מביאה לזכירה ולהבנה של הקשרים ביניהם. רוצה לומר, הילד מפתח מודעות לציור שלו וזה תורם להתפתחות חשיבתו האנליטית: ההבנה שדברים מורכבים מחלקים שונים במרחב. למשל: קווים באורכים שונים, צורות, צבעים השונים זה מזה. ההבנה הזו עשויה לתרום לו בלימודיו בבית הספר: בקריאה וכתיבה של אותיות שונות, במתמטיקה, בגיאוגרפיה ועוד.

דיקלה גולסה-חליווה היא בעלתM.A . בחינוך, מורה לעברית ויהדות, קואצ׳רית להעצמת בני נוער ויועצת להורים לטיפול בהפרעות קשב וריכוז באמצעות פענוח ציורים וגרפולוגיה. ליצירת קשר:hebrewteacherla@gmail.com • www.learningwithdikla.com

The post החשיבות והתרומה של הציור לילד בגיל צעיר appeared first on Shavua Israeli - שבוע ישראלי.

מאת: דיקלה גולסה 

הציור היה ונשאר חוויה קיומית אנושית. הציורים הקדומים ביותר שצוירו על ידי בני אנוש, הם הציורים שהאדם הקדמון צייר על קירות המערות. מהות הציורים הייתה סמלית כאשר בני האדם השתמשו בסימנים וסמלים כדי ליצור קשר, לסמן דרכים, טריטוריה, אזורי ציד ועוד.

אנו מתחילים לצייר בגיל שנה וחצי לערך כשאנו מציירים לרוחב הדף אנחנו יודעים שאנו מרכז העניינים, אנחנו השחקן הראשי. כשאנו מציירים לאורך הדף אנו אומרים שהדרך שלנו ארוכה, לכן אנו מצמצמים את המקום כדי שהמטרה תהיה נגישה.

כילדים נהגנו לצייר, לשרבט או סתם לשפוך צבע על הדף וכך גם רצוי לעשות בכל מסגרת חינוכית בלתי פורמלית, בעזרת צבעי פנדה, אקריליק או גואש, הילד מוזמן לצייר ולבטא את עצמו ללא בי־קורתיות ושיפוטיות ו״לשפוך״ על הדף ככל העולה על רוחו. למה? כי הדף הוא המראה של ״האני״ בכל רגע נתון שבו אנו מתחילים לצייר והוא משקף כיצד אנו מרגישים או חווים את אותו רגע/אותו יום/ אותה תקופה.

הציור מסייע לילד להביע את עצמו ולספר ״מה שלומו ?״ ברגע זה או בכלל. ילדים מעבירים מסרים באמצעות הציור שאותו הם מציירים; זו בעצם השפה שלהם שבה הם בוחרים לתקשר עם הסביבה. מציורים אלה ניתן ללמוד רבות על עולמו הרגשי של הילד, על דימוי הגוף שלו, על המקום שבו הוא תופס את עצמו בחברה ועוד. כך, במהלך חייו לומד הילד להביע את עצמו בציור תוך כדי שהוא מתפתח ומאפשר לעולם החיצוני להיכנס לפנימיותו במקביל להתחזקות מקומו החברתי ורכישת הקודים החברתיים המקובלים. לכן בציורי ילדים אנו נראה (בד״כ) התפתחות ע״פ גילו של הילד והתבגרותו.

שלבי התפתחות הציור

1. שלב השירבוט- גילאים1.5-3.5

זהו השלב הראשוני והבסיסי שבו הילד מחזיק את הצבע ו״מקשקש״ להנאתו בלי שליטה ובהרבה צחוק וריגוש מהקווים והנקודות המופיעים על הדף הלבן. בהמשך מתחילות צורות (בעיקר עיגולים) וכתמים שהילד נותן להם שם אסוציאטיבי שהוא בוחר בעצמו.

2. השלב הטרום סכמתי – גילאים3.5-5

תקופת מעבר לציור הסכמתי בו הילד נע בין שירבוט/קשקוש לציור מוגדר ומכוון יותר, כאשר כאן ניתן לראות את הדמות הראשונית שאותה הילד מצייר: עיגול גדול (ראש) וקווים שיוצאים ממנה ומשמעותם רגליים.

3. השלב הסכמתי – גילאים5-8.5

״סכמה״ כלומר, תבנית. בשלב זה הילד מתחיל לצייר דמויות וחפצים בעזרת ייצוגים הנדסיים, כאשר הצורות הן מה שאנו מכירים ולימדנו את הילד: הבית בנוי מריבוע ומשולש, דמות מצטיירת כראש, גוף, ידיים ורגליים ועוד. סכמה זו משתכללת עם הגיל של הילד, אולם הילד מצייר את מה שהוא למד על העולם ולאו דווקא את מה שהוא רואה ולכן יש לעיתים עיוותים בציור כמו גדלים שונים, בית שקוף שאפשר לראות מה יש בתוכו. כמו כן, בשלב זה אין פרופורציות אלא רק ציור ע״פ גודל החשיבות, למשל: ציור של דמות של אב גדולה יותר מהבית, זה מעיד על ילד שגדל עם אב דומיננטי ומאוד מעריץ אותו.

4. השלב הטרום ריאליסטי – גילאים8.5-11.5

בשלב זה יש יותר ניסיונות של הילד לצייר את מה שהוא קולט בחושיו, כלומר את המציאות סביבו ולכן נמצא יותר תנועה, פרופיל, עומק ונוכל לראות תיאור מדויק יותר של מציאות חייו. למשל: המכונית של אבא בחנייה, חוג הבלט עם החברות, מסיבת יום ההולדת ועוד. זה המקום שבו נראה השוני הגדול בין הילדים: ילדים עם דימוי עצמי גבוה יציירו את החוגים שבהם הם משתתפים ויציגו עצמם כמנהיגים, ילדים עם דימוי עצמי נמוך יציירו יותר את המשפחה ואת המשחק האינטימי עם החבר שאתו הם מעדיפים לבלות אחר הצהריים. בתקופה זו יש ריבוי סגנונות וחיפוש אחר דרך חדשה.

5. השלב הריאליסטי – גילאים11.5-19

זה השלב שבו הילדים בד״כ מפסיקים לצייר או/ו להתעניין בציור, אלא אם כן הם נדרשים לצייר במסגרת כזו או אחרת. למה? כי גיל זה המוגדר ״גיל ההתבגרות״ הוא גיל רגיש וביקורתי והפער בין מה שהמתבגר יודע על העולם (וזה המון) לבין יכולת הביטוי (בכתב או בציור) יוצרים תסכול, יש להם דרך הבעה קלה יותר שהיא הדיבור וזה מה שגורם להם לעזוב את האומנות בכללה. כמובן שיש את אלה הממשיכים להשתמש בציור כדרך להבעת רגשות, אידיאות, מחשבות, חלומות וחיפוש עצמי וכן נפגוש את השונה/היצירתי/הייחודי/המשוכלל הבוחר לצייר את עולמו.

ההתפתחות בשלבי הציור הינה טבעית ועל כן חשוב מאוד להורה או למחנך/למדריך, לא להתערב ביצירה של הילד ולא להנחותו מה או איך לצייר. הימנעות ממתן הכוונה מאפשרת לילד לבטא באופן חופשי וספונטני את רגשותיו בצורה לא מילולית וכן לבטא, באמצעות הציור, את אופן ראייתו את העולם והסביבה שבה הוא חי. כמו כן, הציור הוא כלי ביטוי אישי שכל ילד זקוק לו ולכן אסור להציע לתקן את הציור שלו. רצונו של הילד הוא דחף טבעי ואם לא נתערב לו בציור הוא יצייר מה שמכתיב לו הדחף הפנימי שלו, וישקף את חוויותיו ורגשותיו בזמן נתון.

מה על ההורים לעשות כאשר הם רואים

את הציור של ילדיהם בכל גיל?

1. בגיל השרבוט יש להתבונן בציור של הילד ולהקשיב לדבריו ולשמות שהוא בוחר לתת לשרבוטים שלו. זו תקופה שלא תחזור על עצמה וחשוב מאוד לתת לילד להבשיל לאט בלי לבקר את מעשיו. זכרו: המטרה שלכם היא לא לגדל ילד צייר או סופר או רקדן, אלא אנו רוצים לגדל ילד בריא בנפשו ובשל שבוחר לעצמו את דרכו בחיים ללא חשש. היצירתיות היא תכונה טבעית ועליכם לתת לה להתקיים בנפשו של הילד בכייף ובאהבה. אם אתם מאוד רוצים לדעת מה עובר על הילד, פנו לאנשי מקצוע בתחום.

2. אין צורך להגזים ועל כל קשקוש/שרבוט של הילד לתת שלל מחמאות מוגזמות כמו: ״אתה מלך״, ״אתה גאון״ או להדריך אותו כיצד לצייר. במצב אידיאלי הילדים לא ‘יודעים׳ שציור זה סמל שמייצג אובייקט .האופציה הזאת מתבררת להם במהלך ההתפתחות וכשהיא מתגלה לילד הוא חווה אותה כמו ‘קסם׳. זוהי למעשה ה״מציאות המדומה״ הכי ראשונית שיש, לכן כדאי לו לחוות את זה בעצמו במהלך התפתחותו.

3. רצוי לעודד את הילד לצייר בצורה כיפית, למשל ע״י הנחת דפים לבנים בשולחן ציור קטן שמותאם לילד עם חפיסת צבעי פנדה שלמה המונחת בהישג יד. הילד ייגש לבדו לשולחן ויצייר להנאתו. בהחלט אפשר לצייר לידו בשולחן.

4. חשוב מאוד לאפשר לילד לצייר לבד ולא ״להדריך״ אותו או ״לצייר בשבילו״. באמצעות הציור הילד חוקר את העולם, מגלה צבעים וצורות וחש שליטה במציאות, דבר המאפשר לו סיפוק עצמי. כמו כן, מדובר בהתפתחות של המוח והכנה לשפה וכתיבה (תאום יד-עין, מוטוריקה עדינה).

דיקלה גולסה-חליווה היא בעלתM.A . בחינוך, מורה לעברית ויהדות, קואצ׳רית להעצמת בני נוער ויועצת להורים לטיפול בהפרעות קשב וריכוז באמצעות פענוח ציורים וגרפולוגיה. ליצירת קשר:hebrewteacherla@gmail.com • www.learningwithdikla.com

The post פענוח ציורי ילדים וגרפולוגיה appeared first on Shavua Israeli - שבוע ישראלי.