רוברט רדפורד, כוכב הקולנוע שנהפך לבמאי זוכה אוסקר, שסרטיו עזרו לאמריקה להבין את עצמה והקים את מכון סאנדנס לקולנוע, מת ביום שלישי בגיל 89 בביתו שביוטה, ארצות הברית. סינדי ברגר, מנכ"לית חברת הפרסום Rogers & Cowan, הודיעה על מותו. היא אמרה שמת בשנתו אך לא סיפקה פרטים נוספים.
כשחקן, סרטיו הגדולים כללו את "קיד וקסידי" (1969) עם המבט האוהב על נוכלים במערב הגוסס ו"כל אנשי הנשיא" (1976) על מרדף של עיתונאים בתקופת ממשל ניקסון. ב"שלושת ימי הקונדור" (1975) הוא גילם אנליסט של CIA שנקלע למשחק של חתול ועכבר קטלני. ב"העוקץ" (1973) המתרחש בזמן השפל הכלכלי בארצות הברית, גילם נוכל. על משחקו בו קיבל את המועמדות היחידה לאוסקר כשחקן.r
רדפורד היה מכוכבי הקולנוע הגדולים של הוליווד בשנות ה-70, ונע בקלות בין סרטי גל חדש לסרטי מיינסטרים. הוא זכה באוסקר על בימוי הסרט "אנשים פשוטים" מ-1980. כעבור שנה הקים את מכון סאנדנס, ללא מטרות רווח בפארק סיטי ביוטה. ב-1985 החל לנהל את הפסטיבל השנתי שיזם המכון. עם השנים זה נהפך לפסטיבל הסרטים העצמאיים הגדול בארצות הברית והוקרנו בו לראשונה סרטים כמו "כלבי אשמורת", "פרויקט המכשפה מבלייר", "קודה" ו"דוני דארקו".
רדפורד קיבל ב-2002 אוסקר על מפעל חיים. הוא היה מועמד לפרס עוד פעמיים, לבמאי ולסרט ("חידון האשליות" מ-1994). הוא ביים בין השאר את הסרטים "הלוחש לסוסים", "כאריות לכבשים" ו"המוצא האחרון" וגם את "נהר זורם ביניהם" ב-2016 העניק לו הנשיא אובמה את מדליית החירות הנשיאותית. ב-2018, עם צאת "הג'נטלמן והאקדח" בכיכובו, אמר רדפורד שזהו סרטו האחרון. "אני די משוכנע שזה הסרט האחרון שבו שיחקתי ואחריו אפרוש ממשחק, כי אני עושה את זה מאז גיל 21. ובכן, זה מספיק. ולמה לא לעשות את זה עם משהו קצבי וחיובי?". עוד אמר כי הסיפור העומד במרכז הסרט סייע לו להגיע למסקנה כי עליו לפרוש ממשחק.
רדפורד נולד ב-1936 בסנטה מוניקה בקליפורניה וגדל בלוס אנג'לס, ילד פרוע שהתנכר לאביו, איש מרוחק וקשה, ושקע בשתייה ובמרוצי מכוניות. הוא היה חביב הנערות מגיל צעיר; בגיל 13 זכה בתחרות ריקודי צ'רלסטון, אבל הנערים האחרים קינאו בו והציקו לו. "מהר מאוד נוצרה תופעה שכשהיו עוברים לידי כשהייתי עם נערה, הם היו אומרים, 'ארף! ארף! ארף!', וראיתי שהבנות היו מוטרדות מזה", אמר בראיון לב-2013. לבסוף הסביר לו אחד מחבריו ש"ארף" הם ראשי התיבות Anti-Redford Federation, פדרציית מתנגדי רדפורד. "נעלבתי והייתי מזועזע עד עמקי נשמתי", אמר. "ומאותו יום ואילך הסתגרתי בתוך עצמי ונהייתי מתבודד. התביישתי לבטא את עצמי, ועשיתי את זה דרך האמנות".
כשהיה בן 18 מתה אמו. הוא עזב את אוניברסיטת קולורדו ונסע ללמוד באיטליה ובצרפת. כשחזר לארצות הברית למד משחק ושיחק בהצגות בברודוויי, בהן "יחפים בפארק". ב-1967 הופיע גם בגרסה הקולנועית של המחזה. באותו ראיון ב"ניו יורק טיימס" אמר שהוא נהנה לשחק בסרטים הרומנטיים. "אהבתי לעבוד עם ג'יין (פונדה), אהבתי לעבוד עם נטלי (ווד), אהבתי לעבוד עם ברברה (סטרייסנד). אהבתי את שפת הגוף, את המסתורין, את הכימיה המינית".
מאז 1958 ועד 1985 היה נשוי ללולה ואן וגנן. לשניים נולדו שלושה ילדים. ילד נוסף, שנולד זמן קצר אחרי נישואיהם, מת אחרי חודשיים אחרי לידתו ולדברי רדפורד, האובדן השפיע על הקשר שלו עם אשתו. הוא התחתן בשנית ב-2009 עם האמנית סיביל זגארס, בת זוגו מאז שנות ה-90.
