בזכות המפגש עם עידו תדמור וג׳סטין טימברלייק, הפכה בר אנסיס מרקדנית רקע ״קציצתית״ (כלשונה) לאחד השמות הרותחים בתעשיית הריקוד העולמית * היא רוקדת לצדם של סנופ דוג, שאנייה טוויין ועוד סלבס, שלומדים דרכה להתאהב בישראל * איך בדיוק זה קרה?
יש אנשים שהחיים שלהם נראים כמו סרט הרפתקאות שהיקום כתב. בר אנסיס היא מסוג האנשים האלה. מאלה שהולכים בדרך מפותלת, נופלים, קמים, מתעקשים, ואז יום אחד מגלים שהם על סט צילומים עם ג׳סטין טימברלייק. אבל כדי להגיע לשם, צריך להתחיל רגע אחד קטן, כזה שמדגים מי היא באמת.
בזמן שיא ההפגנות נגד ישראל בעולם, בר, רקדנית ישראלית המתגוררת בלוס-אנג'לס, מצאה את עצמה על סט של כוכבת פופ איראנית. היא מספרת בחיוך נבוך, כזה שמסתיר רגע של פחד אמיתי, ״ממש פחדתי להגיד שאני ישראלית,״ היא מודה, ״בכל זאת, בזמן של כל ההפגנות נגדנו, באמצע סט צילומים, זה לא בדיוק הזמן הכי אידיאלי לדבר על ישראל״. אבל החיים שלה עובדים בשיטה שלה: דווקא כשהיא בטוחה שהסיפור הולך להתפוצץ, הוא מתהפך.
הזמרת בכלל ידעה מי את?
״שתבין, אני חשבתי שזה הסוף, אבל ברגע שהיא שמעה שאני מישראל היא רצה אליי וקודם כל חיבקה אותי. היא שאלה איך אני ואם המשפחה שלי בסדר ואם כולם בטוחים, ואז עוד נתנה ספיץ׳ שלם שהלוואי שהיו משדרים בתקשורת, על כמה שעושים עוול בעולם לישראל עם כל השקרים, וכמה ישראל עושה טובה לכל העולם שנלחמת בטרוריסטים״.
אשכרה?
״כן, היא אמרה שאנשים מדברים בלי לדעת כלום ושהיא יודעת כמה זה קשה ושהיא אוהבת ותומכת בחיילי צה״ל ובכלל על כמה שהיא מחוברת ליהדות ולישראל למרות שהיא בכלל לא יהודיה והכי היה חשוב לה להדגיש שהיא רוצה שאדע שאני בסביבה בטוחה״.
חמודה ממש. ונשארתן בקשר?
״מאז אותה פעם שעבדנו ביחד לראשונה, היא והצוות שלה לוקחים אותי לעבוד כל הזמן. ממש השבוע עשיתי איתה עוד 2 קליפים״.
וזו רק דוגמה קטנה לאיך שהחיים של בר עובדים. לא בקו ישר, אלא במשיכות מכחול גדולות.
קציצה עם חלום גדול
בר אנסיס, ,33 נולדה בתל אביב וגדלה במושב ינון (״בין אשדוד לאשקלון״) לאמא שלה, ירדנה, מורה לערבית בפנסיה אבא דניאל, שחקן תיאטרון לשעבר ומטפל הוליסטי בהווה.
ההורים תמיד היו מרימים, היה לי ביטחון עצמי. ריקוד היה שם תמיד מאז גיל 5 שהייתי קציצה חמודה, תמיד האמנתי בעצמי אבל לא בנראות שלי, תמיד פחדתי להיכנס לחדר ולראות אנשים. למרות שנרשמתי למלא דברים, מחוג קרמיקה לתיאטרון, אני זוכרת שתמיד רציתי לרקוד היפ הופ, עד שיום אחד בקרית מלאכי, נתקלתי בשלט שלו חיכיתי כל חיי: ’חוג היפ הופ‘. אבל בגלל שלא האמנתי לשלט, צלצלתי לברר אם בטוח מלמדים שם היפ הופ ואמרו לי שכן. אחרי השיעור הראשון כבר הבנתי שהיפ הופ לא מלמדים שם״.
עבדו עליך!?
״עבדו עלי! אבל זה לא משנה כי נשארתי ולמדתי והתאמצתי ולא משנה מה עשיתי מעולם לא קיבלתי את הסולו את המקום אמצע. הייתי ילדה מאוד שמנמנה, כזו קציצה״.
זה הרגע שבו הקציצה מתחילה לנבוט. היא נזכרת הופעה שחברים והורים הגיעו לראות. ״ממש היה צריך לחפש כדי למצוא אותי אי שם מאחור, אבל בסיום ההופעה ההורים שלי ועוד הורים של ילדים אחרים אמרו לי שלא משנה איפה מעמידים אותי על הבמה, אי אפשר לפספס אותי״. ולפעמים משפט אחד, מצית חיים שלמים. לימים, בר הקימה והובילה את מגמת ההיפ-הופ כחלק מאותו החוג.
בין עידו תדמור לג׳סטין טימברלייק
בשלב מסוים בכיתה י״ב, עידו תדמור ערך אודישנים. המורה של בר לא בחר אותה להיבחן עם שאר נציגות הלהקה וזה שבר אותה. ״ידעתי את הפרטים של האודישן, אז אבא שלי הציע לקחת אותי. שבועיים ננעלתי בסטודיו עם שיר של עברי לידר כדי להמציא קומבינציה של 30 שניות. בניגוד לכל הסיכויים עידו העביר אותי. הייתי בת 17 וחצי וזה היה אחד הרגעים המרגשים בחיי״. עידו אפילו רצה לעזור לה להפוך ל״רקדנית מצטיינת״ בצבא, אבל בר רצתה שירות משמעותי.
ויתרת על החלום עבור הצבא?
״כל החיים רציתי למלא את החובה האזרחית שלי ולתרום באופן משמעותי אז במקום להמשיך לרקוד, התגייסתי. בהתחלה שירתתי כמפקדת בקורס מ״כים ובחצי השנה האחרונה הייתי מדריכת ירי בבסיס מפקדים״. אפס ריקוד במשך שנתיים. אבל אחרי השחרור, שלוש עבודות, חסכונות, וטיסה של שנה לדרום ומרכז אמריקה, שם, בין ברזיל, ג׳מייקה ופרו, קרה רגע של הארה. ״אני זוכרת שהייתי בפרו, זה קרה תוך כדי שהקשבתי לשיר של ג‘סטין טימברלייק מתוך הופעה חיה. בקליפ הראו את הרקדנית שלו רוקדת לבד על מסלול ארוך מול עשרות אלפי צופים. זה היה הרגע בו הבנתי שאני חייבת לתת הזדמנות אחרונה לריקוד״.
מאותו הרגע בר עבדה בחריצות ומסירות לסלול את דרכה כרקדנית מקצועית. כבשה במות, מסכים ויעדים, כשאחד המשמעותיים מבניהם הוא ויזת אמן בארה״ב שמאפשרת לה לעבוד בתחום. שנה אחרי שעברה ללוס אנג׳לס, כדי להתפרנס, בר מקבלת עבודה דלת תקציב, כשהיא לא יודעת מי האמן. על הסט היא מגלה שהיא בכלל סוגרת מעגל, כשמולה ניצב לא אחר מאשר טימברלייק בעצמו. ״הצילומים התפרשו על שלושה ימים וממיקום אי שם ברקע, כצללית, הם קידמו אותי למעגל הרקדנים הראשיים, ממש
כתף לכתף עם ג׳סטין״. והיא מוסיפה: ״זו עוד חוויה והתנסות שמחזקים את האמונה שלי שיש באמת השפעה לאופן בו אנחנו מחליטים להופיע, תמיד כמובן בכבוד ובענווה אבל לגמרי בביטחון ובגאווה״.
בין שירי מימון לטיילה
בין סיפורי ילדות לחוויות קוסמיות בר נזכרת בצילומי הקליפ של בסטה ריימס: ״הקונספט היה ייצוג של תרבויות, וגם דגל ישראל היה שם. לא בצד ולא מוחבא. בסוף היום צילום דיברתי איתו וסיפרתי שאני מישראל ושזה מאוד מיוחד לראות את הדגל לצד כל המדינות הגדולות. הוא ממש התלהב והתרגש לשמוע ואמר כמה הוא אוהב את ישראל ואיזה כיף שאני פה רוקדת וזוכה לייצג. זה היה ממש מיוחד ולרגע הרגשתי ממש כמו שגרירה ששמה אותנו על המפה״.
הקשר של בר לישראל לא נגמר בדרכון. הוא חלק ממנה. בארץ היא כבר הספיקה לעבוד עם כל האמנים הגדולים: עדן בן זקן, שרית חדד, נטע ברזילי, נועה קירל ועוד ולהופעות על המרקע בשלל תוכניות ופרסומות. ״אבל להופיע עם עומר אדם היה אחד הדברים האהובים עלי״, היא נזכרת, ״האנרגיה הייתה מטורפת והוא תמיד מצא דרך ליצור איתנו אינטראקציות על הבמה למרות שזה לא היה מתוכנן בכוריאוגרפיה ולא היו חזרות לזה. פשוט באופן טבעי וחלק שהרגיש שאנחנו מופיעים איתו ולא בשבילו. זה משהו קטן שעושה הבדל עצום״.
יש עוד אמן ישראלי השפיע עליך?
״כן, העבודה הצמודה עם שירי מימון וההפקה שלה, כאחת מהרקדניות הראשיות בקאסט הייתה הכנה מעולה לתעשייה פה. הסטנדרטים הגבוהים שלה מעצמה ומאיתנו, הרמה והעצמות של המופע לגמרי הוציאו ממני את המיטב. למדתי המון ורכשתי מיומנויות ששידרגו אותי כרקדנית מקצועית ופרפורמרית ברמה גבוה״.
ואז מגיעה טיילה, אמנית בינלאומית שגם כן ״נקלעה לסיטואציה״ שנקראת בר, והפכה עבורה לסיפור של אמונה. היא מספרת על זה בדרמטיות של סצנה מסרט: ״הסיפור של העבודה עם טיילה הוא ממש מרגש ומחזק את האמונה שלי שהכל אפשרי כשמחליטים ופועלים בהתאם. מהרגע שעברתי לפה רקדתי למוזיקה שלה בכל מיני מסגרות ותמיד הרגשתי חיבור וראיתי את עצמי מתאימה לסגנון ורוקדת לצידה. הבעיה היתה שלמרות שהסוכנות שלי הגישה אותי לצוות שלה, אבל אפילו לאודישן לא נבחרתי, אבל הבטחתי לעצמי שאין סיכוי שאני מתפספסת, ובאודישן הבא אני בטוח שם!״ מספר חודשים אחרי זה סוף סוף קרה,.״ראיתי שהכוריאוגרף שלה מלמד שיעור בלוס-אנג'לס למחרת. קניתי כרטיס, והתייחסתי לזה כאל אודישן לאודישן.״
עם צוואר תפוס, שכמות בוערות ודיאגנוזה שבדיעבד התבררה כתזוזה בחוליות בר התייצבה לאודישן. ״כאב לי בכל נשימה אבל היה לי ברור שאני הולכת ויהיה בסדר. היה מפוצץ. כמעט 200 רקדנים בחדר ואני במשך כל מהלך הסדנה בקושי מצליחה לרקוד מרוב כאב. ואז הגיע החלק האחרון בו מחלקים לקבוצות קטנות וזו ההזדמנות לבלוט ולהראות ואני החלטתי שאין סיכוי שאני אתן לזה להתפספס. אז לקחתי נשימה עמוקה, נשאתי תפילה מהירה לאלוהים מכל הלב ונעמדתי מקדימה באמצע. בסוף סדנה הכוריאוגרף תמיד בוחר מקבץ קטן של רקדנים שהכי תפסו לו את העין והוא רוצה להבליט אותם, פתאום טיילה נכנסת לחדר, יושבת מקדימה וצופה בכל זה״.
איזה לחץ.
״הם התחילו לבחור רקדנים ואני שומעת כמה רקדנים מסביבי אומרים לעצמם ״יואו איך בא לי שיבחרו אותי״ ואז בשיא הטבעיות, משום מקום, פשוט אמרתי לעצמי בקול רם ובעברית ״אני נבחרת ואני רוקדת!״ ואז בטיימינג כמו של סרט באה העוזרת שלו ומושכת אותי למרכז. נבחרתי! בסוף הסדנה ניגשתי לומר תודה בהתרגשות והצגתי את עצמי. הכל קרה כמו קסם וברגע הזה הרגשתי שאני חייבת לומר את מה שהרגשתי בקול רם כדי לתת לזה מימד מציאותי ולפני שנפרדתי לשלום אמרתי לו – ״אנחנו עוד נעבוד ביחד״
״שלושה חודשים לאחר מכן, בבוקר יום שבת, אני מתארגנת לטיסה לווגאס, לקראת יום סדנאות, כשאני מקבלת אימייל מהסוכנות שלי, ובו הזמנה לאודישן פרטי לקליפ של טיילה ממש בעוד כמה שעות. במקום לווגאס, נסעתי לאודישן. היו שם בערך 100 בנות, ואחרי כמה סינונים, נשארנו .20 הם ממש אהבו איך שרקדנו כולנו יחד וביקשו עוד זמן כדי להחליט. למרות שהרגשתי טוב, מד הלחץ שבר שיאים. הסוכן שלי לא שולח עדכונים, הטלפון לא מצלצל וכבר 11 בלילה. ואז אני מקבלת הודעה מהאחראית רקדנים: ״מזל
טוב-התקבלת!״, עוד לא סיימתי לקרוא את שאר הפרטים ופרצתי בבכי משולב בצחוק מתגלגל של תחושת הגשמה כל כך מתוקה. בזמן הצילומים על הסט טיילה קראה לי, בחנה אותי מכף רגל ועד ראש ושאלה ״מה את?״ בחיוך כזה מסוקרן וכשאמרתי שאני מישראל וחצי לטינית היא התלהבה ואמרה “spicy Ayy!!!״.
עצה שקיבלת ותרצי להעביר הלאה?
״אחת העצות המשמעותיות שקיבלתי בתחילת הקריירה ולגמריי עיצבו את המשך הדרך שלי הייתה מרקדנית וכוריאוגרפית מהממת בשם שיינה. היא אחת מהראשונות שהאמינו בי ולקחו אותי לעבוד בתעשייה בארץ.
"באחת השיחות שלנו כששיתפתי אותה שיש המון הפקות שלא לוקחים אותי אליהן והייתי רוצה לרקוד בכולן היא אמרה לי: את רוצה שיקחו אותך לעבוד כי צריך רקדניות או שאת רוצה שיקחו אותך לעבוד כי רוצים את בר אנסיס? קחי בחשבון שזה לא תמיד יתאים וגם לא לכל הפקה. אבל כשזה כן, זה בזכות החותם והייחודיות שלך.
"השיחה הזו נתנה אור חדש לתפיסה שלי ומאז אני חושבת על איכות מול כמות, ובכל פעם שבוחרים אותי להפקה אני יודעת שזה בזכות מי שאני ומה שאני מביאה איתי״.
