אם למישהו עוד היה ספק לגבי הכיוון המסוכן שאליו חותר טאקר קארלסון המשפיען הימני-בדלני, הפרק האחרון בפודקאסט שלו משמש כקריאת השכמה מהדהדת. ימים אחדים לאחר שהשתתף ב"פורום דוחה" בקטאר והודיע כי בכוונתו לרכוש שם בית – צעד שעורר גל ביקורת חריף בקרב רפובליקנים וכינויי גנאי כמו "טאקר קטאר-לסון" – המגיש האמריקאי מעלה הילוך בקמפיין הדה-לגיטימציה שלו נגד ישראל.
מתקפה זאת התרחשה יום לאחר שפורסמו שיצא במתקפה חריפה נגד העיתונאית בארי ווייס ונגד המיליארדר ביל אקמן , שניהם יהודים תומכי ישראל, תוך שהוא מאשים את וייס, שמונתה לאחרונה למנהלת החדשות של רשת CBS, בחוסר נאמנות לארצות הברית ובשירות אינטרסים של מדינה זרה. הדברים נאמרו בפודקסט של תיאו וואן, בתגובה לדברים שאמרה וייס שטענה, בין השאר, קרלסון ואת קנדיס אוונס "אנטי-אמריקאים" ו"אנטי-יהודים". ווייס טענה בראיון כי השפעתם של דמויות אלו על הימין האמריקאי מסוכנת, בדומה לאופן שבו שוליים קיצוניים השתלטו על המפלגה הדמוקרטית משמאל.
בתגובה לדברים אלו, כינה קרלסון את ווייס "אחת השקרניות הגדולות בחיים הציבוריים". הוא הדגיש כי משפחתו נמצאת בארצות הברית מזה 400 שנה וכי אין לו שום נאמנות למדינה זרה, אלא הוא שם את ארצו בראש סדר העדיפויות. לעומת זאת, קרלסון האשים את וייס בכך שהיא "פועלת בגלוי למען מדינה זרה". בהמשך דבריו, הרחיב קרלסון את הביקורת שלו וכלל בה את המיליארדר ביל אקמן היהודי, אותו השווה לוייס. קרלסון ציין כי אקמן מחזיק בהון של כ-8 מיליארד דולר, אך כינה אותו "טיפש" ו"חסר יצירתיות לחלוטין". לטענת קרלסון, העובדה שאנשים כמו אקמן ווייס מגיעים לעמדות כוח וניהול במוסדות הגדולים ביותר מוכיחה כי המערכת "מכורה" ואינה מבוססת על כישורים. הוא טען כי בעולם הוגן ומריטוקרטי, ווייס לא הייתה מתקדמת מעבר לתפקיד מזכירה, והוסיף בעוקצנות כי הוא נמצא בתחום התקשורת עוד מאז שווייס ינקה חלב.
השבוע, במונולוג פתיחה ארוך ומטריד, קרלסון לא רק מבקר את המדיניות הישראלית, אלא מערער על עצם הברית בין ארצות הברית לישראל. בטון ציני וקר, הוא מציג "ניסוי מחשבתי": מדוע ארצות הברית בוחרת בישראל, אותה הוא מתאר כנטל כלכלי חסר משאבים, על פני קטאר העשירה בגז. "לישראל אין בעצם שום משאבי טבע… היא עלות נטו אדירה לארצות הברית", טען קרלסון, תוך שהוא מתעלם במכוון מהערכים הדמוקרטיים המשותפים. ההשוואה הופכת הזויה אף יותר כשהוא עובר לפסים "ערכיים": הוא משבח את קטאר כחברה שמרנית המקדמת ערכי משפחה, ובמקביל הוא תוקף את ישראל במילים בוטות: "תל אביב היא בירת העולם של שעות סיפור עם מלכות דראג. קטאר היא ההפך מזה… יש להם ערכים חברתיים דומים מאוד למצביעי טראמפ".
אך ההתקפה לא נעצרת בגאופוליטיקה. קרלסון מאמץ רטוריקה אנטישמית קלאסית כשהוא מאשים את תומכי ישראל הנוצרים, כמו הסנאטור טד קרוז, בכך שהם מוזנים ב"שקרים תאולוגיים". הוא טוען כי הצידוק המוסרי לתמיכה בישראל התפוגג מכיוון ש"מה שקרה בעזה בשנתיים האחרונות הראה… שזה ההפך מהאמת". הוא אף הרחיק לכת והאשים את ישראל בביצוע "רצח המוני" של ילדים במכוון.
כדי לחזק את הנרטיב שלו, אירח קרלסון את פרנצ'סקה אלבנזה, השליחה המיוחדת של האו"ם לשטחים הפלסטיניים ומי שנחשבת לאחת הדמויות העוינות ביותר לישראל בזירה הבין לאומית. אלבנזה, שלא החמיצה את ההזדמנות, טענה בריאיון כי ישראל מבצעת "השמדת עם" וכי מטרתה היא "מחיקה קולוניאלית של העם הפלסטיני". קרלסון, מצידו, הנהן בהסכמה ואף הביע זעזוע מכך שארה"ב הטילה עליה סנקציות,, מהלך אותו הגדיר כ"מביש".
כל זאת על רקע שבוע סוער בו הותקף קרלסון בחריפות על ידי דמויות בולטות בימין האמריקאי, ובהן לורה לומר, בשל התרפסותו בפני המשטר הקטארי, המממן המרכזי של חמאס. נראה כי במקום להתגונן, קרלסון בחר לעלות שלב: אימוץ מלא של הנרטיב החמאסי, תוך ניסיון לנתק את הבסיס השמרני בארצות הברית מתמיכתו המסורתית בישראל.