ראש מטה פיקוד העורף לשעבר התארח בלוס אנג'לס בביתה של עדי לויתן בהזמנת "מועדון רימון" של ה-IAC ⋅ הוא חשף את סיפור חייו והקריירה הצבאית הענפה – וגם את הכאב הגעוגעים לבנו גיא ז"ל, שנהרג ב-7 באוקטובר בהגנה על משתתפי מסיבת הנובה, ואת הקשר המיוחד שלו מאז עם משפחת השכול
תת אלוף במילואים דדי שמחי נולד וגדל בישראל, במשפחה עם מורשת ביטחונית ארוכה. מאז נעוריו ידע שהוא יגדל להיות חלק ממערכת שמטרתה להגן על המדינה, והחינוך לערכים של מנהיגות, אחריות ומסירות לשירות הציבורי היה חלק בלתי נפרד מהחיים שלו. במהלך שירותו הצבאי, שימש במספר תפקידים בכירים, ביניהם פיקוד על יחידות קרביות והובלת מבצעים מורכבים בגבולות הדרום, במגוון משימות שנדרשו בהן אומץ, תכנון מדויק וקבלת החלטות תחת לחץ. בתפקידו האחרון במערכת הציבורית שימש כנציב כבאות והצלה, ועוד קודם לכן כתת אלוף בצה"ל וראש מטה העורף.
האובדן הקשה של בנו גיא במלחמה האחרונה, ביום השביעי באוקטובר 2023 , היה טראומה עמוקה שהותירה חותם בלתי נמחק על חייו. האירוע הזה הפך את המשפחה לשייכת למעגל המשפחות השכולות בישראל והוביל אותו להתמסר למען סיוע ותמיכה בחיילים ובמשפחות שכולות, תוך שיתוף ניסיונו האישי והמקצועי כדי למנוע טעויות בעתיד. חייו של דדי משקפים שילוב נדיר של מנהיגות מקצועית, מחויבות ערכית ואומץ אישי מול אובדן כבד, לצד רצון מתמיד להותיר חותם חיובי על הדורות הבאים.
כיצד התחלת את דרכך בצה"ל ומה השפיע עליך ביותר בקריירה?
"התחלתי את דרכי כקצין צעיר ביחידה קרבית. כל יום היה מבחן – לא רק ביכולת הלחימה, אלא גם בניהול האנשים תחת פיקודי. הזיכרון המרגש ביותר מהימים הראשונים שלי בצבא הוא תחושת האחווה בין החיילים, הערבות ההדדית והמחויבות שלאורך זמן יוצרת קשרים בלתי ניתנים לשבירה. לומדים במהירות שלכל החלטה יש השלכות על חיי אחרים. אני מאמין שהחיים בצבא לא מלמדים רק מקצועיות טכנית, אלא גם ערכים – אחריות, מנהיגות, התמדה ונחישות. אלו הדברים שהשפיעו עלי ביותר לאורך כל הקריירה שלי, והם מלוות אותי גם היום בחיים האזרחיים".
מהו רגע השיא בקריירה שלך?
רגע השיא שלי היה כאשר פיקדתי על מבצע מורכב בגבול הדרום, שבו הצלחנו למנוע איום מיידי על חיי חיילים ואזרחים. זו הייתה אחריות אדירה, שכללה תיאום עם גורמים שונים, ניתוח מודיעיני ועמידה מול מצבי לחץ קיצוניים. ההרגשה בסיום המבצע הייתה תחושת סיפוק עמוקה – לא רק בשל ההצלחה האסטרטגית, אלא בעיקר בגלל שהצלחנו להגן על אנשים חיים, כל חיי חייליי וכל חיי האזרחים היו בידינו, והרגשתי שעשינו את הדבר הנכון".
כיצד האובדן של גיא ז"ל השפיע על חייך?
האובדן של גיא היה טראומה שאין לה מילים. ביום השביעי לאוקטובר איבדנו את הבן שלנו – רגע שקשה לתאר במילים את הכאב שבו. תחושת הריקנות והצער היו כל כך כבדים, אך עם הזמן מצאתי כוח להמשיך ולפעול.
"האובדן הפך אותי למחויב יותר למען משפחות שכולות אחרות, למען חיילים הנמצאים במצבי סיכון, ולמען חיזוק החוסן הלאומי. אני משתדל לזכור את גיא בכל החלטה שאני מקבל, להנציח את שמו ולהשפיע בדרכים חיוביות על החברה, מתוך הבנה שחיים קצרים מדי בשביל לא לתת ערך ומשמעות בכל יום."
מה למדת מהחיים בצבא ומהחיים האזרחיים?
"החיים בצבא לימדו אותי קבלת החלטות תחת לחץ, אחריות ללא פשרות, ונחישות במצבי סיכון. החיים האזרחיים לימדו אותי את הצד הרגשי של המנהיגות – איך להיות רגיש לאחרים, איך לנהל קונפליקטים, ואיך למצוא דרכים להשפיע גם בלי פיקוד רשמי. שילוב בין השניים – נחישות מקצועית יחד עם הבנה אנושית – הוא המפתח להצלחה בכל תחום. אני מנסה להעביר את השילוב הזה לדור הצעיר, במיוחד לאלה שעומדים מול אתגרים אישיים או מקצועיים, כי מנהיגות אמיתית נמדדת לא רק ביכולות הטכניות אלא גם באיך אתה נוגע בלבבות של אחרים.
איך אתה מתמודד עם האובדן באופן אישי ומקצועי?
"באמצעות עבודה משמעותית ותרומה לחברה. אני משתדל לפעול בתחומים שקשורים לחיזוק חוסן, חינוך למנהיגות ולערכים, ותמיכה במשפחות שכולות. האובדן הוא תמיד חלק מהחיים שלי, ואני נושא את הזיכרון של גיא בכל פעולה שלי. אני מוצא כוח בעשייה, בלמידה מהניסיון האישי שלי, ובמתן סיוע למי שנמצא במצוקה. זהו מסע תמידי של שינוי כאב לאנרגיה חיובית, והבנה שהחיים נמשכים והם דורשים מעורבות והובלת שינוי".
מה המסר שלך לצעירים הצומחים בצבא ובחיים?
"שמרו על ערכים והיו נחושים במעשיכם. תמיד תהיו נאמנים לעצמכם ולסביבה שלכם, ואל תפחדו לקבל אחריות. החיים צוברים משמעות כשאתם משפיעים על אחרים, לא רק על עצמכם. המנהיגות האמיתית נמדדת ביכולתכם לעמוד בצד של האחרים, להקשיב, להוביל ולעמוד מול אתגרים מבלי לאבד את האנושיות שלכם. אני מקווה שהצעירים ילמדו מהניסיון שלי שגם ברגעי משבר – כמו האובדן הקשה של בנו גיא – אפשר למצוא דרך להמשיך, לתת משמעות ולהשפיע על הסביבה".
כיצד אתה רואה את עתיד הביטחון של ישראל?
"העתיד דורש גמישות, חשיבה אסטרטגית ושילוב של טכנולוגיה עם מודיעין אנושי. האתגרים משתנים, והמדינה צריכה להתאים את עצמה לכל איום חדש. אני מאמין שמנהיגות איכותית, אנשים שמוכנים לקחת אחריות ולקבל החלטות קשות, יחד עם השקעה בחינוך ובהכשרת הדורות הבאים, הם המפתח לשמירה על ביטחון ישראל. כמו תמיד, צריך לזכור שהביטחון אינו רק טכנולוגיה – זה אנשים, מחויבות ואחריות".
מהי העצה הכי חשובה שקיבלת במהלך הקריירה שלך?
תמיד להיות אמיתי עם עצמך ועם האנשים סביבך. אין תחליף לכנות, כבוד והגינות. גם כשקשה, גם כשנדרשות החלטות קשות – הכנות הזו נותנת בסיס איתן להצלחה ולחוסן. עוד עיקרון חשוב הוא לא לחשוש להכיר בטעויות וללמוד מהן – הן חלק בלתי נפרד מהתפתחות מקצועית ואישית".
איך אתה שומר על הקשר עם חיילים ומשפחות השכול?
"אני משתדל להיות נוכח, להקשיב ולתמוך באופן אישי. זה כולל פגישות, שיחות, ליווי בתהליכי ייעוץ ותמיכה רגשית, וגם הנחיית פרויקטים חינוכיים וביטחוניים. חשוב לי שכל חייל ומשפחה ידעו שיש מישהו שמוכן להקשיב, לייעץ ולתמוך בכל דרך אפשרית, גם שנים אחרי סיום השירות. הקשר הזה הוא לא רק מקצועי, אלא גם אישי ורגשי – אנחנו חולקים חוויות וזיכרונות שממשיכים להשפיע לאורך זמן".
מהו הזיכרון הכי חזק שלך עם גיא?
"החיוך שלו והאופטימיות המדהימה שלו. הוא ידע להאיר את כל החדר, לחבר אנשים סביבו, ולתת תחושה של תקווה גם ברגעים קשים. אני נושא את הזיכרון הזה בכל צעד שלי, בכל החלטה ובכל פרויקט שאני מנהל. זה נותן לי כוח, מטרה וכיוון, ומזכיר לי שהחיים קצרים מדי כדי לא לתת ערך ומשמעות בכל יום".
