הסיפור שמאחורי Sake House Malibu משקף חוסן נפשי, כושר ההתחדשות והיכולת של אדם להפוך משבר להזדמנות ⋅ מתוך ההריסות שאחרי השריפות בינואר, צצה פנינה חדשה המשלבת בין תרבות יפנית עתיקת יומין לנוף עוצר הנשימה של קליפורניה והאוקיאנוס הפאסיפי ⋅ בין אמנות שתיית הסאקה, מנדלות מחול טבעי וחוויה קולינרית יוצאת דופן – המלצה והזמנה לביקור
מאת איילה אור-אל
עד לחודש ינואר השנה, Sake House Malibu היה מוכר בשם Rafi Lounge – מרכז מודעות וריפוי שהפך לאבן שואבת עבור תושבי מאליבו והסביבה. מול הנוף הפנורמי של האוקיינוס השקט, הם הגיעו לשיעורי יוגה, מדיטציה, טאי צ’י, סדנאות רייקי ואמבטיות צליל, בהנחיית מיטב המורים הידועים בתחום, ביניהם גם הדוגמנית ואשת הטלוויזיה ברוק ברק, שהייתה חלק מהקהילה התוססת שנבנתה סביב המקום.
ואז, הגיעו השריפות הקשות שפקדו את האזור. הלהבות גבו מחיר כבד – הנזק למתחם הוערך במאות אלפי דולרים, ותושבים רבים, שהיו פוקדים את המרכז בקביעות, נאלצו לעזוב לאחר שבתיהם נשרפו. הקהילה שהתכנסה סביב המקום התפזרה באחת, והעתיד נראה לוט בערפל. רפי אנטבי, הבעלים של המתחם הקסום היפהפה הזה, עמד בפני החלטה גורלית: מה עושים עכשיו? כיצד מושכים קהל חדש ומחזירים למקום את חיוניותו?
“תמיד חלמתי ליצור משהו יפני על המים,” הוא מספר. “כשהכל נחרב, הבנתי שזו ההזדמנות שלי להגשים את החלום – לבנות גן יפני מול האוקיינוס, עם עצי דובדבן פורחים, אווירה רומנטית וחלל שמחבר בין אוכל טוב, שתיית סאקה, מפגש עם אנשים יפים והנאה מהאווירה הייחודית.”
כך, מתוך ההריסות, קם לו Sake House Malibu לצד הרפי לאונג' שעדיין פעיל, פנינה חדשה שמשלבת בין תרבות יפנית עתיקת יומין לנוף עוצר נשימה של קליפורניה. האורחים מוזמנים לעבור בשער טוריי אלגנטי, לחלוף לצד עץ סאקורה פורח ולהיכנס לגן זן שליו שמכין את הבמה לחוויית אירוח קולינרית בלתי נשכחת. המקום, השוכן בנקודה הגבוהה ביותר במאליבו, משקיף אל נוף מרהיב ופתוח של האוקיינוס לצד אואזיס מעוצב להפליא: פינת ישיבה אינטימית, מסעדה אלגנטית המגישה סושי ויצירות פיוז’ן אסייתיות נוספות, ומתחם חווייתי המוקדש כולו לאמנות שתיית הסאקה.
כל מנה מוגשת כיצירת אמנות בפני עצמה, מלווה באוסף סאקה משובח שנאצר בקפידה ובקוקטיילי סאקה ייחודיים. החוויה כולה הופכת את Sake House Malibu ליותר מאשר מסעדה – זהו מסע הרמוני שבו האלגנטיות היפנית והיופי הטבעי של מאליבו משתלבים זה בזה.
אנטבי נמצא במקום מדי יום, משעות הבוקר המוקדמות ועד הלילה המאוחרת. את יומו הוא פותח בטאי צ’י – אמנות לחימה סינית עתיקה שהתפתחה לאורך מאות שנים, וכיום נחשבת לאחת השיטות הפופולריות בעולם לשילוב בין פעילות גופנית, רגיעה ובריאות. בהמשך היום הוא מעביר שיעורים לתלמידים שעדיין נשארו בסביבה, ולקראת הערב מקבל את פני האורחים שמגיעים ליהנות מערב יפני בלב מאליבו.
אם מישהו היה מספר לו בינואר האחרון שכך ייראה המקום – כנראה שלא היה מאמין. השריפות אולי לא החריבו את המתחם כליל, אך הרוחות העזות, החום הלוהט והעשן הכבד גרמו לנזק כבד: הריהוט היקר הושמד, הדשא הסינתטי נמס, וכל פינה כוסתה בפיח. אנטבי עצמו עמד במקום כדון קישוט, מצויד בצינור מים ובדלי, אך הבין שאין ביכולתו לגבור על כוחות הטבע.
“פיזרתי מים מסביב ועל העצים, אבל החום חרך הכל, לא היה מילימטר במקום שלא היה עליו פיח. כל הקבאנות ניזוקו, עצי הבננה נשרפו, אבל המקום עצמו ניצל,” הוא נזכר. “בגלל שלכבאים לא היה איפה לישון והם היו צריכים להישאר באזור, פתחתי בפניהם את המקום ונתתי להם להישאר כאן.”
במהלך השבועות הבאים עסק אנטבי בשיקום, כשהוא נעזר בחברים טובים מהקהילה המקומית. אך לצד ההרס הפיזי, נאלץ להתמודד גם עם טרגדיה אישית – אחותו, רונית זולדן, אובחנה במחלה נדירה וממארת. “כל יום הייתי נוסע ממאליבו לשרמן אוקס דרך קניון רוד ל-101, כי לא הייתה כל דרך אחרת, לאסוף את אמי בת ה-91 ומשם היינו נוסעים לאחותי בהנקוק פארק. בשלב מסוים גם פינו את התושבים בשרמן אוקס בגלל השריפות ונאלצתי לישון עם אמא באוטו,” הוא מספר.
חודש וחצי לאחר האבחון, הלכה אחותו לעולמה. אנטבי, במקום לשקוע, בחר להשקיע את כל כולו בשיקום המקום שפתח חמש שנים קודם לכן.
על מנת לסייע לתושבי האזור, במשך ארבעת החודשים הראשונים, הוא פתח את המקום בחינם לתושבי האזור – הפליטים החדשים יכלו להגיע להתרחץ במקלחות, להרגע, להשתתף בפעילויות השונות להתאוששות הנפש והגוף, Bio Heck, שימוש במכשירים הילריים ועוד. למרבה הצער חברת הביטוח של רפי סירבה לחדש לו את הפוליסה, חודש בלבד לפני השריפה. בעיה שלא היתה ייחודית לו אלא משותפת לתושבים רבים במאליבו ובפסיפיק פליסיידס.
רבים היו מוותרים, אבל אנטבי קורץ מחומר אחר. הוא בחר לראות במשבר הזדמנות והחל לבנות אואזיס יפני חדש. עיריית מאליבו, שחשקה לראות את האזור מתאושש במהרה, העניקה לו היתרי בנייה מזורזים – וגם רישיון למכירת אלכוהול התקבל במהירות יחסית. הוא עיצב את המקום בעצמו, תלה על הקירות מנדלות מרהיבות שיצר, והשקיע מחשבה אמנותית גם בכל מנה ומנה, הנראות כמתאימות למסעדת מישלן.
אבל אנטבי הוא לא רק בעל המקום – הוא אמן ולוחם בנשמה. את אמנות הטאי צ’י למד במנזרים בטיבט, והוא היחיד בעולם שיוצר מנדלות מחול טבעי (שאינו צבוע , אותן הוא מדביק בשיטה ייחודית. כל יצירה כזו דורשת מאות שעות עבודה, ולכן יצירותיו נחשבות יקרות ונדירות.
המסע שלו בעולם אמנויות הלחימה החל כבר בגיל 14. "בתור ילד, הייתי bullied; הייתי ילד קטן ממדים וכל הילדים בכיתה היו מרביצים לי, כולל הבנות. באיזשהו שלב הגיע מורה לקונג פו לבית הספר לאמנויות בו למדתי ונתן הרצאה, נדלקתי על העניין והתחלתי ללמוד קונג פו, טאי צ’י, קראטה ויוגה. הלכתי לבית הספר בו לימדו את כל אמנויות הלחימה ולקחתי את כל השיעורים… זה הפך לדרך החיים שלי ועד היום אני עושה את זה, מתאמן ולומד.”
שלושה ימים בלבד לאחר שהשתחרר מהצבא, טס להונג קונג ללמוד אצל “הגרנד מאסטר”. במשך קרוב לשנתיים התאמן עשר שעות ביום, בתנאי מנזר נזירי. בהמשך עבר לדרום אפריקה, שם החל להתחרות בקונג פו, זכה באליפות המקומית ואף השתתף בתחרות קונג פו שאולין בסין. הוא דורג כאדם הלבן בעל הדירוג הגבוה ביותר שהשתתף באולימפיאדה הסינית, ואף שהה חודשים במנזר שאולין כדי לשכלל את טכניקותיו.
חייו של אנטבי קיבלו תפנית דרמטית בשנת 2000, לאחר שעזב את דרום אפריקה ושב לארצות הברית, כאן אובחן במחלת עיניים קשה — ניוון מקולרי. הרופאים הזהירו כי בתוך שנה אחת בלבד יהפוך לעיוור מבחינה חוקית. אנטבי לא הסכים להשלים עם הגזירה. “אמרתי לרופא שלי: ‘אין מצב, זה לא יקרה, לא בספר שלי.’ הוא חייך וענה: ‘אני מעריך את הגישה החיובית שלך, אבל כדאי שתתחיל לחשוב איך זה להיות עיוור, כי זה יקרה.’”
במקום להיכנע, המריא אנטבי לארקנסו, שם פגש מומחה לרפואה סינית ועבר שבועיים של טיפולי דיקור אינטנסיביים. משם המשיך לסין, למורהו בבייג’ינג, שהפנה אותו אל מאסטר בן 104 למדיטציית צ’י קונג. במשך חצי שנה תרגל אנטבי את השיטה העתיקה במנזר בוודאנג. רק לאחר מכן שב לרופא שאיבחן אותו — והלה התקשה להאמין: המחלה פשוט נעלמה.
כשהוא נשאל איך הצליח להתמודד עם כל כך הרבה מהמורות וקשיים ובמיוחד כל האובדן שחווה במהלך השנה האחרונה, הוא אומר: "יש סיבה לכל דבר שקורה לנו. אני איש מאמין ותמיד אומר שהשותף שלי הוא אלוהים. אני לא אדם דתי, אבל מתפלל כל יום ומאמין שיש כוח עליון שמכוון אותנו מלמעלה. ללא אמונה, אנו לא יכולים להתקדם".
החיפוש האמנותי שלו קיבל עם השנים גם ביטוי חברתי–פוליטי. אחרי שחבר קרוב נורה למוות בדרום אפריקה, ייסד אנטבי את מותג התכשיטים והבגדים Bullets 4 Peace. “ רציתי להעלות מודעות לסכנות שבאלימות נשק,” הוא מספר. “לקחתי קליעים ריקים והפכתי אותם מסמל של פחד לסמל של אהבה וחמלה. זו הדרך שלי להפיץ תודעת שלום.”
הקליעים הריקים נאספים ממחסני תחמושת, מהרחובות ואף מאזורים מוכי מלחמות, ועוברים טרנספורמציה לשרשראות המעוטרות בסמלים של שלום ואהבה. בתוך זמן קצר הפכו התכשיטים לטרנד בקרב ידוענים. בין לקוחותיו ניתן למצוא את ג’יימי פוקס, ריהאנה, ביונסה, כריס נות’ וג’סטין ביבר, שחלקם משתתפים באירוע הצדקה השנתי שהשיק בשנת 2008. לא כולם, עם זאת, התרשמו מהעיצובים יוצאי הדופן. לא פעם החרימו אנשי הביטחון בשדות תעופה את השרשראות שענדו גלוריה אסטפן, סנופ דוג וחברות להקת Pussycat Dolls במהלך בידוק בטחוני. אנטבי, מצדו, מיהר לשלוח להן חדשות. “כל מה שעשיתי בחיים קשור לאמנות,” אומר אנטבי. “זו לא רק עבודה, זו הזהות שלי. אם אני יכול לקחת כאב, טרגדיה או חורבן ולהפוך אותם ליצירה או למסר של אהבה — עשיתי את שלי".
ה–Sake House Malibu היא ללא ספק יצירת האמנות הגדולה והשאפתנית ביותר שיצר רפי אנטבי — מקום שמגלם בתוכו לא רק עיצוב מרהיב ואסתטיקה יפנית מוקפדת, אלא גם את החוסן, ההתחדשות והאמונה שאפיינו את מסלול חייו. מי שנכנס בשערי הטוריי, חולף על פני עץ הסאקורה ומגיע אל גן הזן הפסטורלי, מרגיש מיד את תחושת השלווה וההרמוניה שכה נדירות במרוץ החיים המודרני.
המקום, מציע הרבה יותר מחוויית קולינריה יוצאת דופן. כאן ניתן לחגוג אירועים פרטיים מכל הסוגים — ימי הולדת, מסיבות שאוור ואפילו חתונות ובר מצוות — עם קיבולת של עד 250 איש. כל חגיגה הופכת לחוויה בלתי נשכחת, עטופה בנוף עוצר נשימה ובאווירה המשלבת בין רוגע יפני לאנרגיה קליפורנית.
Sake House Malibu הוא הרבה מעבר למסעדה: זהו חלום אישי שהפך לאואזיס של יופי והשראה; מקום שבו אפשר לאכול, לשתות, לחגוג — ובעיקר להתחבר לרוחו היצירתית והאופטימית של מי שרואה בכל משבר הזדמנות ליצירה חדשה.
לפרטים והזמנות:
(424) 422-7512
www.rafilounge.com
22741 Pacific Coast Hwy, Malibu, CA
